מגזין

שירה עירונית

נועה בגון וגלעד שמילוביץ' קיבלו את השירים שאתם כתבתם, התאהבו וקראו אותם בשידור. פרויקט ''אהבה לא מתווכת - בתי שיר מתל-אביב'' ממשיך לקבל שירים וממשיך לבקש אותם. התכנית מוקד עירוני 106 ממשיכה לחכות לשירים שלכם

מאת נועה בגון. 01-12-2007

תגיות: שירה

שירה עירונית

לפני כמה שבועות, אולי כבר חודשים, אנחנו לא כל כך סופרים. כי אנחנו לא סופרים את הימים שלנו, אז את שלכם? בכל מקרה, ביקשנו מכם לשלוח לנו שירים. שירים שכתבתם בדירה השכורה שלכם, שירים

שכתבתם בהשראת תל אביב. בין שני כיווני אוויר, שמורה עם גלריה.ושלחתם. קיבלנו אל המייל שירים שנתנו לנו אגרוף בבטן, קראנו שירים שחדרו, שנגעו והדהימו. פרויקט "אהבה לא מתווכת - בתי שיר מתל אביב"

של התוכנית מוקד עירוני ממשיך. אבן הפינה לשכונת בתי השיר כבר הונחה, ללא טקס מיוחד במינו. אבל אנחנו, הרי, נגד טקסים.

כמה עשרות שירים כבר הגיעו למייל הפרויקט (shirtlv@106fm.co.il), את חלקם, כאמור, קראנו בשידור, את חלקם דרך אגב, קיבלנו כבר מולחנים ומוקלטים - והשמענו. קבלו הנה דוגמית, כבר

לא כל כך קטנה, בשביל לגרות לכם את היצירתיות, החשק והתאווה - פתחו את מגרות השכל, הלב ושולחן העבודה ושלחו לנו את אבני הבית שלכם.

השירים יוקראו בתכנית מוקד עירוני 106, ייתלו ברחבי העיר, יפורסמו כאן באתר של קול הקמפוס. 10 דקות התהילה שלכם, מחכות לכם כאן.גלעד שמילוביץ' ונועה בגון.

שיר של איה מגן, שהלכה צעד אחד קדימה ושלחה לנו באודיו. קבלו את "מה עשית לי תל אביב".

שיר אהבה לתל אביב / עידן גולקו ללא ספק, התאקלמתי.עם הזמן התרגלתי לרעשים מהרחובלאוטובוסיםלצועקים בפלאפונים לריקון הפחים ולצפצופיםגם לנכה המדומה שמקלל בכביש כבר התרגלתי.המכשול הבא היה השכניםזה מחרחר למוות משמאלזה משתעל שחפתי מלמטהבינתיים ההוא נפטרוזה עברולשקט היה קל מאד להתרגל. על הפוליטיקה של ועד הבית וקנוניות חדר המדרגות אני ויתרתי עוד מראשלשירי האירוביזיון הדביקים של ההומו החביב מלמעלה לא הייתה לי ברירה אלאלהתרגלגם לחתולים המיוחמים בחצרולעובדה שגניחות אישה מגרות אני כבר לא אצליח לשמוע מבעד הקירות.אבל לחרדות שמלוות את הפגישה עם בעל הדירהאליהן אני לא מצליח להתרגלמביאות איתן שינה קלה וסטרס בעבודהזיעה קרה ודפיקות לב של מתעמלתהיה עוד שנה? יעלה את שכר הדירה? עד כמה ביזארי יהיה החוזה?ולא עוזר לי הטיעון הטהור שאני אוהב את תל אביב. על היופי שלה, על הכיעור. על החיוּת שבה. אם אני מקלף מעליי את אותה מועקה את חוסר האונים ועוֹל התלותאזי אני קלילמחרף באווירנהנה עד הסוף מהעיר.

עיר חסרת רגשות / עדי שייןהכל מלאכותי,הכל הצגות,הכל ניסיון לבנות איזו תדמית,בסוף מתגלה התרמית.חוסר רגישות לאחר.כל אחד מלא בעצמו.אין מי שיקשיב בלי אינטרס,אין מי שיחבק בלי סקס,אין מי שינסה להכיר לעומק.רוצים סיפוק מיידי.איזו שטות להתאכזב כל פעם מחדשלמרות כל המחסומים.כמה כאב אפשר לאגור בפנים.הכעס, הכעס הזה עוד יתפוצץאו יתרסק. או שאני אתפרק

