מגזין

קדימה לציון

יוסי חלילי היה בהופעה של The Abyssinians ו - Black Uhuru בארץ הקודש והבין שפה זה מרכז העולם

מאת יוסי חלילי. 18-11-2007

תגיות: Black Uhuru, The Abyssinians

קדימה לציון

בדרך לבארבי עוצר לידנו רכב והנהג שואל: "תגידו איפה זה הבארבי?". אני ו-א' שישב ליד ההגה היינו קצת מופתעים. היש עדיין אנשים שלא יודעים היכן ממוקם הבארבי בתל אביב? ויותר מזה, רכב מלא באנשים בדרך לאחת מהופעות הרגאיי היותר רציניות שנערכו כאן בארץ בעשור האחרון ואף לא ראסטה אחת לרפואה?

אז כן חברים, לא רק ראסטות התקבצו ברביעי בלילה מחוץ למועדון ההופעות התל אביבי. ערב רב של אנשים שהמשותף להם הוא כנראה האהבה למוסיקה טובה היו שם, בכדי לחזות בשתי אגדות רגאיי חיות - The Abyssinians ו - Black Uhuru, בהופעת בכורה בארץ הקודש.

בפנים כמו בחוץ, צפוף. ממש צפוף. במיוחד על הבר, על פי עדותו של א', שניסה בחירוף נפש להשיג שתי בירות שיקלו על תחושת הדוחק. מעניין למה לא פותחים עוד בר בבארבי. אולי כי אז יצטרכו לקרוא למקום "שני ברים בי" וזה כבר קצת בעייתי. אבל לפחות שיתגברו את העמדה בעוד ברמנית או שתיים בערבים עמוסים כאלה, שיהיה יותר נעים.

עם הבירות שהגיעו לבסוף עלה גם הכרוז הג'מייקני ופתח את הערב בקריאת "my family" כשהוא מכוון אל הנוכחים בחלל המועדון. אלה מצידם החזירו לו אהבה מה שנתן את האות לתחילתו הרשמית של הערב. בזה אחר זה ולקול תשואות הקהל עלו לבמה ברנרד קולינס, דונלד מאנינג ודייויד מוריסון והחלו להתפלל את מוסיקת הרוטס שלהם. אין ספק, האביסיניאנס  עושים רוטס קלאסי, כמו שהוא צריך להישמע - הרמוני, טהור ושורשי. קולינס, שלא הסתפק במלל של השירים מלאי התוכן כמו African race ו let my days be long, דאג להשמיע ביניהם מסרים של שלום ואהבה, צדק ושוויון חברתי. כשהוא קרא בקול "הילחמו על זכויותיכם" ליוו אותו החברים שלצידו בתנועות ריקוד מסורתיות ובעקבותיהם החל לנוע גם הקהל המשולהב. מצאתי את עצמי חושב על החיבור המדהים הזה שנוצר כאן בארץ בין יהודים צברים ליבשת אפריקה ולמסרים שיוצאים ממנה. החיבור הזה, שבין הראסטפארי (שמקורה בשילוב של יהדות ונצרות) והארצ-ישראלים צובר תאוצה, ואת זה יכול היה להרגיש במלוא העוצמה כל מי שהיה שם ברגעים האלה שהאביסיניאנס נמצאים על הבמה. נזכרתי באלבום שלהם מ-1982, Forward, שכלל קטעים כמו forward onto zion ו- Jerusalem, וחשבתי על המעגל שנסגר כאן אחרי כמעט 30 שנה. אמנם על פי הרסטאפארי המילה "ציון" מיוחסת לאתיופיה כבירתה של אפריקה, אך במשמעות נוספת היא משמשת כינוי למרכז העולם, מקום של אחדות וחופש בו מתרכז כל הטוב  והצודק. בזמן שהשלישייה הג'מייקנית המופלאה הזו נמצאת על הבמה, החיבור למרכז העולם נראה חזק מתמיד.

