מגזין

באלוהים נשים את מבטחינו?

לרגל יום ללא קניות, דני מלקונוביצקי לא סופר דולרים ומהרהר על הקשר שבין מדיניות הניאו ליברליזם והחור בכיס, החור במוח או חורים שנקדחו על ידי תעשיית הפרסום.

מאת דני מלקונוביצקי. 22-11-2007

תגיות: יום ללא קניות

באלוהים נשים את מבטחינו?

מילטון פרידמן, חתן פרס נובל לכלכלה שהלך לעולמו בשנה שעברה, ניסה לשכנע בכתביו ובשאר המודלים הכלכליים שהתווה כי מדיניות הרווחה שהייתה נהוגה בעולם המערבי החל משנות השלושים של המאה העשרים, לא קידמה את החברה האנושית לעבר עידן של שוויון, אחווה ושגשוג לכל, אלא להגבלים חריפים ששללו מהרוב את זכות היסוד הבסיסית שלהם: חירות. טענתו המרכזית היא שהשוק פועל בצורה אופטימאלית כשהממשלה לא מתערבת בו. בדיוק כמו שאדם סמית' אמר שלשוק יש כוחות משלו, כוחות הרמוניים שנשגבים מבינתו של האדם ומאוזנים על ידי "יד נעלמה", פרידמן האמין שהקפיטליזם התחרותי, שבימינו מכונה גם "ניאו ליברליזם", הוא הוא המפתח לחירות כלכלית וחירות פוליטית. במקום לפקח על כוחות הביקוש וההיצע של השוק באמצעות הטלת מכסות ומיסים, יש להתנער מהפיקוח ולתת לתחרות לנהל את עצמה, בצורה הוגנת כך שלכולם תינתן הזדמנות שווה.

 עכשיו בואו נדבר קצת על התחרות ההוגנת ועל שוויון הזדמנויות. כשעסקים קטנים נופלים חסרי כל כי הם לא מסוגלים להתמודד עם תאגידים מפלצתיים, זאת לא תחרות הוגנת. סוחר או יצרן מקומי של משקה קל למשל, לא מסוגל להתחרות בתאגיד משקאות בינלאומי. בואו נודה בזה. התחרות מלכתחילה היא חסרת כל סיכוי אל מול גופים כאלה. עסק קטן ומקומי הרי לא יוצא מאותה נקודת זינוק כמו תאגיד גדול. הם רחוקים שנות אור אחד מהשני. הייתי רוצה לדעת, אם פרידמן תהה אי פעם לגבי ההשלכות התרבותיות שנובעות מהכלים השיווקיים של אותם תאגידים, אותם תאגידים שהתבססו בזכות הניאו ליברליזם. הצצה מהירה על פרסומת של חברת אופנה מסוימת או רשת סלולארית לא תנסה לומר "תבחר בי, יש לי יתרונות רבים משל המתחרה". למרות שכך היה הדבר לפני עשרים שנה. היום בעידן הניאו ליברלי פרסומות גם לא מציגות מוצרים. הן מציגות איכות חיים, כיף, סטייל ואושר ואת הבחורה או הבחור שתמיד רציתם. זה במקרה הטוב. במקרה הרע, הפרסומת מציגה את פעולת צריכת המוצר שהיא משווקת כמסע שופינג מהנה שמלווה באחריות שקולה ובטוחה.

זוכרים את הפרסומת עם הבחורה בשמלה האדומה שעומדת על במה ושרה לנו על כל המוצרים שהיא רכשה מתחילת השנה? איזה כיף שהיא פרסה הכול לתשלומים ואיזה יופי שהיא יכולה להחליט מתי לשלם ואיך היא תשלם. הבחורה האומללה קנתה את כל העולם ולא מסוגלת להפסיק עם בולמוס הצריכה הקטסטרופאלי הזה. מעניין מה היא תעשה כשמתישהו היא תבין שהיא גם צריכה לשלם על כל המוצרים. השבוע נחשפתי לקמפיין חדש של רשת אופנה גדולה. קטינה שלבושה בתחתונים ומוטלת על המיטה אומרת משהו בסגנון "בוא תכנס לי ל'תחתונים". סקס מוכר. אי אפשר להתווכח עם הטענה הזו. וכשסקס מוכר, למי אכפת אם נשחית את תמימותן של כמה נערות ונוריד את הגיל הממוצע לאיבוד הבתולים ל11,  הרי אמרנו שלא טוב שיהיה פיקוח. נכון שדיברנו על פיקוח ברמת השוק והחליפין ולא ברמת המוסר, אבל ראינו כבר שבכלכלה של הניאו ליברליזם אין חשיבות לתופעות לוואי שמדרדרות את החברה, כי כמו שמרגרט תאצ'ר, תומכת נלהבת של מילטון פרידמן אמרה: "אין דבר כזה חברה, יש רק אינדיבידואלים".  (מעניין מה יש למתכנני הקמפיין  של סלקום "משפחה של מליון לקוחות" לומר בעניין).

