מגזין

הכל בסדר

ניר אביבי הגיע חשדני אך לא ציני להופעה של פרם ג'ושע, הוא רצה לבדוק האם זה אמיתי או מזויף

מאת ניר אביבי. 15-11-2007

תגיות: prem joshua

הכל בסדר

זה היה בסוף ההופעה, הבמה קושטה בבדים גדולים וצבעוניים ,הנרות כבר כמעט כבו ,והייתה הרגשה מיסטית באוויר. הקטע "שיבה מון" התנגן לו במלוא העוצמה, כולם סוף סוף עומדים חשבתי לעצמי,חלקם רוקדים, זו הייתה הופעת ישיבה במלוא העוצמה- לא על כיסאות , אלא על הריצפה, ממש כמו בהודו חשבתי לעצמי, הקשבנו לצלילי הסיטאר של הגורו, הוא נתן את הקטע שכולם חיכו לו, הוא התריע בכולם שהם חייבים לרקוד, רק ככה זה עובד הוא אמר, רק ככה זה עובד. הביטים והבסים שבקעו מהסינטי מילאו את החלל של הברבי ,הבס החשמלית הייתה במקום, עוצמתית, הקונגוס והתופים מילאו כל צליל חסר , והסיטאר-או הסיטאר המופלא, יצירת האלים המופלאה הזו שנקראת סיטאר, פרם נגע בו במיומנות ובדיוק, ליטף את כולם ונתן לנו הרגשה שהכל בסדר, שאין מה לדאוג, הוא שם: פורט, לא הולך לשום מקום.  הברבי מעולם לא הרגיש נעים יותר...

פרם ג'ושוע הוא גרמני במקור שחי ויוצר היום בהודו ומשלב מוסיקה ממזרח ומערב, הרקע שלו הוא קלאסי וג'אז , במקור הוא התחיל לנגן על חליל בגיל 5 וסקסופון סופרן ( כלים שעדיין הוא נותן להם ביטוי רחב ועליהם יפורט בהמשך) אבל הכלי שפרם מראה מיומנות גבוהה ביותר עליו הוא הסיטאר. על הסיטר הוא למד לנגן כשהגיע להודו ושם החל את התפנית המוסיקלית שלו, מאז שהשתקע בהודו הוא החל לחקור את המוסיקה האתנית, לא רק ההודית אלא  גם מהאיזורים היותר "משופמים" של העולם: פקיסטן, ארצות ערב, וכמובן הודו. פרם הגיע לישראל ל-3 הופעות :בהודיה, בברבי, ובבית אורן. אני הלכתי לברבי.

"הגורו החדש של מוסיקת העולם" הכתירו אותו עיתוני הודו, "הבסט סלר מספר אחד באמא הודו "ואפילו ב-MTV נתנו לו חצי שעה זמן מסך בבומביי, עד כאן האמת, הוא לא קנה אותי, אפשר לקרוא לי ציניקן ,אבל מה לעשות שה-MTV  מזמן כבר לא משמש לי כ"טיפול האידאלי"במוסיקה. ובאופן כללי ,יש לי בעיה עם תוויות כמו "גורו","ניו אייג'" וכיוצא בזה,לא שאני לא אוהב את השנטישנטי ואוכל הודי, נהפוך הוא, רוב חבריי מכירים אותי כאוהב את הבריות ואת הפילוסופיה המזרחית, רק שיש לי בעיה עם קיטלוגים, ואני באופן כללי לא אוהב את השילוב של גורו ומוסיקת עולם, כל אחד כלשעצמו הוא מטעה ולא מדוייק, אם הוא גורו אז של מי בדיוק ? ומוסיקת עולם ? זו הגדרה כללית מדי, מתוייגת מדי ולא רצינית. אז אני מחפש את האמת אמרתי לעצמי, ואת זה בדיוק באתי למצוא אצל פרם, באתי בציפייה להתרגש ולשכוח לשעתיים וחצי מהכל , באתי כמו דף נקי ורציתי שימלאו אותי בצלילים . גורו שלי צעקתי ,אני שלך.

