מגזין

הזהב שבקצה הקשת

תום הנעורים, המוסיקה האיכותית, המבטא המשופשף והאלכוהול המשובח, ליאור שיינברגר חזר מהסרט האירי 'מיקיבו ואני'

מאת ליאור שיינברגר. 04-02-2008

תגיות: מיקיבו ואני

הזהב שבקצה הקשת

משהו בתרבות הקלטית תמיד דיבר אליי. אולי אלו המרחבים הירוקים של אירלנד וסקוטלנד, אולי זו המוסיקה המשובחת, המבטא המשופשף שגורם לכל אוזן להתכווץ מחדש כשהעיצורים זורמים החוצה.. אולי.. אבל סביר להניח שלפני ואחרי הכול, האהבה שלי לתרבות הזו נעוצה באלכוהול המשובח שהיא מייצרת...

בתקופות בהן הסתובבתי לי בעולם, רכשתי לא מעט חברים (ובעיקר חברות) מאירלנד, קשה היה לחבר'ה הקלטים לקבל את העובדה שבחור ישראלי מנצח אותם בתחרויות שתיית בירה, אחד אחרי השני הם נפלו כמו זבובים כשאני טורח להסתיר מהם את העובדה שקיבולת השתייה שלי היא תופעה שאין כדוגמתה.. כשגיליתי שמתקיים פסטיבל קולנוע אירי בסינמטקים השונים ברחבי הארץ, הודעתי לבחירת ליבי שאנחנו אורזים את המבטא, לובשים ירוק ושמים פעמינו לאירוע המשמח.

ב-1.2 הוקרן הסרט 'מיקיבו ואני' MICKYBO AND ME (אירלנד, 2005). מדובר, באחד הסרטים החביבים שיצא לי לראות. הסרט, בבימויו של טרי לואן שגם כתב את התסריט עפ"י מחזה מאת אוון מק'קפרטי, מתאר את סיפור התבגרותם של שני ילדים: האחד קתולי, השני פרוטסטנטי, בבלפסט המפולגת של תחילת שנות ה-70 כשהעימותים בין הקתולים לפרוטסטנטים הולכים ומחמירים מידי יום.

מיקיבו הקתולי (ג'ון ג'ו מקניל, שמצליח לגנוב את ההצגה לאורך כל הסרט) וג'ונג'ו הפרוטסטנטי (ניהל וורייט), נפגשים במקרה. הכריזמה שמקרין מיקיבו (לקרוא לו 'פרחח' תהיה לשון המעטה), מצליחה לשבות בקסמה את ג'ונג'ו והשניים הופכים לחברים. הם חומקים לקולנוע וצופים ב'קיד וקאסידי' (קלאסה בכיכובם של רוברט רדפורד ופול ניומן), הסרט מצליח להצית את דמיונם של השניים שמחליטים לאמץ לעצמם את הדמויות מהסרט: מיקיבו על תקן בוטש קאסידי וג'ונג'ו על תקן סאנדאנס קיד. אירועים שלא אפרט כאן כדי לא להרוס את הסרט, מביאים את השניים לידי החלטה כי עליהם לברוח לאוסטרליה...

הסרט מלווה את מיקיבו וג'ונג'ו במסעם ברחבי אירלנד ועוקב אחר שלל ההרפתקאות והחוויות שעוברים השניים.  מדובר בדרמה קומית שמצליחה להזכיר לי לפחות, סרטי מסע / התבגרות אחרים כמו 'אני והחבר'ה' של רוב ריינר מ-86 או 'סיפור פשוט' של דיוויד לינצ' מ-99 (שהכוכב המרכזי בו הוא אמנם לא ילד אלא קשיש אבל עדיין מדובר באחד מסרטי המסע האהובים עליי). משהו במרחבים הירוקים האלה ובתמימות הזו שרק ילדים מסוגלים לה מצליח לשבות את הקהל ואותי ולהעביר עלינו 95 דקות לעיתים מצחיקות ולעיתים עצובות, בסרט מקסים,  עמוס במבטא אירי ללא תרגום שעושה חשק לעוד.

פסטיבל הקולנוע האירי יימשך בסינמטקים השונים עד ה-11.2 מומלץ בחום.

 

עמוד הסרט באתר IMDB - http://www.imdb.com/title/tt0388154/

תגובות