מגזין

ניצוצות וניסויים תודעתיים

ניצוצות, גיצים, רעש, פסידליה, קאבר לבוב דילן ואפילו קלקר. אלו רק חלק מהדברים שהיו בהופעה של אחד מההרכבים המרתקים ביותר במוסיקה faust

מאת אסף קפלן. 16-12-2007

תגיות: faust

ניצוצות וניסויים תודעתיים

אתחיל בווידוי -את ההרכב " faust " , אני מכיר זמן מועט יחסית . רק  בשבוע שעבר שמעתי בפעם ראשונה את האלבום הראשון שלהם  "faust "  שיצא בשנת 1971. בסוף הרצועה שחותמת את האלבום "Miss Fortune ". נשמעת התהייה הבאה- "that knowbody knows if it really happened..."אני מבטיח לכם שזה קרה בגדול ובצורה הכי מטורפת שאתם רק יכולים לדמיין.

פאוסט הגרמנים החלו את דרכם בראשית שנות ה-70, בבית ספר ישן בעיירה וומה . (Wumme) ,אותו בית ספר שהפך לאולפן הקלטות ושימש לחברי הלהקה בית מרקחת לניסויים מוסיקליים. דבר שבהחלט התרחש בהופעה. אקספרימנטל מטורף שנוטף מכל כלי ומכל כיוון על הבמה. שנה שלמה הם  בילו ביצירת מוסיקה, התוצאה: אחד מהרכבי הרוק הניסיוניים, סוחפים, ומטורפים שהאוזניים שלכם ישמעו. הלהקה אמנם התפרקה לאחר פעילות קצרה, אך עשר שנים מאוחר יותר חזרה להופיע.

 אחרי כל מיני גלגולים כאלה ואחרים , נשארו מההרכב המקורי של פאוסט, ז'אן הרב פרון  בסיסט וסולן הלהקה  ו-ורנר "זאפי" דיירמייר- המתופף,  אליהם הצטרפו שני גיטריסטים ג'יימס הודסון שבנוסף לגיטרה ניגן גם על קלידים ועל כינור וג'יימס ג'ונסטון . פאוסט רואים עצמם ככאלה שהולכים נגד הזרם מוסיקאים שיוצרים את "הקרואוטרוק" שלהם ממה שקורה במציאות של כאן ועכשיו, הייקומים האחרים לא מעניינים אותם.

הם מעידים על עצמם ככאלה המתמסטלים מהמציאות ומכאן הכוח שלהם להעביר את אותו "היי" פסיכדלי, סגול וניסיוני לקהל.  הם יוצרים מציאות אקספרימנטאלית ומיוחדת מציאות שעוברת ומתגלגלת באנרגיות מטורפות ותודעתיות . אנרגיות המגיעות דרך הנגינה והכלים המגוונים  (שעליהם ארחיב בהמשך),  דרך המילים בשפות גרמנית , צרפתית, אנגלית. וכמובן דרך הנוכחות העוצמתית שלהם על הבמה.

האנרגיות מרחפות באוויר כבר מהשנייה שהם עולים לבמה, כאשר ז'אן הרב פרון- חובש כובע ואומר שעגול זה יפה, משם מתבשל לו בס נמוך והמונד עצבני. תוך כדי נגינה וגיבוב מילים בצרפתית מתחיל הטירוף ולפני שאני מבין בכלל מה קורה איך? ואיפה?. אני קולט גיצים עפים לכיוון הקהל. על מנת להבין את המתרחש אני מתקרב לבמה, שם עומד לו מישהו זר ומשפשף דיסק השחזה על  חבית פח,. הגיצים עפים לכל עבר,הסקסופון (שעימו הגיח בחור בשם  סאפי במשך ההופעה ) מיילל, הדיסטרושן צורם ומעביר צמרמורות בכל הגוף וזו רק ההתחלה.

תוך כדי ניסיון מיותר לקחת אוויר, אני שומע רעש מתכתי כבד המגיח מלוחות הפח המוגברים הסובבים את המתופף. הסולן תופס חצוצרה ואני כבר בעולם אחר. עולם שבו התודעה שלי נאבדת ,הולכת ,נזרקת וזורמת עם כל מה שקורה על הבמה.בין  כל ההתרחשויות השונות הם מבצעים את -  " The Sad Skinhead  "  מתוך " IV" עוד איזה קטע על אלימות וטיפשות כך מצהיר הסולן.

