מגזין

בועות של בליץ

ההופעה של ג'הקוזי בברזילי הותירה את אלינור כרמי מבעבעת.

מאת אלינור כרמי. 10-02-2008

תגיות: ג'הקוזי

בועות של בליץ

לכבוד ההופעה של ג'הקוזי החלטתי לעשות שיעורים והאזנתי יום קודם לתכנית המיוחדת שעשה דן בסמן עם שניים מחברי הלהקה – סשה הסרי לנקאית והנציג הישראלי – אורן גרליץ. כבר בריאיון היה ניתן להבין מיהו הלב הפועם של הלהקה במיוחד כשהיא ציינה בצחקוק שזה פעם ראשונה שאורן מדבר כל כך הרבה (יש לו יתרון מקומיות) ושלא יחשבו בטעות שהוא המרכז של הלהקה. אבל כשרואים את ג'הקוזי על הבמה אי אפשר לטעות, הלהקה הזו היא כל כולה סשה. אני בהחלט מורידה את כובעי בפני הבחורה, לעיתים נדירות רואים אישה עם כריזמה, כישרון ונוכחות בימתית שמהפנטת אותך אליה, וזה קשה כי היא מאד תזזיתית. דבר נוסף שעלה במהלך הריאיון איתם באולפן הוא דמיונה הברור ל - M.I.A, שלשם הפרוטוקול לא שמעתי מקודם אלא בשביל להבין האם הן באמת כה דומות. אני מבינה את רצונה של סשה להתנער מכל דמיון עם מיה בכדי לשמור על פאסון המקוריות והייחודיות אבל בואו נודה בזה, יש דברים בגו. שתי הבחורות ממוצא סרי לנקאי  אך נולדו בבריטניה,לשתיהם קול סוחף ודומיננטי למרות שאני חייבת להסכים שבהחלט קשה להבין את מלל הדיבור של מיה. בכל זאת ניכר שהרקע הברלינאי עשה את שלו, ואם כבר נרצה להשוות בין השתיים אז ג'הקוזי הם כמו הצד האפל של מיה במובן החיובי ביותר.

 מתוך הריאיון היה אפשר להבין את תהליך  יצירת המוסיקה של ג'הקוזי, סשה כותבת את המילים ואז הם מעבירים את היצירה מאחד לשני לליטושים של כל אחד מהחברים ללא הרבה מפגשים בין חברי הלהקה. כך שלמעשה הצד האלקטרוני שנע מקשת רחבה של דאב, רגאיי, ברייק ביט, היפ הופ, טכנו, ואפילו קלטתי רגעי טראנס קלים (טוב אולי זה המוח שלי שמייצר אותם על אוטומט) הוא שהופך את המוסיקה להרבה יותר אפלה, ועם תחושת האנדרגראונד הברלינאי שמתבטאת בחספוס והרצון לחקור ולהעז. נחמד לשמוע שלא כל הברלינאים מושפעים מהרוח המינימאלית שפוקדת את העיר מזה מספר שנים ומסרבת להיעלם, זאת בניגוד להכרזתה  של סשה בתכנית כי המינימל הוא OVER, מה שנראה כהספד מוקדם מדיי. מה שמאד בולט, בניתוח פסיכולוגי פריסטייל (היי יש לגיטימציה זה במשפחה) זה האהבה הגדולה של סשה להיות מרכז העניינים, מה שמתבטא בהיפראקטיביות שמזכירה את ספאד בטריינספוטינג (בקטע שהוא מנסה להתחמק מעבודה) רק פחות נרקוטי ויותר ענייני. סשה ללא ספק יודעת לתת את מה שהיא מבקשת ודורשת ואפילו מעבר.