בספרו "קיצור תולדות הניאו-ליברליזם", מתאר דיוויד הרווי כיצד המדינות הזו מטשטשת את האבחנה בין עיתונות לבידור, בין ספרות לסחורה, או בין ידע אקדמי למוצר צריכה. הרווי מדגים את השיטה שבה הניאו-ליברליזם מקדם את מעמדם של תאגידי ההון הגדול ומצדיק את הפיכתם למיני-מדינות, השולטות ומתעמרות בחייהם של נתיניהן. הנקודה הזאת מראה שהחירות, הדבר המקודש ביותר לפרידמן, היא עניין של השקפה. אם במשך מאות שנים התפתחו במחשבה המדינית תיאוריות של זכויות אדם וזכויות חברתיות, בא הריבון התאגידי ובחסות הניאו-ליברליזם הוא מייתר את מערך הזכויות הליברלי. ניתן לראות זאת ברמיסת חופש הפרט ורמיסת הדמוקרטיה בידי תאגיד הנפט של ג'ון רוקפלר למשל, או תאגיד המסחר וול-מארט. הרווי מראה את התהליך שבו התאגידים עושקים את הפרט, רומסים את עובדיהם, ומחסלים את מקור פרנסתם של אינדיבידואלים רבים שאינם מוכנים לעבוד בתנאים-לא-תנאים.

אז חופש וצדק לכל כבר אמרנו?

התמונות לקוחות מעמודי הפליקר של  Bright Tal (Political) ושל Eric Gillet

 

תגובות

  • שוק חופשי אינו שוק נטול אחריות

    ייתכן בהחלט כי התערבות מינימלית או חוסר התערבות של השלטון אינם סוף הסיפור. בעידן זה, בו אנו מחונכים לצרוך בכדי להגדיר את עצמנו, ראוי מאד שתאגידים וחברות ענק יבינו את האחריות המונחת לפתחם (אותה אחריות שגילגל השלטון מפתחו כשבחר בהתערבות מינימלית). העוצמה הכלכלית שהשוק מאפשר להם לצבור מביאה איתה גם אחריות גדולה והיא האחריות לקהל הלקוחות שמקיים אותם. אם עושק מתמשך וחליבה אינסופית לא יוחלפו בהתנהגות מצפונית ומוסרית יותר יווצר מצב בו מעמד הביניים (עיקר כוח הקנייה בשוק) יתמוטט ואותם תאגידים יאבדו מהכנסתם. קצת כמו לירות לעצמם ברגל. אך האחריות אינה אך ורק בידי התאגידים אלא גם בידינו, הצרכנים. עלינו לפתח הרגלי צריכה נכונים ולפתח גישה ביקורתית ומפוכחת כלפי אותם תאגידים. צרכנות נבונה משולבת באחריות חברתית של עסקים הן המפתח לריסון הקפיטליזם הדורסני. חשוב לזכור שהבחירה אינה רק מה לקנות אלא האם לקנות והבחירה הזו נותרה, לעת עתה, בידיים שלנו.

    סער גמזו, 23-11-2007 18:01

  • וואלה

    כל מה שכתבת נכון מאוד אבל מה לגבי הצעה של איזו חלופה איך מתמודדים עם המצב הזה מה ניתן לעשות?

