מגזין

קראשיונרית של ערים

רוני נגרי הקריבה את חום גופה בכדי לראות הופעה של סיוון שביט

מאת רוני נגרי. 16-01-2008

תגיות: סיון שביט

קראשיונרית של ערים

מאת: רוני נגרי

קור עז הורגש בימים האחרונים בארצנו הקטנטונת. איך שלא תהפכו את זה, לא הזמן הכי טוב לצאת מהמיטה ומהבית בכלל. ולמרות אזהרות החזאים והחשש האמיתי שמא אהפוך לנציבת קרח בעודי פוסעת ברחוב לבונטין, מצאתי עצמי בהופעה אקוסטית משובחת של סיוון שביט. מלווה בבעלה אמיר צורף ובדידי ארז (אקוסטית וכלי הקשה), שביט עלתה לבמה אחרי ארבעים דקות איחור, שנדמה שנשכחו ברגע שהחלה לשיר.  לא מעט אנשים הקריבו אמש את חום גופם בשביל שביט, והיא גמלה להם בהופעה כובשת ובעיקר מחממת לב (וריאות). 

אחרי השיר הראשון היא הורידה את הקרדיגן האדום שלבשה, כי "לבונטין זה אולי המקום הכי חם בתל אביב", והתמסרה לחלוטין לשירי אלבומה האחרון "ווניל". על בימה חשופה, עם שני פנסים מינימליסטיים  בצבעי אדום וצהוב היא שרה את "ללב שלי אין בית"  ואת "יפה יותר מיפה".

היא חזרה מגרמניה לא מזמן, התאהבה בה קשות. "גרמניה זו גם בירה של פורנו",היא מזכירה לנו, ומדברת על "מילים מלחששות" בשפה שהפחידה אותה כל כך. אבל "אין מה לעשות", היא מעידה על עצמה, "אני קראשיונרית של ערים, מתאהבת בכל מקום שמגיעה אליו". שביט מעניקה "כרטיס טיסה" לקהל המרותק והוא מצטרף אליה טיפה מאוהב. היא מספרת שנופלות לה "חתיכות מהפנים מרב קור" כשהיא הולכת בבית, ותוהה איך בכלל מחממים דירה?  קשה להסיר את המבט משביט, כשהיא ספק שרה ספק מספרת על ההוא שלא היה יכול לגעת בה וכמה שהיא ביקשה יותר, הוא נסוג יותר ויותר לאחור..

אחר כך נגלה נדהמים שמלאו לה לפני חודש ארבעים (!), ושהיא ומדונה חולקות אותה נוכחות אורכית (1.62, אם אתם מתעקשים). היא מארגנת שירה בציבור עם "נשקי אותי" מאלבומה הקודם, ומחדשת את "שקיעתה של הזריחה" של פורטיס.

יהודית רביץ עולה והן שרות יחד בתיאום מופלא את "כשתבוא אהבה" אותו כתבה שביט לרביץ ו"את מי את משקה דמעות". שביט, נינוחה וטבעית, שואלת את רביץ מה תשתה. רביץ שואלת אם יש מיץ ושביט עונה שנשאר רק ספרייט. הקהל צוחק והן שרות את "הצריף". שביט,מודעת לקסמה, צוחקת ואומרת שהיא מארחת למופת. בהדרן, היא ודידי ארז ישירו את "כל מבט" הענוג מתוך תקליטו החדש של ארז (אותו הפיק צורף). מצועפת עיניים ולוחשת, היא שולחת אותנו הביתה עם מנת-סוכר אחרונה, "ווניל"- שיר הנושא מהאלבום האחרון.

מסוכן להתארח אצל סיוון שביט ביום חורף קר בינואר.

 היא יודעת לארח כל כך טוב, עד שבסוף אתה עוד עלול לרצות להישאר.

תגובות