ללא שם / טלי אוקסנברגהַיָּמִים עוֹקְבִים אַחֲרַיכְּמוֹ סוֹהֵר מַסּוֹר,מְוַדְּאִים שֶׁלֹּא אֶחְמֹק דֶּרֶךְ חַלּוֹן אֲחוֹרִיאוֹ אָמֵס אֶל תּוֹךְ הָרִצְפָּה הַכְּחֻלָּה.אֵין דְּלָתוֹת בְּתָאֵי אֲסִירִיםוּמִבַּעַד לַחַלּוֹן אֶפְשָׁר לְהִסְתַּכֵּל;אַף פַּעַם לֹא לְדַמְיֵןמָה אוּלַי נִמְצָא שָׁם מֵעֵבֶר.דַּוְקָא כְּשֶׁהֶעָרֵב יוֹרֵדמַשֶּׁהוּ נִהְיֶה מְפֻיָּס יוֹתֵר.יֵשׁ דֶּרֶךְ חֲדָשָׁה לִנְשֹׁם,עוֹד לֹא מְדָבְּרִים עַל זֶה בָּרְחוֹבוֹתאֵבֶל הָאִישׁ מֵהַבִּנְיָן הֶעָצוּב שֶׁמִּמּוּלעִשֵּׁן סְגָרֶיהָ לְאַט מֵאֵד,בְּלִי תְּשׁוּקָה,כְּמוֹ שֵׁיָכוֹל רַק מִי שֶׁיּוֹדֵעַ אֵיךְ.הֵיְּי, ויקטור,בּוֹא נִצְטַמְצֵם יַחַד, הֲרֵי זֶה עֹדֶף הַחַמְצָן עֹדֶף הָאוֹר עֹדֶף הָאַהֲבָהשֶׁהוֹרֵג אוֹתָנוּ.נִשְׁמֹר אֶחָד עַל הַשְּׁנִיָּה כְּמוֹ בַּדִּיאֶטָה:לֹא - אַל תֵּצֵא הַיּוֹם - יָפֶה מִדַּי בַּחוּץלֹא - אַל תִּקְרְאִי אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה - הוּא מְרַגֵּשׁ מִדַּיכָּכָה, בְּלִי מוֹבִיל קָבוּעַעַד שֶׁנִּדְהֶה כָּל כָּךְ זֶה אַל זוֹ.

הלילה נדדה שנתי / בעילום שםהלילה שנתי נדדהלא ידעתי אם מחר אצליח לשלם שכר דירההתלבטתי אם בגילי ראוי לבקש מאבא עזרההלילה שנתי נדדהנזכרתי שהיה לי כיף ונעים במילואיםכי במשך שבוע לא דאגתי לתשלומיםהלילה שנתי נדדההאינסטלציה בדירה קרסהלא היה לי אומץ לבקש מבעל הבית תיקוןפחדתי שבמקומי יביא דייר אחר, וזה סיכוןבערב אמר הנגיד שיוריד את הריבית ולכן הדולר יטפסוראשי טרוד במחשבה שאסור לפספס -במעמד החתימה על החוזה אסור להתפשרלשלם רק לפי השקל, הלוואי שהפעם אצליח לא לוותרהלילה שנתי נדדהנדמה לי שהתינוקת החדשה שלנו בכתהעוד שעה צריך לקום לעבודה

 

ברוח ההייקו / אופיר דללמגדליך מצמחיםכטפיל באוד הקיץנפשי נרקבת גם.

צריך להפוך מקום לאגדה / מאיה גלפמןצריך להפוך מקום לאגדה!לקחת מקום ולהפוך אותו למועדון שהוא אגדה עירונית.עם כל מה שיש באגדות גדולות בערים גדולות ומנוכרות.צריך לארגן שיהיו בו זיונים בשירותים. שמישהו יכנס,יפתח את הדלת ויקבל ישר בפנים, זוג מזדיין.שילך ויספר לחברים שלו ויפיץ את האגדה.צריך שאיזו כוסית, אולי סלבריטאית ליום, תקבל מנת יתר.איזה פרכוס על רצפת השיש המבריקה, קצף תחום בליפסטיק אדום, גם דם מהאף וחזה חשוף עושים טוב לקאלט.עוד סיפור מוכן להפצה.אינפורמציה מציצנית לבניית הקסם.שדוס יסתובב בין הקהל עם פנים של חיה משתוקקת.הרבה עשן ותורים ארוכים כמו ברוסיה.צריך לערבב את הסליז עם הבריז ולהגיש את הדיל אל שפתי ההמון.בהבזקים של הפליקר תראו גושי בשרבמידות הנכונות, זזים ומתחלפים.גושים מתחברים ונפרדים ומבטיםשמתפזרים ותועים ונתקעים בכם ומתעלמים

ואתם כל כך רוצים

להיות חלק מהאגדה העירונית.

דת המיתוס - לידת המיתוס, ערכי החולניות.

צריך שכולכם תלכו למועדון הזה שאין לו שם.

תספרו עליו ולא תדעו איך לקרוא.

לא שמתם לב לאיזה לוגו?

איש לא אמר איך נקרא הוא או המקום,

תזדיינו בלי שם ותשתו בלי שם

ותרקדו בלי שם ובלי הכרה

ואז, כשכולכם תרצו לקחת חלק בהזיה

כשכולכם תלכו לחגיגה

אני אלך הביתה ואשתה כוס תה

תגובות