מגזין

נולד לתהילה

קשה לפרנס משפחה אם אתה רוצה להיות זמר מחאה, עוד יותר קשה אם אתה רוצה לשמור את זה אמיתי. גיל מטוס מביא את סיפורו המרתק של וודי גאת'רי

מאת גיל מטוס. 23-12-2007

תגיות: גיל מטוס, פולק, טרובדור, עממי, וודי גאת'רי, מחאה, וודי גטרי, woody gathrie, נווד, בוב דילן, Bob Dylan

נולד לתהילה

נולד לתהילה

"I hate a song that makes you think that you're not any good. I hate a song that makes you think that you are just born to lose. Bound to lose. No good to nobody. No good for nothing. Because you are either too old or too young or too fat or too slim or too ugly or too this or too that....songs that run you down or songs that poke fun of you on account of your bad luck or your hard traveling. I am out to fight those kinds of songs to my very last breath of air and my last drop of blood."  Woody Guthrie

"נולד לתהילה" הוא שמו של הסרט שמספר על חייו של אחד ממשוררי וזמרי הפולק הגדולים והחשובים ביותר - וודי גאת'רי. אם לא שמעתם את השם, בקרוב תבינו למה זה לא ממש מפתיע, ואם אתם מכירים, זה כנראה בגלל שאתם בקיאים בביוגרפיה של בוב דילן.

אומנם הזמן והמקום רחוקים מאוד, אך הדילמה העיקרית בסיפורו של וודי גאת'רי היא אותה הדילמה המוכרת כמעט לכולנו. המלחמה הפנימית הבלתי פוסקת בין אידיאולוגיה לאיכות חיים ולפעמים אף לאפשרות לחיות. המאבק הנצחי בין כסף לערכים, השיר שיצעק את האמת בקול רם, לבין זה שישמע טוב ברדיו ויסמם את ההמון. זהו רק חלק קטן מהמחיר שנדרש האדם לשלם ביום שהחליט לרדת מן העצים או אם תרצו ביום שטעם מפרי עץ הדעת ולקח בעלות על חייו.

הציניקנים אף יאמרו שהחיים הממשיים הם הבחירה בין המהפכה שנכשלה לבין העסקה העלובה, ואולי החיים הממשיים הם רק הניסיון למצוא את השביל הנכון הזה, מתי לקחת חלק במהפכה ומתי לחתום על העסקה, שלפעמיים מספר האפסים בה מצליח לייצר את האשליה שהיא לא באמת עלובה.

וודי ג'אתרי חתום על כמה משירי הפולק החשובים שהגיעו מארה"ב כמו: "Dust Bowl", "Pastures of Plenty" , והשיר שהפך להמנון: "This Land Is You're Land". נוסף לשירים הפוליטיים הוא אף חידש שירים מסורתיים, והקליט שירי ילדים.

בשנת 1931, בגיל 19 עזב גאת'רי את ביתו באוקלהומה ועבר לטקסס שם נישא לאשתו הראשונה, יחד הביאו לעולם שלושה ילדים. ב 1935 המצב נהיה קשה, המשבר הכלכלי בארה"ב וסופת האבק הגדולה גרמה לתושבים רבים לארוז הכול ולצאת לדרכים, במטרה למצוא עתיד טוב יותר.

החלום הרטוב היה קליפורניה, כולם היו נחושים בדעתם ששם יצליחו להגשים את החלום האמריקאי, איפה שזורעים זרעים בבוקר וביום למחרת קוטפים את הפירות. גם גאת'רי הצעיר החליט לנסות את מזלו ויצא לדרך כשהוא משאיר מאחור את משפחתו ומבטיח להם שאחרי שיסתדר ישלח להם כסף ויביא אותם לקליפורניה.

המסע שעבר גאת'רי כלל מאות מיילים של זינוק על רכבות משא, טרמפים, הליכות מתישות, קטטות, רעב ואנשים צבעונים שליוו אותו לאורך כל הדרך, חלקם כמובן לא הצליח לסיים את המסע. אך מכל מקום בו עבר בדרך ומכל עובר אורח הוא למד וצילם לזיכרונו את מצבה של החברה האמריקאית, אותו העביר לשיריו.

כשהגיע לקליפורניה, החלום התנפץ וגאת'רי הבין שהמצב לא פחות גרוע. אלפי משפחות חייו במעיין מעברות, ונוצלו על ידי בעלי האחוזות והאדמות, שבכל יום הגרילו את האנשים שיזכו לעבוד בשכר של כמה עשרות סנטים. גאת'רי ניסה להרוויח קצת כסף מכישורו בציור שלטים, אך מהר מאוד הבין שזהו לא הפתרון. התשובה הגיעה מהגיטרה, זו שלימים יכנה אותה: "המכונה שהורגת פשיסטים".