משום מקום נשמעת צעקה בגרמנית  הסולן שר על זה שאנחנו בכלל לא כאן וכל זה בכלל לא קורה  ואז הוא מתריע בנו: "eat your fruit and don't take roots". כאשר הוא מבצע בחדות את "Don't take root" . משם הלהקה מבצעת קאבר ל-" Hard rain "  של בוב דילן, בצורה הכי הזויה שאי פעם מישהו ביצע לשיר הזה ולדילן בכלל. כל רגע קורה משהו מפתיע שמגיע מכיוון אחר. בלי שום ציפייה שוב עפים עליי גיצים מהבמה ופתאום המתופף קם תופס פטיש אוויר ומתחיל לקדוח באיזה גוש מתכת . רעש צלילים, תענוג ,מוסיקה, זרימה וצלילים שאני די בטוח שאפילו אלוהים לא ידע שהם קיימים.

כל אחד מכה על משהו , הסולן מכה על מצילה בעזרת תוף מירים . הקלידן/גיטריסט מכה על גוש מתכת עד שהוא מתעקם ואין יותר במה להכות וכולם ביחד הולמים בכל חלק בגופי. סשנים ארוכים ומטורפים שנשארים עם אותו קצב דקות ארוכות, סקסופון עמוק, עמוק שחודר דרך הבטן . לאט, לאט, נכנס לו הקטע "   " Jennifer " גם כן מתוך " IV " שמרגיע לכמה רגעים את הטירוף הבימתי.

מג'ניפר,  הרעש הטהור והמפחיד ממשיך עם קטע מאותו אלבום,  "" picnic giggy smile  שוב הסקסופון והסערה ממשיכה. פרון הסולן מכניס את הקהל לטראנס עם קטע ששמו "fish bass clarinet"  ודורש מהקהל: "תקשיבו לראש שלכם תקשיבו לדגים". אני עוצם עינים ושכשאני פוקח אותן פתאום הלהקה נעמדת  ללא תנועה ואפקט הסינתיסייזר, יחד עם הניצוצות והגיצים שהפכו להיות חלק בלתי נפרד מההופעה, מעבירים בי שוב צמרמורות וחשמל.

כל החושים נדלקים, נשרפים, המוסיקה של פאוסט זו מוסיקה לעיניים,לפה ולאף. בתוך כל הבערה נכנס לו כבר הקטע  Krautrock"" , הקטע שפותח את האלבום השלישי של פאוסט "" IV ומבשר שוב, את אותה מציאות שכל כך כיף לחיות בה.  מציאות אמביינטית שגורמת למוח לרחף. פרון, תופס אקוסטית חותך לקצת " פואטרי" ושולח את אמונת הקהל, לחלל הלבונטין כאשר הוא שר את מילות הסיום שחותמות את הקטע " miss fortune" . (מתוך האלבום ה-1).  הקטע מסתיים במילים:  "that knowbody knows if it really happened..."

תהיות פילוסופיות וניצוצות ממשיכים להתפזר, התופים מכים, הגיטרות מתלוות אליהם ופאוסט מבצעים את הקטע האחרון " It's a rainy day" .  השיר שפותח את " " So Farהקהל ממלמל את המילים יחד עם הסולן. אך מסתבר שההפתעות עדיין לא נגמרו, פרון לוקח שקית כתומה ואטומה ביד אחת , ביד השנייה הוא תופס מין כלי כתום ואימתני (לרגע חשבתי שזה מסור חשמלי), אך שנייה אחרי זה הוא מתחיל להעיף על הקהל בעזרת הכלי המוזר הזה קלקר. בעוד שהקלקר עף אליי יחד עם המילים: "it's a rainy day, sunshine baby", It's a rainy day, sunshine girl ". אני כבר שקוע עמוק, עמוק במציאות הכי מטורפת שחוויתי בחיי. מחייך ומריע לפאוסט בדרישה לעוד שלא הגיעה, אני, מתקרב עוד קצת לבמה כדי לנשום פעם אחרונה את הניצוצות והאנרגיות האלו שיאחזו בי עוד זמן רב.

צילום: דניאל צ'צ'יק

faust ברשת

faust- לבונטין 7 ,15/12/07

תגובות

  • היתה הופעה מדהימה

    ינשוף, 18-12-2007 21:29