מגזין

על זמני

זה המקום לטענה שאתה יכול להעביר את כל חייך בנקודה אחת, או לחילופין, בנדודים אינסופיים – כך או כך, כל חייך יחלפו מול עייניך, ולמה שתצטרך להיחשף, אתה תיחשף

מאת מאור בוכניק. 21-12-2007
על זמני

יום אחד גם שנות האלפיים יהפכו לממצא ארכיאולוגי היסטורי. בבחינה היסטוריונית, כנראה חסרת כל חשיבות, התיעוד הוא מדצמבר 2007. קרום דק עוטף מסביב, התודעה ניזונה דרך חבל טבור בצורה של אוזניות, הקלט רב על הפלט. אתה גוזר על עצמך שתיקה ורק מחפש להשקיט את הנפש. אוסף המחשבות המתרוצצות מנסות לההתקבץ ולהתגבש לכדי גוף שלם. מבלי לפחד לקרוא לילד בשמו, אני יכול לקרוא לו משבר כתיבה. עכשיו לילד יש שם ותאריך. שנה אזרחית חדשה עומדת בפתחה, ואיתה הציפייה הטבעית לבאות. מחסום הכתיבה לאטו מתבקע, כשאתה מזכיר לעצמך שעצם העשייה קודמת לכל פרשנות שלה (בסדר, בסדר, פוסט - מודרניסטי). כשאתה מחזיק בדיעה כזאת, לך תבחר את האלבום (ההוא ב- ה' הידיעה) שיצא השנה.

להיוולד מחדש

 

בגיל מסויים אתה מבין שלא משנה כמה מהר תרוץ, כמה חזק תנסה להדביק את הקצב, לעקוב, להתחדש, להתעדכן, אתה רק מתעייף ומבין שזו לא המהירות שלך. רק לקראת שנת 2008 אתה בכלל מגלה לראשונה אירי עם גיטרה ומפוחית, קול חם שמצליח לחדור לתוכך גם מבעד לקרום שעוטף אותך, גם מבעד לשילייה שמגנה עלייך, ואז אתה נולד מחדש. "טו בי בורן אגיין", בשפתו. אולי זה מצביע על איטיות, אבל רק בסוף 2007 גיליתי את ואן מוריסון, ובכלל, זה המקום לטענה שאתה יכול להעביר את כל חייך בנקודה אחת, או לחילופין, בנדודים אינסופיים - כך או כך, כל חייך יחלפו מול עייניך, ולמה שתצטרך להיחשף, אתה תיחשף. אין לי מושג אם ב68' מישהו הכתיר את "Astral weeks" כאלבום של השנה, אבל הטרק הראשון, שגם נושא את שם האלבום, נותן שורות שעל הרקע שלהן ניתן לנופף לשלום ל2007 - "To be born again in another world, darlin"

כנראה שמוריסון רלווטי לכל שנה, גם ל 74', ביום גשום, ביום שרבי. T.B Sheets. נקודה, סוף משפט. המפוחית של מוריסון חוצבת את דרכה לתוכי, שואף ונושף בתוך המפוחית. התחינה שעולה מהשורות ""So open up the window and let me breathe" מורידה אותי על הברכיים, צמא, שותה בשקיקה כל ניואנס קטן בקול.

הדפדוף בלוח השנה, מגלה שרק ב2007 גיליתי את מקורותיה של נערה אחת, הכוכב של מחוז גוש דן. ב98', א. בנאי הכיר לי אותה, מסתבר שיש לה גם גרסה אירית מוריסונית, מ88' (לא חושב שיש קשר מיסטי בין השנתונים). הערכה ל"להקה של איש אחד" אפילו גוברת כשאתה שומע את הגיור שעבר על ההיא מ"נהר ירקון עד הסמבטיון", כשבמקור היא From Bantry Bay up to Derry Ouay and"From Galway to Dublin Town"

הכורח המתבקש במרדף אחרי לוח השנה, לא מותיר ברירה אלא לציין שלמוריסון יש גם אלבום מ2007 שמקבץ את כל הקטעים שלו שהפכו לפסקולים בסרטים. גילוי נאות, מוריסון מקפיד לשחרר אלבום כמעט כל שנה, שלחלקם עוד לא התוודעתי ב2007, לשם כך יש לי עוד 365 ימים. לפסקולים דווקא כן נחשפתי השנה.

מוזיקה בצבעים

 

ב2007 סביר להניח שהטכנולוגיה עשתה צעד נוסף לאנשהו, אבל למסך הקולנוע, הטכנולוגיה עדיין לא הצליחה הצליחה להכניס צבע, סרטים עדיין מוקרנים בשחור-לבן. מה לעשות, הצבע מתווסף רק דרך הפסקול. המוזיקה שעוטפת את הוויז'ואל, חודרת למקומות שהעיניים לא יכולות לראות. אולם מלא בצופים שבוהה במסך, רואה רק מדבר אינסופי, הבזקים של שמש קופחת ואדמת טרשים צחיחה. ברגע שהכינור והעוד מתחילים להתנגן, כסאות האולם נעלמים, שיירות גמלים חולפות לאיטן, הרוח זורה חול בעיניים וכל צופה נזרק בגפו, ללא מים, לעבר מדבריות מרוקו. פסקול הסרט "בבל" (Babel) נפתח בקטע שנע בין תפילה לבין מנטרה, מוהל כאב ויופי בעולם אחד קטן ונטול צירופי מקרים. Tazarine,  Amelia Desert Morning, Hiding It הם חלק מהקטעים בפסקול שעליו אחראי  Santaolalla Gustavo

אלבום כפול, 36 רצועות, שנעות מהשורשי לאקספירמנטי, וללא ספק מפצות על סרט בינוני. הסרט יצא לאקרנים לפני שנתיים, את הפסקול גיליתי השנה. בחור איטי, או שהפסקול לא קל לעיכול.

רגע לפני שהפסקה האחרונה מנסה להתכייל ולהסתנכרן עם לוח השנה, ולהתכוונן ל2007, היא חולפת בנייטיז, שם הכרת את הממזר שנולד עם זוג עדשות מצלמה במקום עיניים. אחרי הפסקולים של כלבי-אשמורת, ספרות זולה, ג'קי בראון וקיל-ביל, גם הפסקול של חסין מוות (2007.  ,(Death proof ברובו עם גישה שובבית, מפתיע עם יציאות של סול וגרוב, המון כלים וצליל עשיר. אדי ברהם דוחס קצב מטורף בשתי דקות, בטראק 15. ה"קואסטרס" משתוללים עם "דאון אין מקסיקו", ומעטפת כוללת של קו מוזיקלי מאוד ברור, אם לא לומר ז'אנר (רחמנא ליצלן המילה הזאת) שנקרא טרטינו. אלבום שבקלות יכול להפוך לדיסק נסיעות ארוכות בכבישים נידחים.

לקראת 2008 , מחסום הכתיבה אולי נסדק, אולי הוא מעולם לא היה, לכל דבר יש זמן ומקום. יש לי הרגשה שבהמשך המסע הפרטי, אגלה בשנת אלפיים ומשהו, אלבום מדהים שישא את תאריך ההוצאה 2007, ואז אשאל את עצמי איפה הייתי. כאן.

 התמונות לקוחות מעמודי הפליקר של Sergey Zyuzin ושל chall

תגובות