מגזין

לפעמים אני מאושר

ברק חיון צפה בעמיר לב מארח את יובל בנאי בזאפה, הגיע הביתה ופרק הכל על המקלדת, רכבת של שטף מחשבות....

מאת ברק הלר חיון. 13-12-2007

תגיות: עמיר לב, יובל בנאי

לפעמים אני מאושר

החיים. מוות ולידות. שמחות ועצב. הלוויות בת מצוות הופעות. עצב קיומי ושמחה והתפלאות על מה שקיים. אופטימיות שהופכת לפסימיות וההיפך. זה לא פשוט ללכת על האדמה הזאת. קורים כל כך הרבה דברים מסביבך ואם יש לך רגש אז בודאי שהוא יסער. וזה עוד ברמה האישית. מה עם ההתייחסות הגלובלית? זיהום אוויר ומלחמות מיותרות. גזענות וחוסר צדק. ורעב. הרבה רעב. ואוכל שנזרק לפח מצד שני. ועם כל המטען הזה נכנס בנאדם להופעה. בזאפה בתל אביב. בלי עשן סיגריות באוויר שזה די נעים ופתאום לא מחניק. ועל הבמה צורי. שהוא אייל אבן צור. שהוא לשעבר(?) נעליים. ועוד חבר שלא איתרתי את שמו. באקוסטי. נשמע טוב. אבל אני עסוק בלארגן את המקום ישיבה ובלהביא בירות מהבר. מצטער. עמיר לב עולה לבד עם אקוסטית ומתחיל לשיר. שירים מהאלבום האחרון שאני לא מכיר. שירים מהאלבומים הקודמים שאני מכיר. מילים כל כך יפות כל כך נוגעות. הפסימיות האופטימיות הזאת. הקול החרוך. הנגיעה במיתר. קצת חסרה הגיטרה החשמלית המייבבת שהיא אחד משיאי כוחו של האדון. אבל אין מה לעשות. המילים והמנגינה גם אם היא אקוסטית מעיפה אותי למעלה. עם אותן הלוויות ואותן שמחות וכל הג'יפה וכל היופי המושלם שקיים שם כל הזמן. עוד שיר ועוד שיר וזה סוחף ונהדר כל כך. ואז מוזמן יובל בנאי לבמה.הסולן של משינה. והם שרים שירים חדשים. וכל כך יפים. ושיר שהם כתבו ביחד, עמיר לב המילים ויובל בנאי הלחן. ושיר מהסולו של יובל. ומשינה. כשעמיר לב עושה את הקטע של יוסי בנאי ז"ל ב"להתראות נעורים שלום אהבה" זה כל כך מתבקש וכל כך מופלא. וכל כך ברור שזה מה שיהיה עם הפריטה הראשונה בתחילת השיר. ויורדים מהבמה. אבל זה בסדר כי נקבל עוד קצת. ועולים עם מתופף שמוסיף קצב אחר שהיה חסר ובסיסט. אבל הסתדרנו מצוין גם בלעדיהם. ופתאום לאקוסטית של עמיר יש אפקט שככה נותן כאילו קצת חשמלית. ולא יכול לעצור את זה של יובל בנאי. ואז צורי מההתחלה מוזמן לבמה. ושרים את נגעה בשמיים. שזה גם ככה אקוסטי. וזה נפלא, מקסים, נהדר, מעיף... ויוצאים לליל חורף קר עם חום בלב שיתאים עצמו לטמפרטורה בחוץ תוך כמה דקות. וזה היה עוד שבריר שמזכיר כמה כיף לחיות.

תגובות