מגזין

נתח קצבים

כמות חסרת תקדים של יצירה ישראלית באנגלית הפילה השנה את סער גמזו, שנפל לרגלי ED שעושים נויז איכותי וחסר פשרות שבועט חזרה לימי סיאטל העליזים

מאת סער גמזו. 11-12-2007

תגיות: Geisha No, ED, נועה בביוף, Eatliz, Los caparos

נתח קצבים

עיקר הקשב המוזיקלי שלי מופנה למוזיקה ישראלית. משהו בשפה, בקצב, בג'סטות הקטנות פשוט קושר אותי יותר מכל דבר אחר אל פיסת הקרקע המוכה ולמודת המלחמות הזו. המוזיקה הישראלית של 2007 מציגה קשת רחבה ומסעירה של יוצרים וסגנונות. השפה במוזיקה הישראלית היא כבר מזמן לא מונופול של העברית ועם כזו כמות של יצירה לועזית בישראל כדאי לקחת כמה דקות במיוחד בשבילה ולראות מה היה לה להציע השנה.

נתחיל בצפירת הרגעה. 2007 לא הייתה שנה של מהפכות גדולות וחידושים מרעישים. תעשיית האינדי גדלה והתרחבה בעקבות הפיתוח הטכנולוגי המהיר שהוביל גם להוזלת מחירי המחשבים והאולפנים הביתיים. ההתרחבות הזו לא באה על חשבון איכות אלא הביאה איתה ספקטרום סגנונות מוזיקליים עשיר שכמעט ולא זכה לחשיפה בעבר. האינטרנט הפך לכלי משמעותי וחשוב בתהליך היצירה. בזכות רשתות חברתיות מקוונות, כמו מייספייס, אמנים ישראלים תיקשרו עם אנשי הכפר הגלובלי בקלות והרשת ביססה את מעמדה כמדיום לגיטימי לכל דבר ועניין. מכירה או חלוקה של אלבומים ברשת היא הדוגמא הבולטת לאופן שבו הרגלי צריכת המוזיקה עוברים מהפך וההארד קופי נזנח לטובת העותק הוירטואלי. קודים בינאריים במקום אקורדים.

השורות האלו נכתבו כדי לנסות ולסכם כמה מהאירועים המרכזיים של השנה החולפת בסצינת האינדי הישראלועזית. רק לשם ההבהרה - לא מדובר בדירוג אישי ובטח לא במצעד. רק בקומץ קטן ובולט מתוך השנה החולפת. אלו האלבומים שמצאו חן בעינו האלקטרונית של הקומפקט שלי השנה וזוהי רק רשימה חלקית מאד. רק משהו קטן כדי לפתוח את התיאבון.

Eatliz - Violently delicate

לקח לחבורת הקצבים הרבה זמן להתגבש להרכב הנוכחי שלהם ולשחרר את אלבום הבכורה. הזמן שעבר לא ממש הצליח לשחוק את השירים או להוריד מהעוצמה שלהם. ההיפך. שכבה נבנתה על שכבה ובמעין אפקט של כדור שלג נוצר אלבום מלא רבדים שנחשפים אל המאזין עם כל האזנה. אסופת הכישרונות שמרכיבה את הלהקה מביאה סאונד עדכני, עשיר ומהודק שקשה לשמוע בארץ.

זכה בתואר: בעל הסיכוי הגבוה ביותר להצלחה כלכלית.

תוספת ראויה: השלמת החוויה עם הופעה חיה.

למה כן: כי זה הכי "יושב" ומהודק.

למה לא: כי המרחק בין מהודק ולוחץ ממש קצר.

Los caparos - Rasta Vasily

הייצוג המוזיקלי המושלם של ישראל בשנת 2007. להקה של עולים מחבר העמים וישראלים שעושה יחד מוזיקה שחורה ושמחה מרגאיי ועד סקא עם ניחוחות ערק מקומי. זו הדוגמא האולטימטיבית של מוזיקה כגשר בין תרבויות. תוסיפו לזה את הרעיון של רגאיי ברוסית ותבינו שרצינות היא לא הדבר הכי חשוב ולפעמים לנענע את האגן שווה לא פחות מטקסט נוקב או מרגש.

זוכה בתואר: אבירי משרד הקליטה.

תוספת ראויה: A big fat blunt

למה כן: תבינו אחרי הפעם הראשונה שתקשיבו.

