מגזין

דיזי נאבי

הידיים, ידי ד"ר דרה והקול, קול מזרח לונדוני. האלבום השלישי של דיזי רסקאל הקפיץ לעמית ברקוביץ' את השנה

מאת עמית ברקוביץ'. 18-12-2007

תגיות: Fink, Dizzy Rascal, RJD2

דיזי נאבי

האמן הטוב של השנה הוא לא אחר מאשר Dizzee Rascal. ביוני הבחור הזה - בסך הכל בן 22 - שיחרר את אלבום האולפן השלישי שלו, "Maths and English" (ה-Math מייצג את ההפקה וה-English את המילים). מה שעושה את האלבום הזה לכל כך "טוב" זה העובדה שמר רסקאל נותן לך בדיוק את מה שאתה מצפה ממנו, ומגיש לך את מנת הגריים בדיוק בטעם הנכון, בקצב, בסאונד מדהים ומעל לכול, הקול שלו, שיורה כמו נשק אוטומטי ולא מחמיץ ולו ביט אחד.

בשונה מאלבומים קודמים שלו, בדיסק הזה רסקאל נותן טיפה יותר דגש על הפקה נקייה וגיוון. יש אומרים שאליל הגריים הבין שהוא צריך לקרוץ טיפה יותר לכיוון הקהל שיושב לו אי שם בצפון אמריקה ואוהב את הביטים שלו מפציצים ונקיים יותר. האלבום הזה נשמע לפעמים ממש כאילו יצא מהמעבדה של Dr. Dre והדבר היחיד שמחזיר אותך למזרח לונדון הוא המבטא המקסים שלו. אבל כל זה לא ממש משנה, כשכמעט כל רצועה פוגעת בול - בין אם אלו הגיטרות המכסחות ב-"Sirens" או הדואט המקסים לילי אלן ב-"Wanna Be". הכול עובד כאן.

RJD2 - The Third Hand

במרץ השנה הוציא RJD2 את אלבומו "The Third Hand". כשהאלבום יצא, הוא גרר אחריו גל לא קטן של הדים ולא בגלל שמדובר באלבום טוב או רע בצורה יוצאת דופן; הסיבה היא פשוטה: RJ עושה באלבום הזה משהו שונה לחלוטין מכל מה שמישהו ציפה ממנו - מלבד ההפקה, הוא גם אחראי על תפקידי השירה והנגינה באלבום הזה. הקול של RJ עדין, נקי יחסית וחשוב מכול, הולם את ההפקה של הדיסק בצורה יוצאת מן הכלל. אז נכון, זה לא האלבום המשובח ביותר שלו, אבל יש בו שילוב מקסים בין ביט היפ-הופי לחלוטין והפקת פופ מלאת נשמה. וחשוב מכל, יש בו חדשנות.

Fink - Distance and Time

ממש לא מזמן, באוקטובר השנה, שחרר Fink את אלבום האולפן השלישי שלו "Distance and Time". הסיפור מאחורי האמן הלונדוני הזה הוא די מעניין - עד לפני קצת יותר משנה היה מזוהה פינק יותר עם מוזיקה אלקטרונית יותר, אבל בשנה שעברה, עם הדיסק "Biscuits for Breakfast", הוא יצא מהמסגרת המסונתזת שלו והחל את מסעו בתור זמר-יוצר, שהלמה אותו בצורה מושלמת. גם בדיסק החדש, מראה לנו פינק את היכולות שלו בריגוש דרך מינימאליזם צרוף, כאשר הוא משלב בין רוק-בלוזי להפקה מאוד מכאנית ומדויקת ובכך נותן מימד לכל כלי וכלי באלבום. כמו ב-"Biscuits for Breakfast" גם ב-"Distance and Time" הוא לוקח את כל האלמנטים המוזיקליים שלרשותו ומוציא מהם את המקסימום מבחינת צליל והפקה. באופן אישי אני מגיב בצורה די קשה כאשר בסוף הדיסק, מחכים לרצועה הבאה בקוצר-רוח ומגלים שזהו, הדיסק נגמר.

להשתתפות בבחירת אלבום השנה לחצו כאן

האלבום שעופר רגב הכי אהב השנה הוא דווקא אוסף הקטעים הגנוזים של אליוט סמית'

תומר גולן בסיכום מוזיקלי פוסט-מודרניזם חתרני אלקטרוני, אבל לא רק

גיל רוביו מסכם שנה במוזיקת עולם, ג'אז ושאר סגנונות

הניגוד בסאונד של דירהאנטר הופך אותם לאחד מאלבומי השנה של אמיר עטר

כמות חסרת תקדים של יצירה ישראלית באנגלית הפילה השנה את סער גמזו

מופע המחווה לנושאי המגבעת גרם לאיל דסקל להוריד את הכובע

טל בן ברוך נסחף עם קותימן

ברק חיימוביץ' אהב את רוברט ווייאט

חמישה שירים עשו לגלית גרינר את השנה

ההרמוניות של השינס המיסו את עידית נרקיס

איתמר שפריר אהב את איאן בראון

אורלי גונן על ההופעות של השנה

אסף בן קרת אהב את LCD סאונד סיסטם

לאתר וואלה!תרבות.

תגובות