מגזין

J VIEWS במבט מהורהר

מדי פעם בעקבות המלצות מרובות אלינור כרמי הולכת לבדוק מה יש למוזיקה הישראלית להציע, מההופעה של J-VIEWS היא חזרה עם תחושת אמביוולנטיות

מאת אלינור כרמי. 18-11-2007

תגיות: J views

J VIEWS במבט מהורהר

אחרי שעה של ישיבה על הרצפה הדביקה של מועדון הבארבי אמרתי לחברתי דריה "תזכירי לי בכל פעם שהגנים הייקים שלי רוצים להגיע בזמן, להתעלם מהם". לא ששיחת הבנות שלנו לא הייתה מהנה, אבל הקטע הזה של לחכות שעה אחרי (ועוד אירחנו בעשרים דקות בכוונה) השעה המיועדת להופעה מוציא את הרוח מהמפרשים שלי וגורם לי להגיע להופעה עם מירמור הפולנייה העצבנית שלי וסימנים כחולים מהיתקלויות של עוברים ושבים בי. בסך הכול, כסוג של יציאה אני מבינה שאלה הם הקריטריונים, גם בבר וגם בהופעה, כמות של אנשים שנלחצים כאילו מחלקים שם איי פוד חינם, מוזיקה רועשת מחרישת אוזניים עם איכות סאונד ירודה וארומה של זיעה ושאר נוזלים - אין כמו החוויה התל אביבית. למזלי, בעקבות חוק העישון, העיניים שלי לא היו במצב המגננה הקבוע של דמעות ומצמוץ כאוטי תוך ניסיון לראות משהו מבעד למסך העשן האופף את המקום. ובנקודת פתיחה זו התחלתי לשמוע את J-VIEWS. אני אזהיר ואומר מראש כי בתור פרסונה אלקטרונית הסולדת מקונספט ההופעות ייתכן שנקודת מבטי אינה תואמת את הלך הרוח של הסצנה התל אביבית שפוקדת מדיי שבוע את שלל מועדוני ההופעות. מדי פעם לפעם, בעקבות המלצות מרובות, אני הולכת לבדוק הכצעקתה ולנסות את צורת הבילוי הזו ולראות את מה שיש למוזיקה הישראלית להציע. ההופעה של J-VIEWS הותירה אותי אמביוולנטית ועם קושי להחליט חד משמעית האם מדובר בלהקה כשרונית ומבצעת בחסד או באוסף של קטעים מכל מיני דברים ששמעתי וביחד יוצרים משהו שטוב לשווק לשוק הבינלאומי. כנראה שהתשובה כאן היא שניהם. אני חושבת ששותפתי דריה שנגררה להופעה ונמנית אף היא ממעריצי קונספט המסיבות אמרה את זה הכי מדויק "זה נשמע כמו משהו ששמעתי כבר איפשהו, זה מבוצע טוב, אבל הם לא מחדשים שום דבר, כאילו הם רוצים היות ח"ול אבל בלי ייחוד".

אין ספק שכל אחד מחברי להקת J-VIEWS הוא כישרון מוזיקלי בפני עצמו, המתופף משה אסרף, הזמרת בחסד נועה למברסקי, החצוצרן ואם סי אוריה גזית, הקלידן דויד עדה וכמובן המוח הקודח והפועל בלהקה יונתן דגן שמביא אותה בסולואים של גיטרה וסקראצ'ים משובחים. כיאה לעידן הפוסטמדרני (כן, הגיע השלב הפלצני של הביקורת) המוזיקה שלהם בנויה מקולאז'ים של כל מיני יצירות מוכרות יותר או פחות עם החלפת מקצבים וסגנונות מהירים (מלאונג' לג'אז לרוק, לרגאיי וסמבה) תוך שירה באנגלית. אין ספק שזו יצירה שתסחוף הרבה אנשים. כל אחד יכול להתחבר לסגנון מסוים וכך כל קטע סוחף לתוכו אנשים משלל סגנונות וז'אנרים מוזיקאליים. כשאתה שומע את J-VIEWS אתה בהחלט מרגיש כאילו אתה בחול, הכל מקצועי ומתוזמן בצורה מושלמת. אבל עדיין משהו היה חסר. היה חסר לי משהו שהוא רק שלהם, ובמיוחד היה חסר לי התקשורת עם הקהל, או במקרה שלהם- חוסר תקשורת. J-VIEWS נתנו לי הרגשה כאילו אני במקרה נכנסתי לחדר חזרות שלהם והם בקטע שלהם, עם מינימום קשר עין והרגשה של מישהו לחץ פליי בשלט והם על אוטומט. הזמרת נועה למברסקי, בעלת קול מדהים שמזכיר לי הכלאה של אריקה באדו, ג'יל סקוט הזמרת של מורשיבה ועוד כל מיני שמות של כושיות עם גרוב ונוכחות מרשימה. לכן, כשהיא בקושי מסתכלת לקהל, ומבטיה נשארים בעיקר בשאר חבריה המנגנים אני מרגישה כאילו אני מיותרת, ושבאותה מידה יכולתי לקנות את הדיסק וליהנות, רק עם פחות כאב גב. הקהל לא איחר להגיב, כזה יובש בקהל הייתי מצפה מכנס על שיניים תותבות בבית אבות, אבל בטח שלא בהופעה שכזו. אז נכון, יכול להיות שמתוך מאות האנשים שבאו לברבי ביום שישי היו הרבה צנונים ותכונה זו הינה חלק בלתי נפרד מאישיותם, אבל גם ללהקה יש חלק בזה. רק בשיר האחרון שלהם, שדגן הראה סופסוף קצת יחס ואינטראקציה עם הקהל גיליתי לפתע שלקהל יש גם ידיים והוא יכול לבצע עוד תנועות חוץ מלהנהן את הראש בישנוניות. עכשיו יתעוררו ויצעקו כל אלו שאומרים, למה מה הם צריכים לעשות איזה שואו מזויף ולהיות מריונטות ביצוע? ברור שלא. זה לא שהדבר היחידי שירגש אותי זה שהזמרת תשים על עצמה נחש ובקיני ותרקוד לי כוריאוגרפיה של בריטני ספירס או שהחצוצרן יעשה Stage Diving, או שיונתן דגן יצטרך לאכול יונה על הבמה כדי שהיא תיחשב הופעה טובה בעיני, ממש לא. אפילו מאד אהבתי את הנון-שלנטיות וחוסר הפוזה שיש ללהקה שלא מצטעצעת בכל מיני גימיקים אשר לא מתאימים לאופייה. אבל כשהמוזיקה היא בעלת קצב כל כך דינאמי, קיצבי וטריפ-הופי (מלשון טריפ שמאד לא הורגש לא בקהל ולא אצל הלהקה) נראה שאלו שמבצעים אותה מדדים מאחור ולא מצליחים להעביר לי שזה בא להם מבפנים. המוזיקה של J-VIEWS יכולה לסחוף כמעט כל אחד במהירות, ונראה שאת הטריגר הראשוני למערבולת התנועה הזאת היו צריכים לעשות חברי הלהקה וכשלו בכך, לפחות במקרה שלי.