את החלק הראשון והמוצלח של הערב סיימו השלושה בלהיטם הגדול ביותר שהפך לסוג של המנון של הרגאיי השורשי, satta massagana, מה שהלהיב לגמרי את הקהל. קולינס עוד הספיק לומר את משמעות השם, "הוקירו תודה", וזה בדיוק מה שעשה כל מי שנכח בבארבי באותו רגע - הודה מקרב לב לשלושת המופלאים מג'מייקה, שנפרדו בסשן תיפוף שהזכיר את סצינת הפתיחה מתוך "Rockers", הסרט הבלתי נשכח בהשתתפותם.

את החלק השני של המופע מילאה שלישייה נוספת - מייקל רוז, דאקי סימפסון ואליסון קמפבל, הלוא הם Black Uhuru. משום מה נראה היה שהחיבור הזה בין הקהל לשלישייה הקודמת לא ממשיך באותה עוצמה. אולי בשל סגנון המוסיקה השונה מעט (Black Uhuru עושים ניו-רוטס, עם אלמנטים חדישים יותר ולעיתים אף גולשים למה שנשמע כמו מוסיקת רוק), ואולי בשל העובדה שדאקי נראה היה קצת מדוכדכי (הכ' השנייה דגושה), ושלא יזיקו לו קצת שעות שינה. בנוסף, קמפבל לא מספיק דומיננטית ולא מצליחה להיכנס לנעליה של פומה ג'ונס האגדית מההרכב המקורי. התעוררות נרשמה ב guess who's coming to dinner וב-I love king selassie המעולים, וכמובן ב- sinsemilla , כשמייקל רוז החל משבח את צמח הקנביס, ולרגע, כשעצמתי עיניים והקשבתי לתגובות הקהל, דמיינתי שאני בכנס תמיכה של מפלגת "עלה ירוק".

ואולי הייתי רק אני שהרגיש בדעיכה הקלה הזאת, שכן הדרישה להדרן מצד הקהל נמשכה דקות ארוכות. לבסוף התרצתה השלישייה ועלתה שוב, להדרן קצר אך איכותי. את הירידה הסופית שלהם מהבמה חתם רוז בקריאות אהבה לישראל, והישראלים שמולו החזירו לו ובגדול.

בדרך החוצה שאלתי את א' אם בא לו לאכול משהו בעיר. "לנסוע עכשיו למרכז ת"א?" הוא שאל בחוסר חשק. מה זה מרכז ת"א, חשבתי לעצמי, הרגע יצאנו ממרכז העולם... 

 

תגובות

  • האביסינס היו מדהימים

    מתפללים את המוזיקה שלהם זאת הגדרה יפה

    עדן, 19-11-2007 04:35

  • הכל נכון , הג'מייקנים פשוט מדהימים!

    רנג'ה, 19-11-2007 07:47

  • האמבסיניס

    כשהם עלו...הרגשתי זכות גדולה. הרגשתי בתוך אגדה מוזיקלית שהולכת ונכחדת. הם הצליחו להעביר כל כך הרבה אהבה לקהל רק בלהיות על הבמה. וזו אמנות מוזיקה שבאה עמוק מהלב. היה מדהים.

    impulsiva, 19-11-2007 18:50

  • ערב מרגש

    מדהים לראות איך האביסינס גם בגילם המופלג עם כל כך הרבה אהבה ואמונה מלאי אהבה לחיים

    רענן, 19-11-2007 19:06

  • רעיונות/ראיונות

    היה נחמד אם הייתם גם מראיינים אותם, עושים איזה ספיישל לקראת ההופעות.. לא כל יום מגיעים כאלה ענקים לארץ...

    שועלונג'ה, 21-11-2007 01:12

  • Give prize to Rastafarai

    כל הכבוד על התיאור, פגעת בול! ההרגשה שלי לפחות ולדעתי זאת ההרגשה שסררה בכל האולם היתה הרגשה של תפילה, כל רגע פנוי שנוצר (בין שיר לשיר) זאת הייתה הזדמנות של הזמר הראשי להודות לג'ה ובכלל להלל את ראסטאפארי, מה שמאד מתאים לכל הופעת ראגיי . אבל הפעם כאשר אמביסיניס היו על הבמה הקהל הגיב כמו מים לחשמל! לרגע חשבתי שאני מאומן בתקופת ראש השנה... הרבה כבוד לגרוב הכבוש.

    א', 21-11-2007 06:10