    x, 24-11-2007 00:34

  • טעות קטנה בידך

    לעתים בשוק החופשי מגזרים מסוימים נפגעים , אך החברה כולה מרוויחה. למשל , כשהחל הנרי פורד לייצר מכוניות במחיר שווה לכל אמריקאי , עסקי הכרכרות התרסקו , אך החברה כולה זכתה בעוד המון מקומות עבודה וכמובן באיכות חיים גבוהה. יצרן המשקאות הקלים הקטן נפגע כשנכנס לשוק תאגיד גדול , אך כולם מרוויחים משקאות זולים יותר ( בכלל , הרוב המוחלט של העסקים הגדולים שהצליחו בגדול עשו זאת ע"י הצעת מוצריהם במחיר זול מהמתחרים , לטובת כלל הצרכנים) . השוק החופשי מפנה את המשאבים (כסף , ידע , עבודה) למקומות בהם הם דרושים במידה הרבה ביותר, ומתנהל ביעילות מירבית (בגלל הצורך להרוויח והפחד מהפסד) , בוודאי לעומת מגזר ציבורי , אשר בו השחיתות והבירוקרטיה תמיד חוגגות . אין הצדקה למכירת משקה קל ביוקר (ע"י יצרן קטן שעלויותיו גבוהות ליחידת תוצר) , כשניתן לשווק אותו בזול ע"י תאגיד גדול . בכל שינוי נפגעים מגזרים מסוימים , אך כפי שניתן לראות בוודאות, רמת החיים הגבוהה ביותר היא במדינות בהם השוק חופשי . עדיף לסייע לחלשי החברה בצורה ישירה , ולא ע"י סבסוד תעשיות שלמות שפוגעות ברווחת החיים של הרוב .

    יואב, 24-11-2007 05:05

  • לגבי הטעות שבידי ולגבי החלופה

    קשה לי לחשוב על חלופה הולמת. הייתי שמח מאוד אם היינו מאמצים מודל סוציאל דמוקרטי כמו זה שרווח במדינות סקנדינביה, אך במקום זאת אנחנו מעדיפים להישען על מודל שדוגל במשיכת ידה של הממשלה, שגם ככה מוכיחה את אוזלת ידה. אל לנו לצפות באולמרט מתנער מיישוב המחלוקת בחינוך ולקבל את הדבר באופן טריוויאלי. בכדי להתחסן ממפגעי תעשיית הפרסום ניתן להצטייד בפתרון טכני ופשוט- סינון תכנים שיווקיים, אך זהו פתרון זמני בלבד, החבר'ה שם בתעשייה גילו כבר איך לעקוף גם את זה. כמו שרעי סער גמזו ציין, כוח הקנייה נמצא בידינו- הצרכנים, וברגע שנגייס את מלוא כוחנו ונעודד לחשיבה ביקורתית ושקולה, אזי נוכל להצביע על הרעה החולה הזו ולהוקיע אותה מקרבינו. יהא הדבר נאיבי כשם שהוא נשמע, לצורך זה אנחנו פה. ולא די ב'יום ללא קניות'. כעת, אפנה ליואב. הטרוניות שהשמעתי לא באו כנגד השוק החופשי. שוק חופשי מאז ומתמיד היה נהוג פה.(זולת תלושי המזון של שנות ה50). אני מלין כנגד מדיניות הניאו ליברליזם, שאף שונה במהותה הכלכלית מתפישת הכלכלה שהייתה נהוגה בימיו של פורד. הכלכלה בימיו של הנרי פורד הייתה כלכלה יצרנית, שהאמינה בגלגולן של הסחורות ולא בגלגולו של הכסף, כלכלה שהתבססה על ויסות בין כוחות ההיצע והביקוש לבין כוח העבודה. הכלכלה הניאו ליברלית נשענת על חוקי מטבע בינלאומיים, שבהתאמה, מעדיפה להעתיק את מפעליה למקום שבו כוח העבודה הוא הזול ביותר, ולעזאזל עשרת אלפים פועלים שנתמכו בזכות המפעל המקומי וכעת הם יזרקו לרחוב. נכון שבסוף כל רבעון אנו שמחים לשמוע שהמשק מרקיע שחקים ושהשכר הממוצע עומד על 7000, אבל בוא נעצור רגע ונשאל: "מיהם המעמדות בחברה שמרוויחים מהצמיחה?" אם היו מפרסמים את נתוני החציון, היית מגלה שהמציאות עגומה הרבה יותר. יפה ציינת כי במדינות בהם נהוג שוק חופשי נוכל למצוא רמת חיים גבוהה ביותר, יחד עם זאת, במדינות הסוציאל דמוקרטיות, שבהן הרווחה והשוויון הן עדיין נחלת הכלל, תמצא רמת חיים קצת יותר גבוהה.

    דני מלקונוביצקי, 24-11-2007 06:05

  • ובתשובה ...

