מגזין

דו''ח בן ארי

אומרים שדו"ח ועדת וינוגרד מאכזב. ניר גורלי יצא לבדוק מה אומר על כך הרכב המחווה. הפלאייר הבטיח שיהיה נוראי.

מאת ניר גורלי. 04-06-2008

תגיות: גון בן ארי, ועדת וינוגרד

דו''ח בן ארי

הדעה הרווחת לגבי פליירים, היא שמדובר בבזבוז כסף ונייר, התרומה שלהם קטנה והלכלוך שהם יוצרים עצום. הפלאייר נועד למשוך את תשומת ליבו של הצרכן הפוטנציאלי ולשמחתנו ההיצע רב. בכל ערב כמעט מתרחשים מספר אירועים במקביל והתחרות קשה. לצערנו הביקוש קטן, אנשים ממעטים לצאת מהבית, וכשהם כבר יוצאים לרוב מדובר בדברים שהם כבר מכירים. ועדין כל אמן שמכבד את עצמו, קטן כגדול, ימצא את שמו בזמן זה או אחר מודפס על חתיכת נייר (העשירים ימצאו עצמם על כרומו). יש כאלה שיקראו לזה חוק המספרים הגדולים, אחרים יתייחסו לזה כאל חיזוק מוטיבציוני שנועד לשרת את האמן עצמו, ולפעמים זו פשוט עדריות טהורה - לכולם יש אז כנראה שזה חשוב.

ולמה כל הפתיחה הזו חשובה? כי לראשונה בחיי אספתי פלייר (בתמונה) באקראיות ובזכות השנינות והעוקצנות שבו, החלטתי לצאת מהבית כדי לבדוק על מה מדובר. ועוד בגשם. הרכב בשם "ועדת וינוגרד" הבטיח מופע מחאה נוראי וזה נשמע כמו רעיון די מוצלח. בסך הכל אין יותר מדי מופעי מחאה שרצים בעיר ועוד אחד שמתקרא בשם האובר-אקטואלי "ועדת וינוגרד". נשמע אמיץ, לכל הפחות מעניין. ההרכב בנוי סביב הפרסונה של בחור בשם גון בן ארי, ומסתבר שלשנינות בפלייר יש בסיס. הבחור הצעיר הזה (23) כבר הספיק להוציא ספר שזכה לביקורות חיוביות ומתפרנס מכתיבה על תרבות ב-7 לילות של ידיעות אחרונות, כשהמשכתי לחקור אפילו גיליתי שהוא היה חצי מהתוכנית טנטלוס ששודרה בקול הקמפוס. טיפים שקיבלתי אישרו לי שאכן המילים הם העיקר במופע הזה, עכשיו רק נותר לראות אם הוא עומד בציפיות.

כ-70 אנשים התקבצו בלבונטין 7 ביום רביעי הגשום. הישג מרשים למי שמסתכל על חצי הכוס המלאה. לבמה עולה הרכב של חמישה נגנים ומתחיל לג'מג'ם. בן-ארי מצטרף, תופס את המיקרופון ומתחיל לירות בסגנון ה-spoken word שמאפיין את גלעד כהנא, כמה הוא שונא את חוק העישון. בסוף הקטע הספק מאולתר הוא שורף בובת וודו של הפקח שקנס אותו. הובטח מחאה - קיבלנו מחאה. השיר הבא נפתח בשורה הקצ'ית "כל חייל שמת הוא סוג של משתמט" והמילים ממשיכות לעוף לאוויר בקצב מסחרר. הכתיבה של בן-ארי שנונה וארסית אבל בעיקר פרובוקטיבית. בשלב זה של הערב אמנם חייכתי, אך עדיין לא התחברתי להצגה ההזויה במתכוון שהתרחשה על הבמה.