הוא עלה לבמה ונראה לי מבוגר יותר ממה שראיתי בתמונות וממה שדמיינתי אותו, הוא התיישב בשלווה במרכז הבמה ,בתנוחת נגן הסיטאר הידועה, הוא ישב באותה התנוחה שעתיים וחצי בלי לזוז כמעט, וזה כבר ראוי להערכה. אחריו עלו הנגנים,וכמו המוסיקה של פרם גם הם ממזרח ומערב - הבסיסט-מיפן ,המתופף-הודי מכלכלתה, והקלידן-גרמני , הם עלו בשלווה והתיישהו במקומות. פרם הציג את הקטע הראשון :"נמסקר", שזה בהודית שלום , אבל שלום מכובד , כנראה שזה היה הדרך שלו להגיד לנו שהוא מעריך את זה שהגענו לראות אותו, הקטע הזה התחיל את ההופעה בצורה מצויינת ונתן הרגשה שהגורו הולך לספק לקהל את מה שרצה- להתמסר ולשכוח: לשכוח מהצרות שלנו, מהעיר האפורה הזאת, ולהזכר במקומות יפים יותר, ירוקים יותר, ורוחניים יותר, שבהם לא רק הכסף מדבר אלא גם יש רוח. בקטע השני שנקרא :   the night is love  הקדיש הגורו את הקטע למשורר הסופי "חפיז" מפקיסטן שחי לפני 650 שנה , הוא הטיף לאהבה בין מוסלמים להינדים ,הגורו אמר שחבל שאין לנו יותר אנשים כאלו היום, שמטיפים לאהבת הזולת,  מממ...חשבתי לעצמי, רק שלא יתחיל עם זה , באתי לשמוע מוסיקה פרם, באתי שתרגש אותי ושלא תטיף לי, אל תהיה לי גורו בבקשה, פשוט תנגן, תרגש אותי, תביא לי שלום עולמי דרך הצלילים, לא דרך המילים. וזה עבד, כי באותו רגע נפל החשמל לכמה שניות ואז שחזר, הפסיק פרם להתעסק במילים ועבר לצלילים : עוד לפני ששמתי לב למה שקורה פרם והבסיסט ג'יברשו במה שהזכיר את צלילי בובי מקפריין המדהימים-אילתורים של ג'יבריש לצלילי הסיטאר ואז ...בום , בלי ששמתי לב הגורו החליף לכלי בלתי מזוהה שמזכיר עוד (כלי נגינה ממדינות ערב)  בצליל והחל לזמזם צלילים סופיים -כנראה של אותו חכם סופי שעליו הוא דיבר קודם, מדהים חשבתי לעצמי, זה יכול רק להשתפר .

הקטע השלישי היה עם החליל, ואז החליף פרם  לסיטאר, ופתאום לסקסופון סופרן, אין ספק, פרם מתעתע בנו, מראה לנו ששום דבר איננו ודאי, אסור להתרגל לשום דבר, אסור לסמוך על אף אחד, רק על החושים, פרם קנה אותי בארבעת השירים הראשונים, אני מחבב את הגורו הרהרתי לעצמי. בקטע השישי שנקרא אמא הודו, או MAMA INDIA  כפי שקרא לו פרם, שר הגורו מנטרה הודית, משהו עם הרבה אום והזכרת האל ההודי שיבה, הקטע היה יפה, מלטף , אבל הרגשתי קצת מזוייף, זה נשמע לי בערך כמו החוזר בתשובה עם הכיפה הלבנה של נחמן מאומן שישב לידי בקהל שחיבר מדי פעם מילים משלו לקטעים ושר אותם בקולי קולות לצלילי הקטעים של פרם, זה היה איזשהו שיר חסידי וזה הרגיש לי לא נכון- אמת רציתי , ולא מנטרות, המנטרות מגבילות את הקטע למי שמאמין בהם חשבתי לעצמי, ובשלב זה מצאתי את עצמי מציץ בשעון, ומאבד את הטראנס שאליו נכנסתי, יכולתי לשים לב שאני לא היחידי, פה בישראל קצת קשה לנו להאמין שדיבורים יביאו את השלווה, אנחנו רוצים מעשים, ובמקרה הזה- צלילים. או קיי, אני נותן לך עוד צ'אנס חשבתי בלב, sky kisses earth היה מדהים, וכיפר על המאנטרה ששמענו מקודם, ואז שוב אותו ליטוף מוכר של חליל וסיטאר חזר למלא את החלל , הוא חזר לעצמו חשבתי לעצמי. הקטע אחרי זה היה שיר רגאיי לאלה שיבה, שהיה באמת לא רע- שיבה מעולם לא הייתה מחוזרת יותר. ואז שוב קטע של חכם אחד, הפעם הוא היה פקיסטני, אמרתי לכם שפרם אוהב את המחוזות המשופמים של המפה.   