    האם אתה כצרכן תרצה לשלם מחיר גבוה יותר על מוצרים רק כדי לשמור על מקומות עבודה "בזבזניים" (שאני מגדיר כמקומות שניתן לייצר את אותה הסחורה בעלות נמוכה יותר , בארץ אחרת למשל )? אתה מדבר כנראה על מכסי יבוא , שהן הדרך הבטוחה ביותר לחסל כל ענף תעשייתי לאורך ההסטוריה, תוך כדי פגיעה בצרכנים (100% מהציבור להזכירך) הנדרשים לשלם מחיר גבוה על מוצר שניתן היה להשיגו במחיר נמו יותר . אל תשכח שלא כל תעשייה אפשר להעביר למקום עם עלויות נמוכות יותר ...למשל ארה"ב העתיקה את תעשיית החומרה האלקטרונית למזרח הרחוק כדי להוזיל עלויות , אך השאירה את תעשיית התוכנה בתחומה , מאותם שיקולים בדיוק . לכל מדינה יש יתרון בתחומים אחרים . רצוי גם לא להתעלם מהפיתוח שנגרם באותם מדינות שבהן נכנסות השקעות זרות בכמויות גדולות , אותן מדינות עולם שלישי שזוכות בפיתוח תשתיות , הקטנת האבטלה וכו . בנוגע לעניין החציון , כל המעמדות מרוויחים מהצמיחה. שרי אריסון לא מחזיקה בביתה את כל המיליארדים שלה, הם מושקעים עד הדולר האחרון בעסקים ובהעסקת מספר עצום של עובדים , יצור סחורות וכו וכו . העניים בארץ ברובם המוחלט הן משפחות מרובות ילדים כשאחד ההורים לפחות אינו עובד . מה הפלא ? בעניין "גלגול ההון" במקום גלגול הסחורות ... גלגול ההון הוא בסהכ מכשיר הנועד לקדם את הסחר הבינלאומי , לעזור להון להגיע מהמקום בו הוא מיותר אל המקום בו הוא נצרך . הוא סייע לכל כך הרבה מדינות ותעשיות לאורך השנים , שדי לא מובן לי איך אנשים עדיין לא מבינים את החשיבות שלו . מומלץ לקריאה "יסודות הכלכלה" מאת תומס סואל

    יואב, 24-11-2007 06:51

  • כדאי לבדוק

    את הספרון של רודולף שטיינר על המדינה המשולשת בה ניתנים רעיונות שונים של שוויון כלכלי וחברתי שבה הכלכלה מופרדת מהמדינה אך ללא ריסון בלתי אמצאי רעיון זה נובע מתפיסה בה הכלכללה (יחד עם שאר הקיום) משרת את צרכיו האמיתיים והכנים של האדם. אין באפשורותי לפרט יותר מדי בהודעה זו אך מומלץ להתעמק ברעיונות חדשניים אלו

    nuthz, 24-11-2007 20:07

  • תשובה ליואב

    ראשית, משפחות עניות שבהן אחד המפרנסים אינו עובד לא מהוות רוב מוחלט אלא 60% ממי שמוגדר כ"עני" בישראל. מה שמשאיר אותנו עם העובדה הבלתי-נתפסת: 40% מהמשפחות שמוגדרות "עניות" הן משפחות שבהן שני ההורים עובדים. קשה להאמין. אגב, מכיוון שהמדינה ממשיכה בהפרטה חסרת המעצורים שלה, ובין היתר מושכת את ידה מתחום החינוך, אותם ילדים מאותן משפחות מרובות ילדים ישבו מול הטלוויזיה ויחשפו לפרסומות (מה שיבטיח את טיפוחם כצרכנים נרצעים) במקום להיות בבית-ספר. באשר לטענה כי העברת מפעלים למדינות נחשלות מסייעת בפיתוחן ובצמצום האבטלה - זאת אותה טענה שבמשך מאות שנים השמיעו המדינות הקולוניאליסטיות בנוגע למדינות אותן כבשו ועשקו. תאגידים רב-לאומיים שמעבירים את הייצור למדינות נחשלות מתעלמות מכך שהקבלנים באותם מדינות מעסיקים את העובדים בתנאי עבדות, בניצול, תוך העסקת ילדים וללא מתן תנאים סוציאליים, ללא שכר מינימום וללא זכויות להתאגד. חלק מהמדינות הללו הן מדינות דיקטטוריות מושחתות שמשלשלות את כל הכסף אל כיסן הפרטי ומשאירות את אזרחיהן עניים וחלשים כדי שיהיה קל להמשיך לרדות בהם. ולגבי הצמיחה – בפירוש לא כל המעמדות מרוויחים מהצמיחה. אם זה היה נכון – לא היו אנשים עניים ולא פערים חברתיים חריפים כל-כך. הגדלת הצמיחה צריכה להיות רק שלב אחד מבין שניים, כהשלב השני הוא לחלק את פירות הצמיחה באופן הוגן (לאו-דווקא שווה) בין כל המגזרים על פי צרכיהם. מומלץ לקרוא את "נו לוגו" מאת נעמי קליין, את "הדרך השלישית" מאת אנתוני גידנס, את "הגלובליזציה של ישראל" מאת אורי רם, את "ישראל והאתגר הגלובלי" מאת יובל אליצור, את " התאוריה הכללית של תעסוקה" מאת ג'ון קיינס וכמובן, את "עושר האומות" של אדם סמית', שמראה את ההבדל בין הרעיון המקורי של כלכלת שוק חופשי לבין העיוות המטורף שיצרו מילטון פרידמן ואלן גרינשפן.