בשיר השלישי עלתה אנסטסיה שוסטר (שתפקידה בהרכב על פי הפלאייר: רוסיה). "אני החברה הרוסיה של גון" היא שרה על ניכור ובידול בגוף ראשון ולראשונה המחאה הצליחה באמת לפגוע. השיר ביטא יותר מכל שיר אחר במופע את השילוב בין אמירה חשובה,טקסט חריף וביצוע מרגש. אחריה עלה אלי לולאי לשיר גם הוא שיר של גון שמצידו הגיב לאחר מכן ב"כמה כיף שאחרים מבצעים את השירים שלו". בן ארי הוא לא זמר קלאסי ואין ספק שלא הייתי רוצה לשמוע אותו שר שירים של אחרים. אבל הוא בהחלט פרפורמר טוטאלי, מהסוג שמתמסר ללא עקבות, מבלי לדפוק חשבון. כשהוא שר קשה להוריד ממנו את העיניים. לפי כך, החלוקה כפי שהיתה אתמול בין השירה שלו לאירוח אחרים (שוסטר, לולאי, שותפו ללהקה רועי כפרי ונעמה פרידמן הנפלאה) הייתה מאוזנת ובעיקר שמרה על רמת עניין גבוהה. לולאי ביצע שיר נוסף מתוך אלבום הסולו שלו ובסיומו שילב קטע מתוך הסדרה המצוירת "ארתור" שבוצע במקור על ידו. ניכר שהאירוע עורר בו מבוכה וכל הכבוד על שבלע אותה ושיתף פעולה. מבחינת הקהל היה זה רגע יפה כי הוא הדגיש את הצורך של גון והלהקה לתת לנו הופעה חד פעמית ומיוחדת, זה בדיוק החומר שמזמין אותי להתייצב בהופעות נוספות.

ההופעה המשיכה עם שירים נוספים כשלכל שיר יש סיפור וכוונה וכל שיר מורכב מהרבה מאוד מילים. העייפות התחילה להשפיע ובאיזשהו שלב הפסקתי לעקוב. לשמחתי גם את המבחן המוזיקלי הם עברו. השירים ברובם הם שירי פופ קליטים, כשאחד מהם תפס את אוזני במיוחד עם הפזמון "יהיה לנו רע, אל תדאגי". חשבתי לעצמי מה עוצר שיר כזה מלהיות להיט ברדיו? התשובה היא שברדיו לעולם לא נשמע מוזיקה שאומרת שהמצב רע או יהיה רע גם אם זו האמת. ברדיו שלנו יעדיפו במקרה הטוב להתעלם או לנחם ובמקרה הרע לשקר, בן ארי קרא כנראה את מחשבותי והשיר הבא שניגן הוקדש כולו לגלגלצ.

הציניות, הפוזה והמודעות העצמית שלו בן ארי כל כך גבוהה שלפעמים קשה להתחבר רגשית לדברים שהוא אומר. הכל יותר מדי הפוך על הפוך ולפעמים הקונטקסט הולך לאיבוד, אבל בסופו של ערב את מנת המחאה שלי קיבלתי ואני בטוח שכל מי שהיה נהנה. ספק אם זו באמת מטרת העל של גון וההרכב. קל מאוד לשכנע את המשוכנעים, חובת ההוכחה תהיה לקחת את החומרים כפי שהם ולהשמיע לכל עם ישראל. גם לאלה שלא יאהבו ולא ירצו לשמוע. בכל מקרה על דבר אחד סביר שכולם יסכימו, רק שילוב בין תרבות אינסטנט למחאה בוערת יכולה להצמיח הרכב בשם "ועדת וינוגרד" כשהדיו שהודפס על ועדת וינוגרד המקורית עדיין לא יבש.

תגובות

  • ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה

    שאנחנו איזה 40,000 איש: השמטת את ניתאי בארי על האלקטרוניקה, איתי משהו על הבס, ודורון שהינו על התופים. :) תודה על האדיבות, וסליחה על המחאה. כמו "שלום עכשיו". להמשך המאבק הישראלי פלסטיני ולשנים של שפיכות דמים! פייחלה.

    חבר הועדה, 17-02-2008 12:34

  • ההערצה ערצה

    למרות שאני בת 60 אני מעריצה גדולה

    שושונה , 20-11-2009 09:31