 ובסוף כמובן שיבה מון: האקסטזה, כולם עומדים, רוקדים,מתרגשים, פתאום הסינטיסייזר התחיל לעבוד, צלילי סיטאר עם ביטים מעובדים ממחשב, הצליל קצת מלאכותי אבל עדיין מצליח לחדור לנפש, לעורר משהו שהיה כבוי כבר הרבה זמן, איזושהי הבנה שהכל בסדר, ושהכול זמני. הקהל רצה עוד, אבל ידע שזה הולך להיגמר, שעוד כמה דקות האדרנלין יישאר בדם . היה אושר מהול בעצב, רק שהצלילים לא ייפסקו חשבו כולם, רק לא לשגרה האפורה של חיי היוםיום...

הגורו הפתיע אותי לטובה, הוא נתן משהו אחר, משהו שהתגעגעתי אליו, משהו שהזכיר לי אנשים שפגשתי ומקומות שביקרתי בהם, הוא עשה אותי אופטימי לשעתיים וחצי, ואני מקווה שיחזור שוב בקרוב, הוא מוזמן בחום. הוא נתן קצת מהכל- מאנטרות, רגאיי, ואפילו גרוב. אבל רק משהו אחד היה חסר לי- בגלל שפרם כל כך מיומן על הסיטאר היה חסר לי שלא ניגן עליו קצת לבד, בלי הפרעות של ריתם סקשן, קלידים ותופים, רציתי קצת אינטימיות עם הכלי האהוב עליי בעולם ואת זה לא קיבלתי. כשהגעתי הביתה ,שמתי במערכת את הגורו האמיתי של "מוסיקת העולם" -ראבי שנקר...

 

תגובות

  • אח יא רוחני

    זהו אני עוזב את שיעורי היוגה ומתחיל ללמוד מינהל עסקים...:) אחלה כתבה, שומעים אותך דרך הכתיבה, סיומת מעולה וכמובן שבסוף אנחנו נשארים עם המקור - ראווי שנקאר.. בפעם הבאה בהודו הבנויה...

    רוחני, 15-11-2007 23:38

  • איזה כתבה...

    היי ניר ממש אהבתי את הכתבה אתה כותב כל כך מוחשי שכמעט ויכולתי להרגיש את האנרגיות שהיו בהופעה, תמשיך לכתוב כתבות כל כך ציוריות ומפורטות

    שיווה, 15-11-2007 23:39

  • ג'יבריש?

    זה לא היה ג'יבריש אח שלי, אלא התווים של הטבלא - דה, ד'ה, ד'הקיטי-ד'ה. .... XXX ק

    קמלה, 16-11-2007 00:58

  • כותב מעולה!

    מילים חזקות ותיאורים סקסים שעושים חשק לחזור לעוד הופעה! מחכים לעוד כתבות..

    טוסיקית, 16-11-2007 02:25

  • אין ספק

    עיינתי בכתבה המדוברת והגעתי למסקנה המתבקשת והיא שאין ספק כי מדובר בכותב מוכשר ורציני שכתיבתו ממש מפיחה חיים בעבר ומעוררת את הקורא מתרדמתו ההשראתית למוזיקה.

    אסף ג, 16-11-2007 03:38

  • היינו בהופעה שלו במדבר

    בים המלח הוא נתן בראש ...בברבי היה מאפן עם כל הנרות והשאנטי שאנטי ...

    אלי , 16-11-2007 06:49

  • הופעה אדירה!!!

    הכותב הצליח להמחיש בצורה מתואמת את החוויה האדירה שעברתי באחת ההופעות הטובות שהייתי בהן בשנתיים האחרונות בארץ!!מאז הודו לא התרגשתי ככה!!!

    קליוסטר, 17-11-2007 05:20

  • היונה???

    חח זה אתה?

    צור רונן, 17-11-2007 21:43

  • מה זה אתר חבר'ה פה? הופעה חלשה...

    מאודדדדדדדדדד והכתבה מנסה להוציא יותר מידי מכלום.

    גל, 18-11-2007 07:43

  • תגובה לגל

    ברור שלא התחברת להופעה... הייתה הופעה נהדרת והכתבה מתארת תחושה זהה

    מישהי שמבינה, 19-11-2007 07:22