מגזין

טווה החלומות

כמה כייף לשמוע את הסיפורים מאחורי אלבומים גדולים, גיל מטוס חוזר לשורשים ובונה את הפאזל של האלבום Jack Orion של Bert Jansch

מאת גיל מטוס. 07-12-2007

תגיות: גיל מטוס, בוב דילן, פולק, בלוז, לד זפלין, גיטרות, ברט יאנש, bert jansch, ג'ימי פייג', Bob Dylan, אלבומים

טווה החלומות

כשאני נתקל במילה Traditional בסוגריים ליד שם של שיר אני יודע שזה לא נגמר כאן, ושמצפה לי עבודה רבה, לחזור אחורה ולחפור. מתי הוא נכתב, מי עוד ביצע אותו והכי חשוב מה הסיפור שמסתתר מאחוריו. אני מגייס את כוחם העצום של גוגל, לאס אף אם, וויקיפדיה, אול-מיוזיק ועשרות בלוגים. ומתחיל לצלול בזמן במטרה למצוא כמה שיותר גרסאות שיובילו אל המקור.

האלבום Jack Orion של ברט יאנש הוא דוגמא לאלבום שמעבר למוסיקה המעולה, מרתק אותך למסך לכמה שעות טובות, גורם לך להיזרק מקישור לקישור, לאסוף את פיסות המידע ולהתחיל לבנות את הפאזל.Jack Orion  יצא בשנת 1966 ומכיל שמונה שירים שכולם מבוססים על שירי פולק בריטים ואירים מסורתיים שיכולים לקחת את המאזין למסע בזמן.

הרעיון להוציא אלבום עם חידושים לשירי פולק מסורתיים התבשל במוחו של יאנש במשך כשנה. הדבר התממש בשנת 1965 בלונדון, בתקופה קצרה בה ליאנש ולידידתו זמרת הפולק אן בריגס היה קצת זמן פנוי לשרוף. יחד עם זמרת בשם גיל קוק השלישייה החלה לעבוד ולנגן יחד, שכל אחד הביא לחגיגה את השירים המסורתיים שאהב. כישורי הגיטרה של יאנש באו לידי ביטוי ומהר מאוד נוצר החיבור לשירים הישנים. אן בריגס מספרת שזו הייתה תקופה מאוד פורה, יצירתית ובמידה מסוימת אף ממכרת. כל אחד מהם הציע גרסה משלו לשיר מסוים ולרוב יאנש היה משכלל אותה באמצעות טכניקת הנגינה המדהימה שלו. בסופו של דבר הרבה מהחומר נזרק, אך שירים בודדים שרדו וראו אור באלבומיהם של יאנש ובריגס שיצאו באותן השנים.

בקטע האינסטרומנטלי הפותח Waggoner's Lad, ג'ון רינבורן אחראי על הגיטרות ביחד עם יאנש שמנגן בבאנג'ו, ולמי שבעניינים לוקח בערך שלושים שניות לעשות את הקישור אל השיר Bron-Y-Aur Stomp מאלבומם השלישי של לד זפלין, ששדרגו אותו, הוסיפו לו מילים והפיחו בו רוח חדשה.

הקטע הקצרצר שמתנגן אחריו נקרא The First Time Ever I Saw Your Face מבוסס על השיר שכתב Ewan MacColl זמר פולק ומשורר בריטי בשנת 1957. יאנש מגיש לנו גרסה אינסטרומנטלית קצרה של השיר, שזכה לעשרות גרסאות כיסוי במהלך השנים החל ממריאן פייתפול, ג'וני קאש, קינגסטון טריו, פיטר פול ומרי ועד לג'ורג' מייקל, לורן היל והזמרת שהייתה צריכה לטבוע עם הטיטאניק.

הטרק השלישי Jack Orion ממנו לקוח שם האלבום, הוא שיר מסורתי שהכירה לו Ann Briggs . השיר מספר על נסיך שהיה ידוע כנגן נבל מופלא, שהולך לפרוט על הנבל לפני מלך אחר, וקובע עם בתו של המלך להיפגש במקום מסתור. הוא מבקש מהמשרת להעיר אותו בזמן כדי שיוכל להיפגש עם הנסיכה. אך זה הולך במקומו למקום המסתור ואונס אותה. הנסיכה מתאבדת לאחר מכן, וכשג'ק אוריון מגלה את האמת הוא תולה את המשרת ובגרסאות מסוימות גם הורג את עצמו.באלבום זה ישנה גרסה של עשר דקות אך מאוחר יותר השיר נכלל ברפטואר של להקת הפנטנגל בה היה חבר יאנש. הפנטנגל הקליטו גרסה של 18 דקות לשיר שחותמת את אלבומם  Cruel Sister.

נקפוץ לשיר החמישי Nottamun Town עליו אין מספיק מידע בנמצא, אך שליטה בחומר של דילן מצביעה על קשר לא מקרי בינו לבין Masters of Wars.

השיר השביעי Blackwaterside מבוסס על מנגינה אירית ישנה. יאנש מספר שכל הזמרים שהכיר  אשר שרו מוסיקת מסורתית היו אנשים מבוגרים, והוא לא ממש יכול היה לבקש מהם להאט או לחזור שוב פעם על השיר כדי ללמוד אותו. אך בריגס שהייתה קרובה לגילו הכירה את השירים האלה ולכן הוא יכול היה  לשבת איתה ולהתאמן עד שלמד לנגן את המנגינה הזו. לדבריו זו הייתה הפעם הראשונה שהוא לקח שיר פולק ולמד אותו מבלי לאלתר ולשנות בו הרבה, כמו שהיה עושה עם שירי פולק אחרים, לדוגמא כמו אלה של וודי גאתרי.

