מגזין

קוטילישס

לא, זו לא הפטריוטיות שגרמה לטל בן-ברוך להיסחף עם קוטימן. וואלה! תרבות+קול הקמפוס=סיכום אלטרנטיבי, אתם יודעים

מאת טל בן-ברוך. 10-12-2007

תגיות: Radiohead, Kutiman, Red Astaire, Peder, הבילויים

קוטילישס

Kutiman - Kutiman

אולי הקונצנזוס הגדול של השנה, ובצדק מוחלט. יוצר ואלבום שכיף לאהוב. תאמינו לי שזה הרבה מעבר לפטריוטיות ולאהבה שלי לסצנת הFאנק המקומית, שגדלה ומחדשת בהתמדה. זה מעבר להיותו אלבום עמוס בהשפעות שאוהב כל חובב נענוע-באס-מחיאת כף-תוך כדי צלילה (אפרוביט, Fאנק וסול טבולים בפסיכדליה). הרבה מעבר להערכה שלי לכשרון הנדיר של קוטי שניגן כאן כמעט בכל הכלים, מלבד כלי נשיפה. זה גם מעבר להפקה המעולה (יחד עם רונן סאבו); אני מניח שלכל אחד יש סיבות משלו לאהוב את האלבום והיוצר הזה. אני, באופן אישי, מזמן לא נסחפתי כך.

באותה צנצנת: The Bamboos - Rawville

Red Astaire - Nuggets for the Needy

סיפור סינדרלה בטעם כדורי בשר שבדים: הבחור התחיל לאסוף תקליטים כשעבד בתור מנקה בחנות תקליטים בשטוקהולם וברבות השנים הפך לאחד הדי ג'ייז המובילים בסצנת ההיפ-הופ המתפתחת בסקנדינביה. קבלו את פרדריק לגר השבדי, הידוע יותר בשמות הבמה שלו Red Astaire או Freddie Cruger. אלבום שחלקו הוצאות מחודשות וחלקו קטעים חדשים, כולם פוזיטיביים בטירוף ורוויי באסים. מעבר להשפעות Fאנק-סול מתבקשות, יש כאן גם הרבה מוזיקה קובנית-לטינית. אלבום שאפשר לקחת לרחבות וגם לספונג'ה השבועית/ חודשית בבית.

באותה הקבינה: DJ Vadim - The Sound Catcher

Peder - And He Just Pointed to the Sky

עדיין בגוש הסקנדינבי, אבל באזורים קצת קודרים יותר, לפחות מוזיקלית. מבין שלל ההוצאות המעולות שיצאו השנה מהלייבל המשובח Ubiquity, אלבום הבכורה המפתיע של מפיק ההיפ-הופ הדני Peder, התנוסס מעל כולן. קצת קשה להסביר מה הולך באלבום הזה, שנע בין שירי ג'אז-סול מתוקים, ליצירות אינסטרומנטאליות משופעות בנגיעות אלקטרוניות, רעשים וחריטות שונות שיצאו מתיבת נגינה עתיקה (כולם נרקחו על המחשב של Peder). מה ששבה אותי באלבום הוא הסאונד והאווירה שהוא משרה - מכושפת, חרוכה ונעימה; תכונות ששוות לפחות שלוש מעלות בחורף.

תחת אותה מטרייה: The Cinematic orchestra - Ma fleur Burial - Untrue

הבילויים - שכול וכישלון

עוד קונצנזוס שכבר דובר בו רבות השנה, ובכל זאת- "שכול וכישלון" עושה חשק לכתוב, לרקוד, לשיר, לצעוק ולבכות בו זמנית. הסינתזה בין הטקסטים החדים למוזיקה המצוינת וההפקה המשובחת של תמיר מוסקט, הופכים אותו לאלבום מוצלח שכזה. וכמובן בזכות שוש אלמוזלינו. יופי של סטייה.

Radiohead - In Rainbows

שככה הסערה, נרגע הבאז ונשארנו עם אלבום מלודי ומצוין מהתופעה הזאת שממשיכה לגדול איתי ואני איתה. יש כאלו שישנאו את רדיוהד באותה קלות שאני לעולם יאהב אותם. מה לעשות, אני פריק של שירים טובים, אם אפשר קצת מלנכוליים, מתוחכמים, מתחכמים וקצת מתוקים. וזה בדיוק מה שקיבלתי תמורת 5 הפאונד ששמתי באתר. אני אפילו סולח להם על האיכות המזלזלת (kbps 160?!? מה זה פה קאזה?!), על הטקסטים שלא נכללים בחבילת ההורדה ועל זה שיש שם רק 10 שירים. אבל מה, כל אחד בומבה.

ועוד קצת: Husky Rescue - Ghost is Not Real

Beirut - The Flying Club Cup

 Arcade Fire - Neon Bible

להשתתפות בבחירת אלבום השנה לחצו כאן

מופע המחווה לנושאי המגבעת גרם לאיל דסקל להוריד את הכובע

ברק חיימוביץ' אהב את רוברט ווייאט

חמישה שירים עשו לגלית גרינר את השנה

ההרמוניות של השינס המיסו את עידית נרקיס

איתמר שפריר אהב את איאן בראון

אורלי גונן על ההופעות של השנה

אסף בן קרת אהב את LCD סאונד סיסטם

לאתר וואלה!תרבות.

תגובות