אין דבר מרגש מהידיעה שלמרות כל הקשיים, ההשפלות והסבל הבלתי אנושי שעברו כל אותם הפועלים, אחד הדברים היחידים שגרמו להם לחייך, שמרו על השפיות והפיחו בהם תקווה הייתה המוסיקה. זהו כוחה של המוסיקה. העוני, הדלות, הנדודים וחוסר הוודאות הם אלה שמעצבים ומעצימים אותה לדרגות הגבוהות ביותר.

גאת'רי הבין מהר מאוד שהוא מונע על ידי המוסיקה והאנשים. והמציאות הובילה אותו לנגן את שירי המחאה שלו ברדיו המקומי. במקביל לכך הוא גם פעל כזמר נודד, ועבר בין השדות והמפעלים כשהוא מנגן ושר ומפיח תקווה בפועלים על התאחדות, מהפכה ועתיד טוב יותר. ולא פעם סופג חבטות והשפלות מצד האדונים.  

אך ככל שנעשה מעורב פוליטית, הבין גאת'רי שלכל דבר יש מחיר, העבודה ברדיו אמנם הכניסה לו מספיק כסף בשביל להביא לשם את משפחתו, אך הרחיקה אותו מההמון. בעוד שהם מנוצלים בשדות וחיים בחוסר וודאות מוחלט, הוא גר בבית נאה, שר באולפן, ומנהל רומן עם אלמנה עשירה.

המחיר הלך וגדל כאשר מנהלי התחנה ביקשו ממנו להגיש לפני כל שידור רשימת שירים שלא תכלול שירים קיצוניים מידי אלא בלדות ישנות ומוכרות יותר. גאת'רי החל להתחבט בשאלות מוסריות וההחלטה נעשתה קשה יותר כשאשתו דאגה להזכיר לו מידי יום שעליו לעשות כל מה שיבקשו ממנו, רק שלא יחזרו להיות עניים. במקביל הוא גם קיבל הצעה מפתה לשדר ברדיו הארצי, אך לאחר שעבר את האודישנים בחר לשים לכך סוף ופוצץ את הכול.

רגע לפני שהגיע לתהילה הוא הבין שנועד להיות זמר נודד, ומקומו עם העם ולא בין אותם אנשים מבושמים שאוכלים צלעות טלה, שותים מרטיני ומדברים על המהפכה. גאת'רי עזב לניו יורק שם נעשה חבר במפלגה הקומוניסטית והמשיך להקליט חלק מהשירים הרבים שכתב. בהמשך דרכו הוא כתב אוטוביוגרפיה, התגייס לצי האמריקאי במלחמת העולם השנייה ונישא פעמיים. הוא נפטר ממחלה תורשתית ב 1967 בגיל חמישים וחמש.

רובנו, אם לא כולנו בחרנו בעסקה העלובה ורוב הזמן אנו מצליחים לייצר לעצמנו סיבות טובות לכך. רק מעטים הם יחדי הסגולה שבחרו במהפכה שכשלה, על האנשים האלה אנו לרוב לא שומעים מכיוון שההיסטוריה בדרך כלל לא עושה עמם חסד, אך הם עומדים מאחורי הדברים הגדולים ביותר שקרו, הדברים ששינו את העולם. הם השמן שמניע את גלגלי השיניים של התרבות, שמקריבים את חייהם למען משהו גדול יותר מכל דבר אחר שהיו יכולים לקבל בעולם הממשי.

וודי גאת'רי נמנה עם אותם בודדים שזרעו הרבה זרעים אך לא קטפו את הפירות, ואם רוצים להמחיש את תרומתו הרבה בדרך נוספת, אפשר לשחק משחק קטן. "מה היה קורה לו וודי גאת'רי לא היה נהפך לזמר פולק שהיה". השלבים הראשונים הם דיי פשוטים, דילן כנראה היה נשאר לעבוד בעסק המשפחתי, שירי המחאה של הביטלס היו נשמעים אחרת אם בכלל. ואת ההמשך, אתם יכולים לשיר בעצמכם.

 

"This song is Copyrighted in U.S., under Seal of Copyright #154085, for a period of 28 years, and anybody caught singin' it without our permission, will be mighty good friends of ourn, cause we don't give a dern. Publish it. Write it. Sing it. Swing to it. Yodel it. We wrote it, that's all we wanted to do."

* בתקופה בה זכויות היוצרים טרם פגשו את הצורבים הביתיים ותוכנות ההורדה, וודי גאת'רי כבר הגיע לתובנה שמוסיקה היא נחלת הכלל.

