מגזין

מרד האופנוענים

Black Rebel Motorcicle Club נתנו את הכל (ואת הקול) בהופעה שסך חלקיה גדול מהשלם עצמו.

מאת אורלי נקלר. 16-12-2007

תגיות: Black Rebel Motorcicle Club

מרד האופנוענים

נתחיל בעובדה: תל אביב היא לא ניו יורק, ולא לונדון.

אחרי בצורת קשה של הופעות וחששות כבדים של אמנים להגיע לארץ הקודש מחמת החול והקדחת או אפילו פיצוצים חוזרים ונשנים, באה עלינו שנת 2007 לטובה עם שלל הופעות חשובות ומרתקות מרחבי העולם. שניה לפני תום 2008, BRMC מגיעים גם הם.

אבל במקום לפנות להם מקום של כבוד ולאפשר לכל המתלבטים לבוא לחלוק להם כבוד של גיבורים, החליטו בלבונטין לאפשר ל-Faust לתת במקביל הופעה נוספת, ובקולטורה- לארח את מקסימיליאן האקר. 4 אנשים שאני מכירה שמעו כי גברים נרגשים יצאו בדמעות מההופעה של פאוסט, והחליטו למכור את הכרטיס לBRMC לטובת חוויית פאוסט נוספת. הרבה אחרים עמדו בקולטורה מול מקסימיליאן האקר וכוס זכוכית ביד, מוצמדת לקיר המשותף עם הבארבי, ניסו לרקוד על שתי ההופעות. כשנעה בביוף השכיבה את כולם לישון תוך כדי החימום של סם השינה המרכזי האקר, ריח הדיסטורשנים ואבק הכוכבים מהבארבי בטוח חרך כמה לבבות מצומקים.

אם זו הסיבה ואם לא (יותר מעניין בבית מול סרט / בקומה העליונה של הלבונטין עם השתיינים הקבועים, כרטיס יקר ר-צ-ח או פשוט היכולת לבחור שלא ללכת להופעת חו"ל כי יש כבר הרבה מדי כאלה..נו באמת..) הבארבי היה דליל באכלוסיה בהופעתם של אחת להקות הרוקנרול החשובות והמרתקות שקמו בעשור האחרון. לא בגלל שהם כל כך שונים או מתוחכמים, רק בגלל שאת הפשטות של המוסיקה שלהם הם נותנים כמו מקצוענים, לפנים ולריאות של כל מי שמוכן לקבל שיעור חשוב במהות של רוקנרול אמיתי, בלי פשרות.

טרם ההופעה הם עוד ניגנו סט קצר בחנות  "האוזן השלישית" , אקוסטי, רוברט לבון-בין סיפק את נציגות הטריו על גיטרה אקוסטית ושירי פולק קורעי לב "בוני פרינס בילי" סטייל. ניק ג'אגו לצדו מלווה עם ביצה מרשרשת, כולם יודעים שהאפרטיפ הזה הוא לא אפילו פסיק מאיך שההופעה הזו הולכת להישמע ולהראות.

המפיקים מנסים להבריח אותם מהר לאכול ולסאונד צ'ק, הם מתחבאים בנימוס מהמצלמות, נבוכים מהפלאשים, חותמים לקהל על הדיסקים ומתחבקים בכמה תמונות מחזור לא מוצלחות. המעמד של כוכבי רוק נראה כמעט זר להם, כאילו הם לא מורגלים בגינונים מול צלמים ומעריצים.המעמד הזה מסתדר כשהם לוקחים את מקומם על הבמה המוגבהת של הבארבי, מעילי עור ומגפי בוקרים, חיוך מנוסה בזוית השפה, איפה שהסיגריה, זו שתופסת את מקומה בין מיתרי הגיטרה תוך כדי שפשוף המיתרים של השיר הראשון- Took out a loan.

לשניים מההופעה ההיא ממקודם מצטרף היפיוף השלישי, פיטר הייס. ההופעה מתחילה בצליעת מה, העייפות של ההרכב או ההסתגלות לבמה של מדינת עולם שלישי מכשילה את רגליהם. מהר מאד הם מדביקים את הקצב, נכנסים לסחרור של עצמם. הם מחליפים תפקידי שירה ביניהם, לפעמים חולקים שני קולות. יש להקות שלא מדברות עם הקהל בין השירים, בלאק רבל דווקא אמרו שני משפטים, שזה מאד מרגש להיות פה ושהם לא בטוחים מתי הם יחזרו שוב. אולי זו הייתה  חוויה מאד רעה עבורם לבוא לפה, זה לא ניכר בהופעה. שעתיים ורבע של דיסטורשנים וצלילות גיטרה, המגבר כמעט התחנן שנביא לו אטמי אוזניים. השליטה שלהם ברעש ובפידבקים היא אומנותית ומהוקצעת, כל מתיחת מיתר יושבת בדיוק במקום. באמצע הם מאזנים את הטירוף בשלושה קטעים אקוסטיים, המפוחית שמלווה אותם בכמה קטעים נשארת גם בחלק הזה עם פיטר, אחד שלו ושניים של רוברט.

הקהל מבקש כל הזמן את "Berlin" מתוך Baby81 כאילו לא קדמו לאלבום האחרון 3 יצירות מופת אחרות. רגע השיא מגיע ב"American X" -ביצוע מרגש שבסופו סולו ארוך וצולל, מהסוג שמצליח לפעור חור באדמה ולהפיל מהרגליים ישר לתוכו. הסולו הזה היה דומה באווירה שלו לדברים חדשים שעושים "My Morning Jacket " בהופעות, לסירוגין יכולתי לשמוע סביבי אנשים שקטעים אחרים הזכירו להם דברים שונים כמו סמשינג פמפקינס, דאוס, טוויילייט סינגרס בימי הרוקנרול המאוחרים שלהם וכמובן הסטרייפס.

אחרי אמריקן איקס ממש ציפיתי לברכה הקבועה "Thank you , Good Night", אבל הם הפתיעו וסגרו עם Punk ובכך איששו סופית את התחושה שליוותה את ההופעה כולה: בלאק רבל לא ירדו מהבמה עד שירגישו שנתנו לך יותר מהמקסימום. ההדרן בן 4 שירים, כולל סופסוף את Berlin  ומסתיים בשני קטעים מרגשים עד דמעות: Salvation  ו Heart & Soul.

00:24 , בחוץ מתחבר הקהל של הקולטורה עם הקהל של הבארבי, משווים למי יש יותר גדול.

אז אם מי שלא היה שם עוד לא הבין שהוא הפסיד, עוד 30 שנה כשתשבו עם השיניים בתוך כוס של מים והנכדים שלכם ילכו להופעת רוק טובה, אם המדינה הזו בכלל תהיה עוד קיימת ואם להקות בכלל ימשיכו להתנדב להגיע לכאן (רוח המלחמה הבאה תכבה את רוח ההתנדבות הזו ככל הנראה) תדעו שפעם בדצמבר 2007 קירות הבארבי רעדו מהתרגשות, כשבלאק רבל מוטורסייקל קלאב היו בארץ.

צילום: אורלי נקלר

תגובות

  • אמת

    הייתה הופעה מדהימה! סט מפציץ נגנים מטורפים... חבל שבארץ לא מעריכים את הדברים הטובים באמת שמגיעים לכאן מסכים כל כך עם הכתבה

    אחד, 19-12-2007 06:54