מגזין

קרקס פלשתינה

הבילויים מתפרקים או לא? האם זו ההופעה האחרונה בתל אביב? מיכל חי הלכה לבדוק

מאת מיכל חי. 15-01-2008

תגיות: הבילויים

קרקס פלשתינה

הבילויים מתפרקים? מעט מפתיע לשמוע. הבילויים הוציאו את אלבומם האחרון "שכול וכשלון" רק באוגוסט האחרון. בדרך להופעת הפרידה בבארבי, נהג המונית חובש כיפה סרוגה ושומע חדשות. כמו תמיד אני מנסה להתגונן מלשמוע, וכמו תמיד לא ממש מצליחה. אומרים שם שג'ורג' בוש אכל בירושלים ארוחת ערב חגיגית. אני מדמיינת לי חליפות, אוכל טוב, רפי איתן וכבוד הנשיא, ששורר וחרז בארוחת הערב את המטאפורה הבאה: מגיע לעם הפלסטיני מדינה רציפה ולא מחוררת כמו גבינה צהובה.

"או שהוא לא מבין או שהוא עושה דווקא" מלמל הנהג. "אם הם יקבלו רצף אנחנו נקבל חורים של גבינה". אמר, הוציא בתנועה סיבובית את היד מחוץ לחלון, וכיוון לנהג המונית שמאחורינו. למה מי אתה? מה אתה מצפצף?, צעק. "יש לו מונית חדשה אז הוא חושב שהכביש שלו".

הבארבי מלא עד אפס מקום. קצת קשה למצוא נקודה בה אפשר גם לעמוד וגם לראות. על הבמה תאורה צהובה ודגלים צבעוניים (אלו מהעטיפה של הדיסק). הקהל של הבילויים הוא צעיר, עד צעיר מאוד. קופץ ושר עם המוזיקה ויודע בעל פה את כל המילים. ערבב את הטיח אחמד (זה של אהוד בנאי) וגם בוא תראה את חיליק פורצלינה מסתכל על המצעד- קודם התזמורת ואחר כך מכונות היריה. המוסיקה היא קברטית כלייזמרית- יהודית, רוסית, צוענית. קצת מכאן, קצת משם, קצת מוגזמת. צוחקת בהנאה עם הטקסטים הגאוניים האלו שלוקחים את האצבע הקטנה ומסובבים לי אותה בלבן של העין. אנחנו נמצאים בקרקס פלשתינה, ואני עוד ממזמן קצת פוחדת מליצנים.

הקהל צועק "אל תתפרקו", נועם ענבר (סולן, באס) וימי ויסלר (גיטרה) הגרעין הקשה של הלהקה עונים "זאת לא בדיוק השמועה שהפצנו. אל תאמינו לכל דבר שאתם קוראים בעיתונים". "אנחנו בעצם מתרפקים, אההם... מתפרקים - אולי." אם כן, אולי זו הכותרת הראשית- מתרררפקים או מתפפפרקים או משהו כזה... כמו בהודעה מוצלחת של דובר צה"ל, גם הבילויים שומרים (למען ביטחוננו) על עמימות.

אני חושבת על נהג המונית ועל איך ששינינו את שמות הרחובות, ועל הזברות שנכנסו לכפר, ועל גבינה צהובה מותכת ועל אצבעוני המפקד התורן שמתערבב לי בקברט סהרורי עם יגאל בשן ויצחק מודעי ושושנה ארבלי, ונפוליאון שיורה רק באויר, ולפעמים פוגע. באמצע ההופעה, גם הכינור של יוני סילבר מתפרק ובקהל לא נמצא ולו בונה כינורות אחד לרפואה. אין מושיע או נביא בעירנו- רק שאול מופז שנוסע במזחלת כמו סנטה קלאוס ומחלק לאמהות גדמים. הו הו הו.

שבעת חברי הלהקה ממלאים את הבמה "רצינו להביא אורחים מיוחדים אבל אין מקום". הם צוחקים יחד מדי פעם, רוקדים יחד מדי פעם, אך לפעמים חלקם נראים כבר עייפים מכל זה. למרות זאת הם נותנים הופעה נפלאה. מאיה דוניץ מקפצת בקלילות ליד הקלידים עד שנראה כאילו אינה מנגנת כלל. עם זאת, כשמקשיבים לנגינה ולאלתורים שוב מבינים שמראית עיניים יכולה לתעתע. אחד הצעירים שבקהל הושיט לה ברווז פלסטיק צהוב ומצפצף. מאותו הרגע, יחד עם קולה הדקיק הצטרף הברווז לכלי הנגינה המגוונים (קלרינט באס, כינור, אקורדיון) לתזמורת ההיתולית הזאת.

בשיר האחרון שלפני ההדרן עומדים כל חברי הלהקה בשורה כמו בבית מרזח רחוק. שיר גאוני שאולי ממצה את הכל במילים: "רצון הרוב הוא שהמיעוט יכין לנו תה...הכל מתפורר וקר ומר לכולנו בפה אי אפשר להמשיך בלי משהו כמו תה".  את הפיצוצים שבדיסק מחליפים מידי פעם צפצופי הברווז.  הכל עוד מעט נגמר, והקהל לא נותן לבילויים ללכת. במסירות לקהל שהגיע לראות אותם, מטפסים בכבדות בחזרה לבמה להדרן ולעוד אחד.

את ההדרן השני פותח שיר חדש שמעולם לא ניגנו בהופעות, ומפזר עוד מעט ערפל על כוונות הלהקה להמשך. שיר על בחור מפתח תקווה שיוריד את החולצה בשביל שקל עשרים. הם אומרים שמעולם לא ניגנו אותו מפני שהוא כתוב רע. אז הנה זה, במיוחד בשבילנו. 

ההופעה נסגרת עם "הבלדה על אם חד הורית" מהאלבום הראשון, שיר שקט על אמא שנגמרו לה כל ההתחלות, שנסתמו לה כל התעלות ומיום ליום היא הוגה במותה. האנשים שבקהל חוזרים וצועקים אל תתפרקו, אל תתפרקו. ביום חמישי בערב בבארבי, הרוב החליט שהמיעוט צריך להמשיך לנגן. אז אל תתפרקו טוב? כי "מי יקריא את התנ"ך במיוחד שאין בו ציורים?!"

את סיבוב ההופעות הנוכחי של 'שכול וכישלון', יסגרו, אם להאמין לעיתונים,  עוד שתי הופעות. האחת בחיפה והשניה בכפר עזה. אם להאמין לבילויים, יש סיכוי שלא יהיו עוד הופעות אף פעם (או שכן...). בכל מקרה ואם לא הספקתם להגיע לבארבי קחו לכם מטוס אחד עם שתי כנפיים יציבות וטייס.  כי- הופעה אחרונה =הזדמנות אחרונה.

...באמת אחרונה?

תגובות

  • היתה הופעה מאכזבת מאוד. חבל

    מורן, 15-01-2008 22:27

  • חילול הנפלא, מורן, הופעה מצויינת פלוס

    נשמתי אותם ממש כמו בבית עם הדיסק. היה מקצועי. היא לפרוש בשיא. כל הכבוד. שיתפרקו. מה 'כפת לי. העיקר שעשו מוסיקה מצוינת.

    מעריצה בעל כורכה, 28-01-2008 08:15