הנה אלבום מומלץ של וודי:

 

 Dust Bowl Ballads  / 1940

סופות האבק הגדולות שהתחוללו בארה"ב בשנים 1933-1939 השאירו 500,000 אמריקאים מחסורי בית, גרמו לחולי ומקרי מוות רבים, ופגעו בעיקר בערים כמו: אוקלהומה, טקסס וקנזס. הטרגדיה הגדולה הולידה את האלבום  Dust Bowl Balladsשל וודי גאת'רי שחווה אותה על בשרו בזמן שהתגורר בטקסס. השירים נכתבו במקור ב 1940 אך קובצו לאלבום אחד בשנת 1964. כמעט כולם עוסקים בסופת האבק הגדולה: The Great Dust Storm"", Dust Bowl Blues"", Dust" Bowl Refugee", "Dust Can't Kill Me".

חשיבותו של האלבום היא בטקסטים, במחאה של גאת'רי שבחר להתייחס לנושאים רציניים שאנשים מסוימים היו רוצים להשתיק. וכמובן בפרספקטיבה הרחבה של גאת'רי שנדד ברחבי ארה"ב והפיץ את החוויות והסיפורים מהדרכים דרך שיריו.

זמר הפולק האמריקאי פיט סיגר מספר שבשנות ה 30-40, תעשיית הפופ נשלטה ע"י הוליווד וברודוואי ותפקידה של המוסיקה היה להסיח את ההמונים מפני כל דבר שיכול לגרום לייאוש. אך גאת'רי תמיד חיפש את הדרך השונה לומר את הדברים שרצה, לא משנה מה היה המחיר לכך.

פיט סיגר אף מספר שהוא רק אחד מיני רבים שהושפעו מגאת'רי ומהאופן בו הוא ידע לספר את שיריו. לדבריו - "לגאת'רי היה כישרון נדיר לשלב בין טרגדיה להומור ולצורת חשיבה חיובית. והאמנים הגדולים בהיסטוריה הם אלה שידעו לעשות זאת".

כל מי שרוצה להרגיש את אמריקה של שנות של 30-40 כפי שמתוארת בספריו של ג'ק קרואק ועוסקת בנדודים צריך לבדוק את האלבום הזה. כל מי שמתעניין בדור ה"ביט" שהתפתח בארה"ב ימצא פנינים רבות בתוך סופת האבק הזו. וגם מי שסתם רוצה להבין מאיפה דילן שאב מנגינות לשירים כמו: Talkin' World War III Blues יכול להאזין ל Talking Dust Bowl Blues של גאת'רי ולקבל עוד חלק מהתמונה.

תגובות

  • מעניין מאוד

    כתבה מרתקת האם זה נכון שבסוף ימיו וודי היה בבית חולים לחולי נפש?

    אסף, 24-12-2007 20:16

  • נכון

    הוא נפטר ממחלה תורשתית ובערך מסוף שנות ה - 50 תחילת שנות ה - 60, אופשז בבתי חולים לחולי נפש במדינת ניו-יורק.

    גיל מטוס, 25-12-2007 01:27

  • איך הוא הגיע לבית חולים לחולי נפש

    מישהו יודע יותר פרטים בנושא? עצוב שככה הוא סיים את חייו השתגע מרוב אידיאלים? או שזאת אישתו?

    מיכל, 25-12-2007 02:19

  • תשובה

    אהבתי את הרעיון שזאת אשתו שהביאה אותו למצב הזה... זה מתיישב יפה עם ההגיון הבריא, אבל זה לא מה שקרה בפועל. בסוף שנות ה - 40, המצב הבריאותי שלו החמיר, וההתנהגות שלו הפכה לבלתי יציבה. הוא נבדק מספר פעמים והאבחונים הצביעו על אלכוהוליזם וסכיזופרניה. ובגלל זה הוא טופל בבית חולים לחולי נפש. רק בשנת 52 גילו הרופאים שמדובר במחלה תורשתית נדירה, אותה ירש מאמו. בכל מקרה, מצבו הנפשי היה רחוק מלהיות יציב והוא גם הורחק מילדיו עקב כך. בזמן ששהה בית החולים, אזרחים רבים ביקרו אותו וחלקו לו כבוד אחרון. ביניהם, זמרי פולק צעירים רבים כמו: בוב דילן, פיל אוקס, ג'ואן באז ואחרים... התוכנית שאמאל, תוקדש השבוע לוודי גאת'רי. בין רביעי לחמישי 1-2 בלילה.

    גיל מטוס, 25-12-2007 04:28

  • עשו עליו סרט בשנות השישים

    יש אותו מדי פעם בmgm

    a, 16-08-2008 01:21