מגזין

אופטימיות רבותיי, אופטימיות

גלית גרינר קוראת את כולם לאופטימיות, Diamonds On The Inside של בן הרפר יכול לעזור לכם להתכוונן למטרה הזו

מאת גלית גרינר . 15-11-2007

תגיות: Ben Harper

אופטימיות רבותיי, אופטימיות

אופטימיות היא המתכון לחיים בטוחים, ולא רק בגלל שאמא אומרת. אופטימיות. יותר מכסף ויותר מבריאות. כסף קונה בריאות ברוב המקרים. ואם את בריאה ובעלת אמצעים כאלה או אחרים אז חוסר אופטימיות= משקעים פנימיים שזורקים אותך לכל מיני ניסיונות רוחניים ואחרים לתקן את המנגנון הפנימי שהשורש שלו נגוע במחלת העצבות.

אופטימיות היא קסם פנימי שצריך להשקות אותו כל הזמן בחיוך, תקווה ושמחה. אופטימיות מחייבת אמונה, ולא בהכרח בישות עליונה וערטילאית, זה יכול להיות כל דבר, הכי חשוב שהוא באמת ממלא אותך באופטימיות, בתקווה שיהיה טוב כי ככה את מרגישה בפנים ולא יכול להיות אחרת.

אין לנו שום אפשרות לשלוט על מה שקורה בחוץ. אנחנו מוזמנים לנסות וזה אפילו מומלץ, כי אדישות לסביבה היא אופטימיות מזויפת, כזו שניזונה מהבועה שמקיפה אותה.

אופטימיות היא מצרך יקר, והיום אפילו נדיר. יש אנשים שהם פשוט כאלה ואנחנו עומדים בצד ומקנאים. אי אפשר ללמד את זה, להעביר במסורת, לחנך או העביר בטלפתיה. מה שכן אפשר זה למצוא דרכים לגעת בשורש, בעצב הנגוע ולמלא אותו בתקווה, ביהלומים בפנים, עמוק בפנים.   

בן הרפר יכול להיות בצד של ברי המזל שהם אופטימיים מלידה, מצד שני יכול להיות שהאלבום הוא דרך לחמם את העצב הנגוע שלו. מרחב להוציא לחלוטין את התשוקה הזועקת שלו לאופטימיות ואז להתמלא בה בטבעיות, לרפא את הכאב.

בין אם הוא אופטימי ובין אם מתיימר, הוא מצליח לכסות לי את השורש הנגוע בשכבה עבה של אמונה.With My Own Two Hands  שפותח את האלבום רגאיי סטייל, מחבר בין שני הקצוות.

הוא מציע אופטימיות לא מזויפת, שימוש אקטיבי בידיים שלי, אותן ידיים שמחבקות חזק את אהבת חיי, כי זו אהבת חיי, יכולות לחבק את שאר העולם ולשנות, לגעת. לחבק אנשים אחרים כדי למלא אותם בשכבה שתניע אותם לעזור לעצמם. לגעת במישהו אחר מתוך מקום שאין בו אמונה אמיתית, אופטימיות אמיתית, לא יפתור את הבעיה ורק ישחיר את השורש שמלכתחילה אכול מבפנים כמעט עד הסוף. אופטימיות פרקטית, שתשתלם רק אם היא באמת תהיה כזו.

הרפר מלמד אותנו לאהוב את הדברים הקטנים וממלא אותם והופך אותם לגדולים באמצעות הכלים מסביב, כלים שחודרים עמוק, עושים צמרמורת ובעיקר שמח. מה שיפה זה שלא מדובר באיזה להיט מועדונים שעושה אותך שמח מזויף, שמח לכמה דקות ואח"כ עצוב כי זה ריק בפנים. מדובר במוסיקה אמיתית, כלים חיים של אנשים חיים שמנסים לשמח את עצמם דרך המסר לאחר, דרך הצלילים, דרך המילים, דרך התפילה שלהם והברכה שלהם, שנשמעת כל כך אישית כאילו הוא שר בסלון של הבית שלי.

מתרגש מהתשוקה החדשה שבחייו ומפחד שהיא תגמר, כי ככה קורה, כשזה טוב זה טוב, וכשזה נעלם זה נעלם. אם היינו יכולים להגיד טוב ונעלם כמילים נטו ולא לשכפל אותם עם כל המשמעויות הנלוות היה פשוט להיות אופטימי. פשוט כמו שמש מול ירח.

Diamonds On The Inside פונה אלי דרך רגאיי, רוק, גוספל, דרך רוך, דרך שקט, דרך עוצמה, דרך רצון אמיתי ואופטימי שהוא יכול לשמח אותי, כי לא יכול להיות אחרת. מתחנן שאאמין, שאחייך. הוא יכול לשמח אותי כי מספיק שמאמינים בי, שאני יכולה לשנות רק אם יחבקו אותי מספיק ועם כוונה, רק אם יאמינו בי, בלי שום הבטחה או חוזה שמן שכולל ביטוח מנהלים ותוספת של תוספת של תוספת. תנו לי משהו שידחוף את היהלומים פנימה ולא החוצה.

תגובות