מגזין

דילן לא שם

כשנכנסים למכרה הזהב שהוא פועלו המוזיקלי של בוב דילן, כדאי לקחת את הציוד המתאים. בפסקול הסרט החדש "I'm Not There", המכיל רשימה ארוכה של גרסאות כיסוי לשיריו, רוב היוצרים לא עומדים בתקן

מאת גיל מטוס. 25-11-2007

תגיות: גיל מטוס, בוב דילן, פולק, רוק, פסקול, קאברים, אלבום, Bob Dylan

דילן לא שם

לפי כמות הגרסאות הכמעט אין סופית לשירים של בוב דילן, היה זה רק עניין של זמן עד שיופיע אלבום קאוורים נוסף. הסרט החדש - "I'm not there", שעוסק בחייו של דילן, נתן הזדמנות מעולה לאסוף כמה גרסאות כיסוי, לכלול אותן תחת אלבום כפול, ולקוות שגם הפעם הכול יעבוד לפי המתכון שכולנו כבר מכירים. מיטב השירים עטופים באריזה חדשה, בהגשה של מגוון אמנים שמייצגים את רוח התקופה. בניגוד לאלבומים שבושלו בצורה דומה במהלך השנים, בפסקול החדש בחרו להתעלם מאחד המרכיבים החשובים ביותר באוכל - התיבול. העובדה שמדובר בשירים של דילן, עם כל מה שנגזר מכך, לא הופכת כל ביצוע שלהם לדבר ראוי, גם אם חתום על כך אדי וודר.

לקאוורים יש חשיבות גדולה באבולוציה של המוסיקה. ככל שנוברים ומגיעים לשורשים מגלים שכמעט כולם ניזונים מהם. הם מספקים פרספקטיבה שונה לאותה היצירה ולפעמים אף מצליחים להתעלות על ביצוע המקור ולהוציא ממנו משהו עוצמתי יותר, שהיוצר המקורי לא הצליח.

קשה לחשוב על יוצר שזכה לכמות גדולה יותר של קאוורים מדילן. למעשה, אם היתה בנמצא תוכנה שיכולה לחשב ולאתר את כמות הביצועים לשיריו שהוקלטו בצורה רשמית, היא כנראה היתה קורסת תחת עומס הנתונים. מה שיותר מעניין, היא העובדה שבניגוד לרוב האמנים, שיריו של דילן זכו לגרסאות לא רק מצד אלה שהושפעו ממנו, אלא גם מצד אלו שהוא הושפע מהם. ג'ואן באז, אודטה, דיווי גרהם ו- Ramblin' Jack Elliottהם רק חלק מרשימת האמנים שעיצבו את דמותו של דילן הצעיר, אך בו בזמן הושפעו ממנו בחזרה וביטאו זאת לא רק בביצוע שירים בודדים ובהופעות, אלא באלבומים שכולם גרסאות לשיריו.

הסטטיסטיקה, הלא מבוססת, מצביעה על כך שבאחד מתוך עשרה אלבומי פולק לערך ניתן יהיה למצוא שיר של דילן. מה שמוביל אל השאלה - מדוע כל כך הרבה אמנים נמשכים לשיריו ומרגישים צורך עז לבצע אותם. כמובן שחוץ מאשר למלא כמה דקות חסרות באלבום, התשובה היא די ברורה. ראשית כל הם הטקסטים. אפשר לאהוב אותם פחות או לאהוב יותר, להזדהות יותר או פחות, אבל אי אפשר להתווכח על גדולתו של דילן כמשורר, ולכן קשה לכתוב על יכולות הכתיבה שלו מבלי לחטוא בהפחתת ערכו או להיגרר להערצה היסטרית. אין ספק שהטקסטים הם הדבר הראשון שמושך את המאזינים אל דילן, שאף העיד על עצמו רבות שהוא קודם כל משורר ואחר כך מוזיקאי. מה שמוביל אל הצד הפחות חזק שלו - יכולות ההלחנה. הלחנים והעיבודים שמציע דילן הם בסיסיים ביותר. הרבה משיריו מבוססים על בלדות פולק ושירי בלוז ישנים. רובם פשוטים, פועלים על פי אותן הטכניקות והמוטיבים, ובנויים ממספר מצומצם של אקורדים, מה שהופך את כל הסיפור למכרה של זהב. ניתן לומר שדילן מגיש לנו עשרות טיוטות של טקסטים מדהימים שלא ממש עובדו כראוי. כך, לכל אמן נוצרת ההזדמנות לקחת קצת מחומר הגלם ולעצב מחדש את כוס הקפה שלו.

למרות שלרוב אין כמו המקור, לאורך השנים אמנים מסוימים הצליחו לעבד את חומריו לגרסאות מוצלחות, שחלקן יצרו חיבור טוב יותר בין המוזיקה לטקסטים במקומות בהם דילן נכשל, או לא התאמץ בכלל. ג'ימי הנדריקס עשה זאת עם All along the watchtower, "גאנז נ' רוזס" עשו זאת עםKnockin' on Heaven's Door, "הבירדס" עם Mr. Tambourine Man, ועוד רבים הציעו התבוננות אחרת ומעניינת בשיריו. גרסאות רוק קשוחות, בלו גראס, רגאיי, סופר-סטארים לצד אנונימיים ואפילו כאן אצלנו אביב גפן, יונתן גפן, דיוויד ברוזה, יהודה עדר ושלומי שבן. כולם נהרו למכרות וחלקם אף הצליחו לחזור עם קצת זהב.

