מגזין

מנגן עם חיוך

הטור השבועי בו גלית גרינר משתפת אותנו באלבומי הפאנק האהובים עליה, הפעם Maceo & All The Kings Man של Funky Music Machine

מאת גלית גרינר . 21-11-2007

תגיות: אלבומים

מנגן עם חיוך

סקסופון בפה של פרקר לא יכול להיות עצוב, אפילו אם הוא מתאמץ. הוא נושף בו ואני יכולה לדמיין את שפתיו מחייכות סביב הפיה. מחייכות כי טוב לו, טוב לו לעשות את המוסיקה שלו, את הקטע שהוא רק של Maceo, מבלי להסביר, רק לנשוף ולשיר, לרקוד בין השניים במשחק שח שלא משנה מי ינצח. אז נכון שאין כאן את ג'יימס בראון שצועק לו כמו שרק הוא יודע לצעוק: "Maceo! Blow your horn!", אבל אפשר להרגיש שזה מה שפרקר לוחש לעצמו תוך כדי ריקוד עם הסוס והמלכה.

השם של האלבום עושה עבודת הכנה למה שהולך לבוא. מכונה שכל בורג וחלק בה מורכב מגרוב ופאנק, שעושה מוסיקה. האלבום נשמע אנושי ואמיתי, אלה כלים גבוהים בלבן ותופים בשחור, זזים מצד לצד מבלי איזשהו תכתיב. מה שכן הכל מאורגן כמו שצריך, כמו מכונת פאנק משומנת בבוץ ובלכלוך של היום, כמו שצריך לנגן בחור שעבד עם בראון, שהיה קונס את מי שלא היה יושב כמו שצריך.

הפרק עם בראון מאחוריו, וכבר יצא אלבום ראשון, וזה השני, שמח שהוא משוחרר ונושף חזק, צוחק, אוהב, מתרגש, מצפה ומחכה. סיום הוא תמיד התחלה חדשה וזוהי ההתחלה של פרקר שצועק לעצמו, צועק לקהל שהוא רוצה לשיר, להשתולל ולעשות את הקטע שלו, הוא מוכן ובטוח שהקטע שלו חייב לצאת עכשיו. הפרק הראשון עם ה- J.B's הסתיים, זה היה הקטע שלו. אני אומרת לפרקר תודה על הפרק הראשון, הפרק הראשון שבנה את הפאנק והביא אותו אלי לאוזניים. אז נשים אותם לרגע בצד, יחד עם כל הכבוד, ההערכה והאהבה שמגיע ל- J.B's ולבראון, הגדול מכולם, יהי זכרו ברוך. פרקר משמח אותי באלבום כי הוא פשוט צוחק ואפשר להרגיש את הצחוק שלו נוזל מכל חור בסקסופון.

הקטע של האלבום הוא Dreams, קטע פאנק- ג'אז עם נגיעות של סווינג, שעושה לי חשק ללכת לצד ולפנטז, סקסי ותמים כמו בחור צעיר שרוקד ריקוד צמוד עם בחורה צעירה וצנועה. וזה פרקר, אוהב, גבר לעניין שחולם ומתחנן לעשות את כל הדברים שהוא לא עושה כשהוא ער, ועדיין זה נשמע הגון, כי החיוך שלו כל כך מורגש, כל כך מורגש שהוא אמיתי ובא מהבטן ומהלב ומכל חלק בגוף, אהבה ותשוקה לגוף אהוב ולא לחפץ. אולי אפילו חולם לעשות אהבה אינסופית עם הסקסופון שלו.

האלבום שמח ולא בהכרח קצבי בכל פינה, שמח ומשחרר. מוביל אותי לשמחה משוחררת רסן לנדוד, כמו פרקר שמכריז בקול ובנשיפה שהוא נולד לנדוד ולחפש את החלום שלו, השד שיצא מהבקבוק שולח אותי יחד איתו לחפש עוד ועוד מעצמי, להיכנס לאגדה, אגדה שכולה פאנק , אגדה שבזמן שאת בתוכה את שוכחת את כל מה שהיה, טוב או רע, ניתוק מוסיקאלי לשם הניתוק, מילוי מצברים גדוש בנשיפות והקשות. אז "Maceo! Blow your horn!", כי הצלחת לגרום לי להסתקרן ועדיין להרגיש בבית, לאהוב, להרגיש טוב עם הקטע שלי, כי הוא רק שלי.

תגובות

  • כתבה מאוד מעניינת...אני אוהב את הכתיבה שלך...

    הצפוני, 26-11-2007 02:19