ג'ימי פייג' לקח את המנגינה הזו לכיוון שלו, תחת הכותרת  Black Mountain Side שמופיעה באלבומם הראשון של זפלין. פייג' מספר שהושפע רבות מיאנש - שכונה "טווה החלומות", ואף נהייה אובססיבי למוסיקה שלו. הוא צפה בהופעה של יאנש ותיאר אותה כרסיטל של גיטריסט שניגן מוסיקה חדשנית שלא ניתנת לזיהוי.

אן בריגס מספרת שליאנש תמיד היה את הרגש הנכון לשירים מסורתיים, כשרק הכירה אותו הוא חשב שטכניקת הנגינה שלו לא מספיק טובה בשביל להיות זמר פולק מסורתי, אך מהר מאוד הנגינה שלו נעשתה יותר ויותר מתוחכמת, ובטחונו עלה. רוב האמנים באותה התקופה חידשו שירי פולק פשוטים שמורכבים משלושה-ארבעה אקורדים בסיסיים, אך יאנש הצליח לקחת את זה צעד קדימה ולשחרר את נגינתו כך שלא תשען רק פריטת אקורדים בסיסית.

Pretty Polly שחותם את האלבום הוא בלדה  על רצח שמספרת על נערה צעירה שמובלת ליער בעורמה שם היא נרצחת ונקברת. מקורו של השיר הוא בבלדה בריטית עתיקה יותר, וגם שיר זה זכה לגרסאות רבות בקרב אמני פולק. גרסה אחרת ששואבת את המנגינה ומושפעת מהמילים שייכת לבוב דילן ונקראת "הבלדה על הוליס בראון" מתוך האלבום: The Times They Are a Changin' משנת 1963.  דילן אף נהג להופיע עם המקור -   Pretty Polly באותה התקופה.

נהוג להשוות את יאנש  לדילן, ופעמים רבות הוא אף תואר כסוג של "דילן הבריטי", בכך שכמו דילן, גם הוא נהג לחזור אחורה ולרדת לשורשי הפולק. אני חושב, שאם יש אלוהים בעולם הפולק הוא מדקלם את הטקסטים של דילן ופורט על הגיטרה כמו יאנש.

בחצי שעה של מוסיקה מסקרנת, יאנש פותח דלת נסתרת ומאפשר לנו לצלול יחדו אל מעמקי הפולק. והכי חשוב שומר על הלפיד דולק, כי יש עוד הרבה מוסיקה טובה שקבורה לה אי שם ומחכה שמישהו רק יבוא וישחרר אותה. אך יחד עם זאת, חשוב לזכור שככל שיורדים למטה בסולם מגלים את כל הסודות, כך שאם לאלוהים שלכם קוראים זפלין, אתם עוד עלולים לחזור בשאלה.

תגובות

  • יפה מאד

    ג'ק אוראיון, הוא תקליט די הארדקור, וזמן יציאתו הוא די מעניין. לאחר שיאנש כבר הוציא שני תקליטים מחומרים מקוריים והחל לבסס את עצמוכאמן בקנה מידה ארצי ולא רק כגיבור הסצנה של לונדון הסוערת, הוא מוציא תקליט לא קל לעיכול, שכביכול בא להשיג לעצמו קהל חדש אבל הוא הולך לכיוון קשה וקשוח מבחינת הסגנון, מה שלא עוזר לו להתחבב. העובדה שבאלבום אחר כך, Nicola, הוא השתמש בתזמורים ובשירים קלילים הרבה יותר - מוכיחה את הנקודה. מה שמענין מבחינת העבודה על האלבום, הוא ששירי הפולק האלה הם בני מאות שנים, ולא היו להם תווים כתובים. אלו שירים שעברו בדורות מהורים לילדיהם. אן בריגס הייתה מעיין אינציקלופדיה מהלכת של שירים כאלה (כמו ג'ואן בעאז בארה"ב) ומה שמיוחד בזה, הוא שיאנש למעשה הוציא תפקידי גיטרה בהתבסס על השירה של בריגס, ולא על תווים כתובים. זה וואחד דבר היות והשירים זכו לאיטנרפטציות שונות לחלוטין ממה שהיה נהוג עד כה כשהם הושרו. נקודה נוספת, לגבי זפלין, הם גנבו מיאנש את כל הפאזה האקוסטית שלהם. כלומר, 'לד זפלין 3', היה נשמע אחרת לגמרי ואולי לא היה בכלל, אם לא יאנש. אבל פייג', כמו פייג', לקח את כל תפקיד הגיטרה של black waterside כפי שציינת, ושם אותו בזפלין 1, בלי לתת ליאנש קרדיט. שנים שהוא לא אמר על זה כלום והתעלם כשפנו אליו עם שאלה בקשר לזה. העצוב הוא שיאנש בשנות השמונים היה די בצרות כלכליות ופיזיות אחרי שהתמכר לאלכוהול, בעוד שפייג' נהנה מפירות התמלוגים וההצלחה. זו לא הפעם הראשונה שזה קרה לפייג', גם Dazed and confused של זפלין , הוא לא של זפלין אלא של בחור בשם ג'ק הולמס. האם זה אומר שלא אלך לאיחוד שלהם בגלל זה ? כן, רק בגלל זה.

    יאיר יונה, 07-12-2007 15:38

  • הכתבה עושה סקרנות לשמוע את האלבום

    ערן, 09-12-2007 13:21

  • מרגישים כמה הכתב אוהב מוזיקה

    שחר, 09-12-2007 21:20