מגזין

הפעם הראשונה

אריקה באדו מגיעה לארץ; בגלית גרינר זה מעלה רגשות וזכרונות מהאלבום הראשון שלה - Baduizm

מאת גלית גרינר . 29-01-2008

תגיות: אלבומים, Erykah Badu

הפעם הראשונה

אלבום הבכורה של אמן כשמו כן הוא. הוא האלבום הבכור שיצא מחלציו, הרחיב אותם לראשונה כדי למצוא את מקומו בעולם האור והמציאות. הוא אלבום שנעשה מתוך תמימות אמיתית, שהוא יצליח כי הוא טוב, כי הוא שלי, כי אני יצרתי אותו ראשונה. הוא יצליח גם אם לא יענה על דרישות מסחריות כאלה או אחרות. הוא האלבום שיצא לגלות מבלי שום ניסיון מר או מתוק מה קורה שם? מי אני? מה אני שרה ולאן אני שייכת?

כל הניסיונות האפשריים נעשים עליו כי לא יודעים. לא יודעים אם ככה זה טוב או דווקא להיפך, אז פשוט מנסים ולומדים תוך כדי ולעיתים רק אחרי שטועים בגדול, מבינים שלהבא נעשה אחרת. הוא האלבום שמכיל בתוכו אמת וצלקת השזורות אחת בתוך השנייה. אמת שחייבת להשתחרר ומצלקת אותו תוך כדי הניסיון לגלות ולבנות לעצמו זהות, מלבד העובדה שהוא שלי.

אלבום שמלווה בחששות תמידיות מהלא נודע, לטוב ולרע.

Baduizm של אריקה באדו הוא אלבום הבכורה של אישה צעירה, מאמינה, חזקה, יפה ונועזת, שמנסה לגלות בעצמה, תוך כדי חבלי הלידה ואחריהם, מי היא? זה לא שאין לה מושג. היא יודעת בדיוק, אך היא מבקשת לאשר את חוויות החיים שלה לעצמה. מחברת אחד ועוד אחד ובונה דמות ששוברת את המסכה ויוצאת החוצה.

אפשר לנסות לקטלג את האלבום כמו שכשתינוק נולד יש ויכוח למי הוא דומה יותר, אבל זה די מיותר, כי אדם באשר הוא קיים רק אחד מסוגו.

כשהיא שרה זה נדמה כאילו ללא כל מאמץ היא מוציאה קולות כל כך עמוקים ונקיים. היא בטוחה בקול שלה ועדיין מנסה לחוש את הגוונים שלו, את הכוחות המיוחדים רק לה, את הקפיצה ממילה למילה מבלי לקחת אוויר. עצירות פתאומיות, בקאט שנשמע הכי שלם. היא כאילו בוחנת את עצמה וכל פעם מצליחה וככה מדרבנת את עצמה להמשיך. ועם כל המבחנים היא עדיין נשמעת הכי טבעית, הכי באדו שהיא יכולה. המבחן הוא רק האמצעי שמטרתו לחזק אותה בזהות שהיא מגלה, יחד איתנו, בין צליל לצליל, בין צחוק לישירות, בין אושר לחוסר הבנה, ולהמשיך להרחיב את חלציה, עד שהוא בחוץ.

היא לא חוגגת איזשהו נושא באלבום, היא לוקחת משפטים שמייצגים תהליך מחשבתי ורגשי שעברה וחוגגת את המסקנות הסופיות והזמניות שלה סביב שיר, שיר שרובו קולה ומקצתו צלילים מלווים, שעוטפים וממשחררים אותה גם יחד. "אתה צריך להרים את האפרו שלך אבא, כי הוא שטוח בצד אחד", "לפעמים אני לא אוהבת אותך יותר, לפעמים אני מאוהבת בך או "איך אנחנו יכולים לעשות אהבה כשאתה לא אוהב אותי".

כל כך פשוט וכל כך נכון. אלבום שכולו רגש של רוך וחום ותהיות. אלבום חי במובן שאפשר לשמוע אותו ולהרגיש, לחוות, מבלי להסביר מה בדיוק.

מעניין שבאותה שנה שילדה באדו את אלבום הבכורה שלה, ילדה גם את בנה הבכור.

תגובות