מגזין

פוסט אלג'יר

אביב גדג' ולהקת הליווי שלו נותנים את הנשמה במופע החדש של מלך הדיכאון המקומי. אייל דסקל ראה להם את הקרביים.

מאת אייל דסקל. 26-11-2007

תגיות: אביב גדג'

פוסט אלג'יר

מספר הטלפון של אביב גדג' הוא 03-6201833. כן, באמת. זה המספר. אבל רק אם נכחתם בהופעה שלו שהתקיימה במועדון הבארבי ביום חמישי האחרון (22.11) אתם מוזמנים להתקשר, וגם זאת רק אם יצאתם לא מסופקים מההופעה. גדג' הגיע קצת חולה (הפעם רק פיזית) להופעה והודיע שבגלל מצבו הבריאותי היא תהיה מעט שונה מהרגיל, ולכן אם מישהו מהקהל ירגיש שהוא לא קיבל תמורה בעד האגרה, הוא מוכן ומוזמן לבוא אליו עד הבית ולפצות בהופעה פרטית.

אביב מסר את המספר שלו מול 200 ומשהו האנשים שהחליטו למרות הקור ולמרות הכול לצאת מהבית אל עבר המקום שהיה פעם בית המקדש של אלג'יר.

הימור אינטואיטיבי שלי - אביב לא קיבל באותו הקשר אפילו שיחה אחת מאז. ובצדק.

יש לו חטיבת נגנים שלא הייתה מביישת מופעי אצטדיונים באנגליה - אביב ברק בתופים, רון בונקר בגיטרה חשמלית, יהוא ירון על הבס ובוריס מרצינובסקי על האקורדיון. כולם, בלי יוצא מן הכלל, נשמעים חדים, מדויקים, מקצוענים בטירוף ועם זאת הם לא גונבים לאביב גדג' את הפוקוס. הוא נשאר מסמר הערב, מן איזון מושלם שכזה בין הנגנים לזמר. להסתכל, לרשום בפנקס הפטנטים ולהפנים.

אבל בשביל ליישם את הפטנט דרוש הרבה חום אנושי אותנטי. גדג' מוציא את הקרביים שלו החוצה, מניח אותם על מיקרופון והגיטרה ומזמין את כולם להתכבד. ההגשה שלו, בדיוק כפי שהוא כבן אדם, נטולת מחיצות ומסיכות. במקרה של גדג', המרחק בין האמן לקהל לא קיים, הדיסטנס נעלם לחלוטין. הוא משתף את כולם בחוויות הכי כואבות ואישיות שלו דרך השירים החדשים שעומדים לצאת באלבום הסולו הראשון שלו בקרוב, ובמקביל הוא לא מותיר את הרפרטואר של אלג'יר מקופח מאחור, גם כשזה קשה לו כמו במקרה של 'דם על הים' (לקח לו שנה וחצי לאזור אומץ לשיר אותו מול אנשים, כך הוא מספר).

אביב לא שוכח לפרגן לשניים מאבות המזון שלו במוסיקה הישראלית - אחיו, שלום גד, ויוסי בבליקי, שותפו של גד לשעבר בפונץ' - ומחדש את 'מחר השמש תזרח' של פונץ' (מתוך דנה ראתה עבמ) ואת 'המלך האחרון של עולם הבידור' מאלבום המצעדים של בבליקי.

הראשון, שיר שחור עם תקווה מוארת בקצה. מבחינה טקסטואלית הוא מזכיר שירים כמו 'יום אחד' ו'מתנה' של אלג'יר שדווקא עליהם בוחר אביב לפסוח, ואולי במכוון כדי להשתמש ב'מחר השמש תזרח' כתחליף.

השני, שכתב והלחין יוסי בבליקי ויצא בשנת 96', מוכיח עד כמה ערוץ 2 הגיע לחיינו כדי להישאר, ונחרט במעגל התרבותי שלנו. 'מת לשמוע קול מפורסם, קורא אליי מגבוה' - שורה שמגלה רלבנטיות גם יותר מעשור אחרי שנכתבה. השיר ממחיש עד כמה תרבות הרייטינג רחוקה שנות אור וחושך מאביב גדג' בפרט ומכל משפחת פונץ' הרחבה בכלל. מספיק להסתכל באתר של יוסי בבליקי כדי שיעלה בראשכם ספק רב ביותר אם הבחור לקח קורס בבניית אתרים מתישהו בחייו. הלוק אנד פיל שלו מזכיר התמצאות של טירון בקריה ביומו הראשון. בהתאמה, לאביב גדג' אין יחצן או יחצנית. בוריס, האקורדיוניסט, פועל על תקן איש יחסי הציבור, וגדג' ושאר חברי ההרכב מסתובבים בעיר ותולים בעצמם את הכרזות להופעות. גדג' משתף את הקהל בחווית  תליית הפוסטרים - "בזמן האחרון בכל פעם כשאנחנו תולים פוסטרים בעיר, מישהו בא ומדביק מלא מלא מודעות של לימוד ספרדית על הכרזות שלנו".     

אז בפעם הבאה שאתם עוברים ליד לוח מודעות שכונתי מוצף בעמודי 4A שממליצים על לימודי ספרדית, תקלפו אותן בזהירות, ואולי תגלו מאחוריהם את אחת ההופעות הכי טובות כרגע בארץ. זה בטוח משתלם יותר מלצפות בטלנובלה בלי לקרוא את הכתוביות. חוץ מזה, אף טלנובלה לא תפצה אתכם אם תתאכזבו ממנה. היא, בניגוד לאביב גדג', קיימת רק בשביל הרייטינג.

תגובות

  • אביב

    הוא קיבל טלפון אחד, ומישהו מראשון לציון זכה בהופעה פרטית יחד עם עוד 25אנשים. זה מראה את הגדולה שלו

    אני, 09-01-2008 11:48

  • אביב מלך!!

    הייתי בהופעה ללא ספק הופעה מדהימה!!!!! בסוף שהוא עשה את מנועים קדימה זה היה ה-רגע של ההופה!!

    אדווה, 24-02-2008 23:38