לא נכנס לכל הערב אלא נתמקד בהופעה של ג'הקוזי -  עולים לבמה שני הבחורים – אורן גרליץ הישראלי על גיטרה באס ורוברט הגרמני על הקלידים והמחשב. לאחר מספר שניות עולה על הבמה דמות עם מסכה אדומה לבנה כמו של המתאבקים  המקסיקנים וסוג של גלבייה משודרגת עם אותם הצבעים. זה שלב שבו אתה מודע לעובדה שזו הזמרת סשה אבל עדיין מעכל את העובדה שהיא לבושה כמו מתאבק, לאחר כמה דקות כשסשה מורידה את הבגדים לאוברול אייטיזי וגופיה לבנה ניתן להבין שלמעשה לא ממש משנה מה היא תלבש, הבחורה ממגנטת את העיניים אליה. חלק מהקסם הבימתי שלה, לדעתי, הוא היחס והתקשורת הבלתי פוסקת שלה עם הקהל, משהו שהרבה אמנים שוכחים לפעמים, כשהיא ניגשת, מלטפת, צועקת תל אביב בכל סיום שיר. בין השירים היא מנהלת דיאלוג עם הקהל ומסתלבטת על אורן על כך שהם כל פעם צריכים לעשות הפסקה כדי שהוא יוכל לעשן סיגריה, היא קלילה משעשעת ובעיקר מאלתרת ומתאימה את עצמה לסביבה ולקהל שבפניו היא מופיעה. היא מחוברת לקהל כמו שהיא מחוברת למוסיקה ולתנועות הגוף שכמו מתרגמות את המוסיקה להתפתלויות כאוטיות, ובגלל שזה חלק מהאישיות שלה, זה בא באופן טבעי וקשה שלא להידבק ולהיסחף למערבולת. כשהיא שרה היא מתמזגת עם המילים וזזה מצד אחד של הבמה לצד שני, כשלצידיה אורן ורוברט שאחראיים לסאונד האלקטרוני המלוכלך אך המהודק וחוקרים יחד את קצה היכולות שהמכונה יכולה להפיק עם המלל.

במהלך ההופעה עשתה סשה קאבר משעשע לליל קים בשיר הידוע שלה המהלל את הפונאני הנשי ומצווה על הגברים התחיל לשלוף את הלשון ולעבוד, כשהמילים נשארות במתכונת המקורית ורק מוזיקת הרקע הופכת לפארודיית קאברט שכזו ולמעשה מגחיחה את ז'אנר הראפריות שזועקות לגירל פאוור אך למעשה מנציחות את אותו אוצר המילים השופע של חבריהן הגבריים לאמ סי; גנגסטרים/כסף/נשים/תחת/וכל הרוטטים והנוזלים שביניהם. גם בריאיון בתכנית כאשר עלה שמה של מיסי אליוט ושות' סירבה סשה להשתייך לקבוצה זו ובצדק, לפעמים הגירל פאוור הוא פשוט ניסיון של נשים לעשות את מה שהגברים עושים במחשבה שזה  נותן להן  כוח ועצמה , ולסשה אין שום כוונה להיכנע לתכתיבים שכאלה. בשירה STYLE היא עוברת לביקורת ישירה כלפי חברותיה למין הנשי אלו עם התיקים הקטנטנים שלפי דבריה משחקות פוקר ומראות את כל הקלפים (יענו לא מתוחכמות במיוחד), הן וואנאבי כוכבות פורנו ו- Their mind is filled with Jack shit ולבסוף היא מאשימה את הבחורות הצעירות של ימינו בפאסיביות הידועה שבציפייה לטלפון מגברים . הטקסטים מודעים ומתכתבים עם טקסטים אחרים, אפשר בהחלט להבין שברלין עשתה רק טוב לבחורה. יש לי תיאוריה על ברלין,  העיר המיוחדת הזאת היא למעשה מימד אחר כמו בסליידרס, וכל מי שמגיע אליה  יוצאת לו מוסיקה טובה. ההופעה לטעמי היתה קצרה מדיי וארכה רק כשעה ולהדרן הם כמובן נתנו את הלהיט שהביא אותם לחתימה הראשונה שלהם – FISH, סשה ניסתה לשלהב את הקהל שיצטרף למנטרה הדגיגית ללא הצלחה מרובה מדיי.

נדיר שמצליחים ככה לקנות אותי מוזיקאלית כל כך מהר וג'הקוזי הצליחו בלי קושי.

תגובות