למה לא: למה שלילי? הכל פנאן...

Noa babayof - From a window to a wall

עוד לא התקרר מהדפוס וכבר נכנס לכאן. מדהים? לא כמו הקול של נועה בביוף. באלבום קצרצר (קצת מעל חצי שעה) תמצאו ממתק פסיכדלי מכשף ומפנק. עבודת ההפקה המוקפדת של גרג וויקס מוציאה מהקול המלאכי של נועה את המיטב שלו וצובעת את האלבום כולו בגווני מיסטיקה ימי בניימית. אלבום מעולה שמעלים בתנודת מיתר קול את קולות המקטרגים על אומני מייספייס.

זוכה בתואר: הטריפ הווקאלי של השנה.

תוספת ראויה: פיות וגמדים.

למה כן: הכי נעים שאפשר.

למה לא: כי לא תוכלו לקחת אותו אתכם לאוטו.

Geisha no - Idle words

אלבום חזק ואיכותי גם אם לא משויף עד הסוף בפינות. מוזיקה שלוקחת קצת מהטירוף של הקצוות, קצת מהסצנה המקבילה מעבר לים והרבה מכאן ועכשיו ומעבירה את הכל דרך דיסטורשן דחוס במיוחד. לא תמצאו כאן נגינה וירטואוזית או פלאי טכנולוגיה מתקדמת אלא מוצר שהשלם בו עולה משמעותית על סכום חלקיו. קטעים כמו Kitchen ו- Oblivious Inc. יישארו אתכם גם הרבה אחרי 2008.

זוכה בתואר: אחי, העפתם לי את התחת!

תוספת ראויה: עוד אלבום.

למה כן: כי ככה נשמע אלבום אינדי רוק.

למה לא: כי הופעה עייפה אחת יכולה להרוס את החוויה של הדיסק.

Ed - Mind on a hill

אלבום השנה שלי. למרות כל הקלישאות - נויז איכותי וחסר פשרות שבועט חזרה לימי סיאטל העליזים. מוזיקה שלא נופלת לבנאליה ולא נכנסת לתבניות. טקסטים מעולים יחד עם נגינה חייתית ומדוייקת מייצרים פצצת רוק אנרגטית וצבעונית שתזיז גם לשועלים הוותיקים את הראש קדימה ואחורה. אלבום שדוקר במקומות הנכונים ודוקר יותר במקומות הנכונים יותר. ראשון אבל לא בוסרי. מלוכלך אבל מספיק נקי. רועש אבל מפנק את האוזן.

זוכה בתואר: שגריר כבוד של ישראל בעולם.

תוספת ראויה: בירה, צ'ייסר, בירה, צ'ייסר, בירה, צ'ייסר...

למה כן: דויד בלאו, תמר אפק, יונתן בירנבאום, גיא שכטר.

למה לא: אין למה לא. רוצו עכשיו לקנות!

הרשימה הזו היא באמת טיפה בים. חובה להזכיר גם שמות כמו הג'נדרס, מידנייט פיקוקס, בלקאן ביט בוקס, הומסיקס, זק"א, טריקסרין, מונוטוניקס, מאד בליס, פיטס, גבע אלון, אלפנט פרייד ועדיין לא אמרנו מילה על מוזיקה בשפת הקודש.

כבוד גדול גם ללייבלים הקטנים כמו פית/קית, earsay ו- anova שעושים עבודת קודש בלהביא קדימה מוזיקה חדשה ומאתגרת לקהל מאזינים צמא. ואתם - פרגנו למוזיקה מקומית. אלבום ישראלי הוא רעיון מצוין למתנה לשנה החדשה. ויפה שנה אחת קודם.

שנה טובה.

להשתתפות בבחירת אלבום השנה לחצו כאן

טל בן-ברוך נסחף עם קוטימן

מופע המחווה לנושאי המגבעת גרם לאיל דסקל להוריד את הכובע

ברק חיימוביץ' אהב את רוברט ווייאט

חמישה שירים עשו לגלית גרינר את השנה

ההרמוניות של השינס המיסו את עידית נרקיס

איתמר שפריר אהב את איאן בראון

אורלי גונן על ההופעות של השנה

אסף בן קרת אהב את LCD סאונד סיסטם

לאתר וואלה!תרבות.

תגובות