אומרים שניסוי שלא הצליח גם לא נכשל, מכיוון שהוא יוכל לשמש כדוגמא שלילית. פסקול האוסף החדש אכן יכול לשמש דוגמא לאיך לא עושים אוסף קאוורים לדילן. ראשית, כמעט לכל שיר שמופיע באלבום כבר נעשו כמה ביצועים בעבר, ולכן כשלוקחים שיר כמו All Along the Watchtower, שהתחיל בג'ימי הנדריקס ונגמר בכל הופעה של Dave Matthews Band קשה מאוד לחדש בו משהו, גם אם קוראים לך אדי וודר. מה שמוביל הישר אל השאלה - מה היה קורה לו היה יוצא האוסף הזה ללאKnockin' on Heaven's Door? כמה אפשר עוד ללעוס את אותו המסטיק? גם הביצוע המרענן ומעלה החיוך של מאיר אריאל כבר נהיה מעיק מאז שכל ילד שסיים שיעור שני בגיטרה מנגן אותו. הדבר המצער הוא, שלא רק שקיבלנו עוד גרסה שלו, אלא גם את "אנתוני והג'ונסונים", שבאופן מאוד לא מפתיע הצליחו להרוס כל חלקה טובה בו.

 Cat Power לקחה אתגר לא קטן עםStuck Inside of Mobile with the Memphis Blues Again. כשמעבדים טקסט כזה, שנמנה עם הארוכים שכתב דילן, חשוב לעשות ביצוע מגוון ולשמור על הגרוב לאורך כל הדרך. ישנה אגדה המספרת שבאחת ההקלטות של שיריו הארוכים, דילן לא סיפר לנגנים מתי יגמר השיר, וכך כל פזמון שמר על המתח כאילו הוא זה שיסיים את השיר. במקרה של Power, כנראה שלחתול נגמר הכוח מהר מאוד, והתוצאה היא שש דקות של טרחנות שיגרמו למאזין הממוצע לפרוש הרבה לפני שיספיק להגיד את שמו של השיר.

Mason Jennings ניסה להתמודד ב - The Times They Are a Changin' ו- The Lonesome Death of Hattie Carroll עם כך שהזמנים משתנים, אך הוכיח שגיטרה אקוסטית ומפוחית בלבד, לא עובדים בשביל כל אחד, ובשביל להציג עירום חשוב מאוד שיהיה גם מה להראות. הרכב לא ברור בשם Million Dollar Bashes, החריב שניים משיריו הטובים של דילן: Ballad of a Thin Man וMaggie's Farm-.

Calexico הצליחו לעורר שמץ של תקווה לרגע אחד בביצוע מעניין ל-Senor, אך מהר מאוד הפסידו את כל הניקוד עם ביצוע נוראי ל-Just Like a Woman,וביצוע נוסף שמראש מוגדר כניסיון התאבדות עם כוס קפה שאף אחד לא היה רוצה לקחת איתו לדרך. ואם כל זה לא מספיק, אז תוסיפו למסיבת הקיטש את Jack Johnson,Sufjan Stevens  ותגידו קדיש על שיריו של דילן.

נקודות האור היחידות באלבום הגיעו, לא במפתיע, מאמנים שנמצאים קצת יותר זמן בשטח, כמו Mark Lanegan, Richie Havens ו-Ramblin' Jack Elliott. אה, וכמובן לסיום - I'm Not There של דילן והבנד שרואה אור בפעם הראשונה ומהווה חלק מהתירוץ לאלבום.

אך המיעוט הזה הולך לאיבוד בתוך ים של ביצועים בינוניים שמוגשים מפי אלו שאמורים להיות האלטרנטיבה האמריקאית. אלה אמנים שנשמעים אותו הדבר, ומצליחים להגיש רק מוזיקת פרווה שלא מתקדמת או מתפתחת לשום מקום, וכמובן רחוקה מאוד מלקרב את המאזין לטקסטים ולתחושת הפורקן שנובעת מהם.

האלבום הזה מוכיח שלא כולם ראויים להיכנס למכרה הזהב של דילן. בדבר אחד בכל זאת הצליחו יוצרי הפסקול - בבחירת השם "אני לא שם". לא ברור מה הייתה מטרת קייטנת דילן הלא מוצלחת הזו. לאורך כל הדרך, רוחו של דילן לא הייתה שם.

 

תגובות

  • אוסף מאכזב..

    מאכזב, אבל מצד שני, הצפייה היתה כ"כ נמוכה כך שזאת בעצם היתה אכזבה קטנה מאוד. הביצוע של לניגן בהחלט היה בין הבודדים שטובים, כי מארק לניגן נשמע שם כמו מארק לניגן ולא ניסה להיות משהו שהוא לא. קוראת נאמנה של הטור, מחכה לכתבות נוספות ל

    ל, 28-11-2007 02:57

  • הסרט על הפנים

    פשוט חבל, הייתה כאן הזדמנות לעשות משהו טוב אבל יצא סרט ארוך ומייגע, בזבוז קולנועי.. עם כל מיני חיקויים עלובים לסרטים של דיויד גסט. אם רק דילן היה עדיין בחיים.... (בעצם הוא כן)

    גדעון, 13-06-2008 17:19