עוד דבר שהפריע לי בהופעה ושאוזכר מקודם על ידי שותפתי הוא ייחוד. ההרגשה שהמוזיקה של J-VIEWS עוצבה ותוכננה לקהל בינלאומי מורגשת מאד, הם טובים, כישרוניים וכמעט אי אפשר להבחין במבטא הישראלי שלהם, יאללה דפקו חותמת בדרכון ותכבשו את העולם. אבל מבעד לגאווה הישראלית של ייצוא מוזיקה מקומית לבמות חו"ל נאבדת לפעמים החותמת שלנו, ישראל. מה שאני כל כך אוהבת בלהקות כמו הדג נחש, Orphan Land או התפוחים היא היכולת שלהם לקחת ז'אנר מוזיקלי מחו"ל תוך אדפטציה להלך הרוח הישראלי, ורובם תוך שימוש בעברית. ואין שום ספק שהיכולת הזו היא מה שמביאה להם הצלחה בינלאומית. כי הרי מה חסר למוזיקה בחו"ל לשמוע עוד מוזיקה דומה רק מארץ אחרת? גם הם יודעים לבצע טריפ-הופ, שינוי מקצבים וז'אנרים ואצלם אפילו אין מבטא. אין מה לעשות, בעולם שבו המיי ספייס חוגג ונותן במה לכל כך הרבה להקות, היכולת שלך לשרוד היא בהבאת ייחוד. למעשה זה היה כך מאז ומתמיד, רק שבפתיחת החשיפה ליותר להקות, גובר הצורך בהתבלטות וביצירת משהו חדש. אם אני יעשה אלגוריה לתחום הסצנה האלקטרונית (כלומר טראנס, הז'אנר המוזיקלי היחידי שבו ישראל הינה שולטת ונמצאת בראש הפירמידה מאז ההתחלה תוך התעלמות מוחלטת של התקשורת בארץ... אבל זה כבר נושא אחר) בישראל הרי שגם שם נעשה שינוי, ומספר אמנים החליטו לעשות טרנספורמציה עם טוויסט ישראלי. תחום הפרוגרסיב טראנס שהיה תחום ממלכתם של הגרמנים ואירופאים באופן כללי, החל לזלוג לעבר האמנים הישראלים שתמיד כונו מלכי הפול-און. האדפטציה שחלק מהאמנים כמו Ace Ventura והאמן Perfect Stanger עשו למוזיקת הפרוגרסיב טראנס הינה מוטציה של פרוגרסיב עם מוטיבים של פול און ישראלי שהחל לסחוף את כל העולם.

אז כן, כנראה שצריך להיות ייחודי בתחום המוזיקה של היום, כי אם הייתי רוצה שיהיו עוד מאה להקות של רדיו הד או Ozric Tentacles, גם אם הן מבצעות בצורה מעולה, הן עדיין יהיו בצילן של להקות האם ולמעשה יישארו מיותרות. כמו שלא היינו רוצים כל מיני שכפולים של דייב גאהן, מייק פאטון, פיצ'ז, מדונה, פי ג'יי הארווי - אני לפחות, מעדיפה את המקור. כי ככה זה באבולוציה, החזק שורד, ובאבולוציה של המוזיקה - הייחודי שורד.

 

תגובות

  • הרבה זמן לא קראתי כל כך הרבה...

    זיוני שכל בכתבה אחת. בהתחלה את בעד אח"כ את נגד, מסתובבת סביב עצמך.

    רונן, 19-11-2007 06:57

  • חפש

    את המילה אמביוולנטי ואולי תבין.

    אבן שושן, 19-11-2007 07:18