    אביעד, 25-11-2007 04:17

  • with great powers comes great responsebilty

    יואב, לקבוע כי משפחות המוגדרות 'עניות' במדינה שלנו זוהי, סליחה על הביטוי, שטות גמורה. כפי שכתב כאן אביעד לפניי - זליגת המעמד הבינוני אל העוני היא תהליך מתמשך שלא נראה כי ייעצר בקרוב. אנחנו חיים בתקופה בה מדד המחירים לצרכן הולך ועולה בעוד המשכורת נשארת זהה במקרה הטוב וקטנה בהדרגה במקרה הרע. 'אחריות' היא מושג מפוצץ, אין ספק כי התאגידים צריכים לגלות אחריות ולהבין כי למרות היותם גוף כלכלי, הם עדיין צריכים לשרת את טובת החברה כולה. בנוסף, אנו כצרכנים, צריכים לפתח משמעת צרכנים מסודרת, בעיקר בישראל, בה המושג 'משמעת צרכנים' בטל בשישים. רק לראייה: אם מחר בערב יכריזו מהדורות החדשות על התייקרות מאסיבית במחירי הדלק, נניח, 60 שקלים לליטר (מחיר מופרך), הצרכן הישראלי ימצא את עצמו טס לתחנת הדלק למלא את המיכל קצת לפני ההתייקרות הצפויה. מבחינתו, הוא עשה את שלו - לו יש דלק. בקשר לימים שיבואו אחר כך ? הוא לא חושב עליהם. וכאן נעוץ הטמטום הישראלי בשיא תפארתו. בכל מקום אחר אנשים היו יוצאים לרחובות, מפגינים, מרימים קול מחאה על הפקעת מחירים ובסופו של דבר מצביעים בארנק ומוותרים על אותו מוצר לטובת מוצרים תחליפיים שמספקים צרכים דומים בפחות מחיר. בישראל חוקי ההיצע והביקוש עובדים אחרת. הפקעת מחירים גוררת איתה ביקוש זהה והמצב הזה, איך שלא נסתכל עליו -סותר את הרציונל. אז מה עושים ? מפתחים משמעת צרכנים מסודרת, בריאה. כזו שמדגימה ומסבירה לציבור הצרכנים (כאמור 100% מהציבור) שיש לנו, בתור צרכנים, כח גדול. אנו יכולים להשפיע על ההיצע ע"י קביעת שיעור הביקוש וכאמור - עם כוחות גדולים, באה אחריות גדולה.

    ספיידרמן, 26-11-2007 01:35

  • יואב- הרי לך עוד מקורות נוספים לקריאה:

    מלבד הכותרים שאביעד ציין, ומאחר ודיברת על "ההיסטוריה של הכלכלה" או "יסודות הכלכלה", תרשה לי להמליץ על עוד שלושה פריטים חשובים: 1)"חברת השפע" של ג'ון ק. גלבריית'. 2)"The Economics of Innocent Fraud- מאת ובלן תורסטיין וג'ון ק. גלבריית'. 3) "כשהתאגידים שולטים בעולם" מאת דייוויד קורטן.

    דני מלקונוביצקי, 26-11-2007 03:09

  • טענות מופרכות

    תתפכחו , מדינות הסוציאל דמוקרטיות של אירופה אחראיות לרעב באפריקה בזכות הסובסידיות הדמיוניות לתעשיות כושלות באירופה, החקלאות למשל . תאגידים מעסיקים במדינות עולם שלישי באותם תנאים הקיימים באותה מדינה , אחרת לא היו באים לעבוד שם , מה עדיף , שלא יעבדו ? לאף אדם עם מעט ידע בכלכלה לא תהיה הסבלנות להתווכח עם רוב הטענות שהעליתם , האופציה השנייה על פני שוק חופשי לחלוטין היא שוק מפוקח, עם מסים גבוהים , שחיתות , מונופולי וכו' וכו' קריאה מהנה , שוב "יסודות הכלכלה" תומס סואל ראייה מערכתית ,פשוטה ובהירה

    יואב, 30-11-2007 11:15