מגזין

שמיים מעל ונהר בתוכי

"כל הניסיון הזה לחפש אחר מקומות חדשים היה הוא לא אחר מאשר הניסיון לחפש בעצם את עצמי" חן ינוביץ חוזרת אחורה

מאת חן ינוביץ'. 29-11-2007
שמיים מעל ונהר בתוכי

Come, walk this world with me

 

בגיל צעיר החליטו ההורים של הילדה שהיא נורא מוזיקלית, מה שלא היה רחוק כל כך מהמציאות, אבל בטח לא דרש לבזבז את מיטב הכספים של הזוג הטרי במאמץ לשלוח את בתו הבכורה לחוגי חלילית, גיטרה, אורגנית וקלרינט. מה גם ובעיקר בשל העובדה שהילדה לא הראתה נכונות יתרה להפוך לעילוי בתחום המוזיקה. כך או כך המאמצים עלו בתוהו, החלילית נתנה לה יתרון במערכת החינוך, המורה לגיטרה הפך לפסיכולוג והמורה לקלרינט ,שבזמנו היה עולה חדש מחבר העמים, בטוח עד היום, בגלל הילדה כמובן, שהישראלים עצלנים וחסרי יכולות דידקטיות. הילדה הזו היא אני, ואני בכלל רציתי תופים.

I move through the day in the rhythm that I've known

 

כך או כך המשכתי לאהוב מוזיקה, תוך כדי התבגרות בתוך שנות התשעים, בלי רצון מיוחד לחזור לאיזה תקופה פרחונית כזו או אחרת,  ואיכשהו בסביבה שבה גדלתי, הייתי די בודדה במערכה המוזיקלית. בזמן שכל חברותיי היו בעיצומו של משבר שנבע מהפירוק העצוב של להקה בריטית כזו או אחרת, אני בדמיוני ובמעשיי הייתי במקום אחר. זה לא טוב, זה לא רע, וזה לא שיפוטי. זה פשוט המקום שאליו נסחפתי.

Big sky above me, a river inside me and I'm doubled up in love

 

בגיל 12 קניתי את האלבום הראשון שלי. זה היה באחד החופשות המשפחתיות באילת, ובתחילת גיל ההתבגרות שלי. למרות שבד"כ הזיכרון שלי קצר כזיכרונו של דג זהב, את היום הזה אני לא אשכח. עטופה בכמות בלתי נדלית של חומרי לחות לשיער (כבר אמרתי גיל ההתבגרות), לא  כל כך מודעת ללחות שתחכה לתערובות החומרים הזו בחוץ, שמתי פעמיי לעבר חנות הדיסקים האילתית. בחום הדרומי הזה שסותר את עור הפנים, שילמתי 59 שקלים ורכשתי לי את האלבום של הת'ר נובה "אוייסטר".

And I will send that river home

 

היום שאני שומעת את האלבום הזה, הוא כל כך רחוק ממני, וכל כך שונה, אבל אני עדיין מסוגלת לשחזר את קסם ההרגשה שהתהלכה בי. הקסם הזה טמון בעובדה שהאלבום אמנם התנגן לו בחדר שלי בתוך הבית שלי, בפרבר הצדדי הזה שדרום השרון בו אני גרה, אבל למעשה הרגיש כאילו הוא התנגן לו בכל העולם.  האלבום הזה אינו מושלם במידותיו המוזיקליות והליריות, ואולי גם אינו מתיימר להיות ככזה, אבל הוא היה הראשון לקחת אותי למסע.

Feels good, it feels like poetry

 

מסע שגרר איתו חיפוש מתמשך אחר נופים מוזיקליים חדשים. הנופים הללו לבשו צבעים וריחות חדשים, המוזיקה התחלפה לה בהתאם לעונות, ואיתה גם האנשים, ולעתים לבשה היא קולות  של בכי,צחוק,חברות ופרידה. וכל הניסיון הזה לחפש אחר מקומות חדשים היה הוא לא אחר מאשר הניסיון לחפש בעצם את עצמי.

Come, walk this world with me

 

דבר אחד ממש לא בסדר. מדוע לא טרחו להסביר לי שהחיפוש הזה אף פעם לא מסתיים?

Just this feeling that I got

 

אז כבר שבועיים שאני מנסה לסיים את המסמך הזה, ואני  מתקשה להוציא מעצמי את המילים. ובשבועיים הללו היה לי די זמן לחשוב מה אני בעצם רוצה לומר, ולמה בכלל התחלתי לכתוב, וסוג של אדישות עמומה עוטפת אותי וגורמת לי להבין  כמה  רציתי תמיד להתבגר, ואיך בדרך איבדתי כל כך הרבה. הסיבה לכך שבכלל  נזכרתי באלבום הראשון שלי,  מצויה בעובדה שלפני שבועיים שמתי לב שלא נותר עוד מקום בין הדיסקים שמונחים להם אחד על השני.

 הדיסקים האלו, שמלווים את הילדה כבר כמה שנים, מדי פעם מזכירים לה דברים שהיא הספיקה לשכוח.

תגובות

  • ראשוניות

    כתבת יפה.יש משהו בפתיחה הזו הראשונית שממשיך ומלווה. הזדהתי:גם עם התחושה וגם עם האלבום... בשבילי זה היה מן רגע של הגדרת טעם אישי-רגע של עצמיות-ועל אף שהסגנון כבר התהפך מאז,האלבום הזה ממשיך לרגש.

    הדס, 06-07-2009 11:36

  • PpXgiHGqkiX

    oAt3ay <a href="http://hmufarcnhtsx.com/">hmufarcnhtsx</a>, [url=http://yejzgapcbpqr.com/]yejzgapcbpqr[/url], [link=http://qfwfdgwanssm.com/]qfwfdgwanssm[/link], http://npuqjgbhzvth.com/

    vbeaemx, 31-01-2011 08:34