מגזין

אריקסססע'ומו - ההופעה

מוזיקה לא מתקיימת בוואקום, היא תלוית זמן ומקום, אתה צריך להיות במצב מסוים בכדי לקבל אותה לבפנים, הגורל הוביל את חן ינוביץ להופעה של אריק סומו. האם זה היה הזמן הנכון? כנסו לבדוק

מאת חן ינוביץ'. 12-01-2008

תגיות: Eric Sumo

אריקסססע'ומו - ההופעה

הפעם הראשונה:

איכשהו כל החיים שלך אתה אוהב מוזיקה, אוהב באמת. כל הזמן עסוק בלחפש מוזיקה, מחפש ריגושים, מנסה להתחדש מתחת לחיבוק הדוב של המיינסטרים, להיות שונה, לפעמים בעל כורחך. עובר זמן מה ואתה הופך סטודנט, וכחלק מהפעילויות האקדמאיות אתה מחליט להצטרף לתחנת הרדיו הקרובה, ככה שתהיה גושפנקה לאהבה. אבל יחד עם המחויבות מגיעות ההשוואות. פתאום אתה, שכל חייך היית מה זה מגניב, לפחות ככה  חשבת ובזמנו זה היה מספיק, מוצא את עצמך בביבר זכוכית שממנו משתקפות דמויות, שפחות או יותר דומות לך. פתאום האהבה הזו שלך נכנסה למסגרת ואתה מרגיש מחויב לאהוב אותה.

הפעם השנייה:

מכאן לכאן, אתה מקבל תוכנית רדיו. ומתחיל להבין שכל מה שהכרת מוזיקלית עד עכשיו הוא כאין וכאפס לעולם האמיתי שמחכה לך במאגרי קבצי הקול של התחנה. המגניבות שלך בטלה בשישים, ולא רק שאתה כבר לא מגניב, מסתובב עם דומים לך ומתמודד מול מידע מוזיקלי נרחב, אתה מרגיש הכי לא עדכני שניתן. וככה ממש במקרה יוצא שאריק סומו ולהקתו היו בין ראשוני הטראקליסטים אותם גמגמת בביישנות מתבקשת ובתולית בתוכנית הראשונה שלך.

הפעם השלישית:

כחלק מחובת ההוכחה פלוס העובדה שמאוד חיבבת את השיר "Map Of  The World"  אתה מיד רוכש לעצמך את הדיסק. ובגלל היותך שייך לזן המערבי על הכדור- אף אין לך זמן. ואם כבר יש לך זמן הוא בד"כ מתרחש במסלול תחבורתי כזה או אחר. בנוסף, אב המשפחה שעם הרכב שלו אתה עדיין מתנייד ברחבי המולדת, מכיר את המנהג המגונה שלך לשחק עם מערכת הסטריאו, ובצעד מונע מחליט להתקין את שיא האופנה של תחילת שנות ה-90 כלומר עמדת קסטות במרכז גוש הפח. אז גם אתה משתכלל, ומעביר את כל הדיסק של אריק סומו כולל בונוסים למכשיר האם-פי וככה יוצא שאתה נוהג לך ברחבי גוש דן עם יד אחת על ההגה, אוזניה שכל הזמן נופלת באוזן ימין, ומכשיר קטן ומעצבן ביד שמאל. השילוב הזה בזמן נסיעה לא מטיב עם השלווה הנפשית וגם הדיסק לא.

הפעם הרביעית:

בדיעבד, אני חושבת לעצמי איזה טעות של מתחילים הייתה זו, לנתק  כל קשר עם דיסק המצוין הזה 'My Rocky Mountain' של אריק סומו. בפעם השנייה בבארבי בת"א זה כבר הרגיש אחרת. ביום הכי קר של השנה חיכיתי  ללהקה שהמושג לגביה הכיל רק 65% של מידע אינטרנטי  יבש. ואם ניתנה לי אפשרות אחת להגדיר את ההופעה הזו -היא הייתה הכול חוץ מיבשה. יש רגעים מסוימים שמתרחשים בהופעות חיות שבו אתה מרגיש כל כך טוב שאתה לא מוצא דרך אחרת לחלוק זאת עם העולם חוץ מחיוך דבילי שנסוך לך הפנים ומתאר חיצונית בלבד, את אשר עובר לך בפנים. 

הפעם האחרונה:

למרות שאריק סומו הוא בעל המאה דווקא שיווי המשקל על הבמה נע בין הזמרות ורוניקה הרקסה וארזי קיס. היה משהו כל כך שונה במימיקה של שתיהן האחת בובת פורצלן והשנייה הדודה מהונגריה, שקשה היה שלא להבחין בהבדל. ורוניקה הרקסה, שלאורך כל המופע רקדה והניעה את עצמה בקלילות זרה שתאמה את האנרגיות העצומות שהיא קיבלה מהקהל, התברכה במנעד קולי עמוק וחזק. אבל אז הגיע הדודה והיא היא התברכה במנעד קולי עצום וענק. ארזי קיס היפנטה אותי עם הנוכחות שלה. משהו בריחוק, בבוגרות וביכולת הקולית המופלאה שלה, היה זה שהקפיץ את הבטן והרגליים בכל פעם שהיא עלתה וירדה מהבמה. העיבודים לא נפלו מהמקור והלהקה התנהלה בגבולות שבין גרוב אלקטרוני,פאנק, רגאיי עם נטייה קלה לסקא, בלקני, ג'אז ובעיקר התנהלו שבעת חבריה בגבולות שבין השמייח למקצועי. שוב הוכחנו שאנחנו אחלה מארחים וכדי להוכיח זאת, רקענו עם הרגליים,פשוטו כמשמעו, לבקשת ההדרן. ולהדרן קיבלנו איך לא את "Sirens Of The Dead Sea".

ולסיום, למרות שניסיתי להימנע מההשוואה נשברתי בכתיבת מילים אלו: לנו יש את J Views ולהונגרים יש את אריק סומו. אני לא יודעת למי טוב יותר אבל אחרי ההופעה של אתמול, אני מניחה שבודפשט המזרח אירופאית נראית לי אהובה מתמיד.

Friday I'll be dead' (Tel Aviv January 08)- http://www.youtube.com/watch?v=QvQsEfO6G1E

אריק סומו בנד, יום שישי 11.1, בארבי ת"א

תגובות

  • באיחור אופנתי של יותר משנה

    מצאתי את עצמי יושב וקורא ומחייך מאוזן לאוזן. אז תודה לך ינוביץ'. מבחינתי בכל אופן, תמיד היית ותמיד תהיי מגניבה. :)

    שיינברגר, 14-02-2009 20:38