מגזין

איך לשמור על ההדק הקוסמי שמח

ניר גורלי בן אדם לא אחראי. הוא עזב הכל וחצה ימים ויבשות כדי לראות את ה Super Furry Animals בלונדון

מאת ניר גורלי. 13-11-2007

תגיות: Super Furry Animals

איך לשמור על ההדק הקוסמי שמח

יש מעשים שבנאדם אחראי לא צריך לעשות. בנאדם אחראי ששכר דירה במרכז תל אביב, קנה אוטו, התחיל ללמוד באחד ממוסדות הלימוד היקרים בארץ, וקיצץ לכבוד זה משרה עם משכורת מינימום, לא אמור לחצות יבשת לאחת הערים היקרות בעולם רק בשביל לראות הופעה. ואני, שתופס עצמי אדם אחראי אשר במקרה עונה על הקריטריונים הנ"ל אכן הפגנתי איפוק ואחריות רבה כששמעתי שה-super furry animals עושים טור אירופאי שמלווה את האלבום החדש והמצוין שלהם. אבל כנראה שלא היה צריך יותר משני חברים חמים, אישור מצפוני מאמא (כי אמא תמיד צודקת) והודעה שקיבלתי מרשימת התפוצה הסדיסטית של הלהקה (כואב לראות מה אני בדרך כלל מפסיד), כדי לארוז את התיק ולהשיל ממני, לפחות ליומיים, כל שמץ של אחריות.

את הפריז חבר הכיר לי לראשונה ב-2002 בזכות דיסק עם עטיפה מגניבה בשם radiator. מאז זו אהבה גדולה של שנינו, שהתפשטה לכל החבר'ה וכללה חרישה אובססיבית על אלבומים, רכישת מרצ'נדייז בלא מעט כסף, ארגון מסיבת מעריצים מיוחדת והחלטה אחת ב-2004 לטוס לראות אותם בלונדון. מאז עברו שנים, האהבה לא פחתה וקיץ 2007 עבר עלינו בסימן שאלה -האם לנסוע ולראות אותם בטור שאולי יהיה האחרון, או סתם להתבאס בבית. כשההודעה במייל בישרה על אפטר פארטי שהלהקה מארגנת בלונדון אחרי הופעה שלהם בראונדהאוס ב-4/11 הפור נפל. נוסעים.

יום לפני הטיסה הזדמן בידי לשדרג, תמורת כסף כמובן, את הכרטיסים שלנו לכרטיסי vip. החלטה שהתבררה כמוצלחת במיוחד. נכנסנו לאולם כמו מלכים, אף אחד לא שאל אותנו שאלות וכששאלו, זה היה ביראת כבוד- מי אתם? כמובן שניצלנו את המעמד כדי לספר שאנו עיתונאים חשובים מישראל. תוכנית העל שלי הייתה להגיע לחברי הלהקה, לספר להם שאני מפיק גדול בישראל ולומר להם לפתוח יומנים. לצערי התג לא הספיק לנו כדי לעבור מאחורי הקלעים. לפחות זכינו בשמפניה חינם. כמו כן ניצלנו את מעמדנו המיוחד כדי לוותר על כסאות היציע המשמימים ולהתפלח באסרטיביות לשורה הראשונה מרחק יריקה מהבמה. שם גם התאחדנו עם ישראלית נוספת שבאה במיוחד, נורית, והשמחה הייתה רבה.

ב-9:30 וחצי בדיוק, אחרי שני מופעי חימום שהרשנו לעצמנו להפסיד, עלו הפריז על הבמה. הם פתחו בשני הקטעים הראשונים מאלבומם האחרוןhey venus  והתחושה הייתה שהם הולכים לנגן ברצף את האלבום, דבר שכמובן היה מתקבל בסלחנות, כי איך אפשר בכלל להעביר ביקורת ברגעים כאלה. אבל אז בשיר השלישי הם התחילו עם שיר שקט, she's got spies מתוך radiator, והמסר היה ברור. זו לא הולכת להיות הופעה צפויה ובטח שלא הופעה חנפנית. כשהם הגיעו לפזמון כבר לא הצלחתי לחשוב על מסרים, התרכזתי בהישרדות בתוך מטווח הפוגו שהתחולל בשורות הראשונות.

הפריז היו ידועים תמיד בהופעות מוטרפות, האגדות מספרות על טנק שהיו עולים איתו על הבמה ועל חליפות סופר שעירות שאיתם הם היו מנגנים. הטור הנוכחי לעומת זאת מאופיין בפשטות, כנראה בגלל בעיות תקציב, ובהתאם גם הטור זוכה לביקורות צוננות. אני מתכבד בזאת להודיע שמדובר בשטויות. יש סיבה אחת שבגללה ההופעה זוכה אצלי לציון עשר עגול- השירים. לאורך 10 שנים ו-8 אלבומים הם הוציאו בעיקר שירים טובים ושירים טובים יותר. וכשיש מבחר כזה ופרספקטיבה כזאת, הבחירה של השירים לעולם תהיה מפתיעה ומענגת.

על הבמה הם מתנהלים בנונשלנטיות, לא ברור אם זה בגלל שהם וולשים או כי הם סטלנים ידועים. הקהל לעומת זאת, בניגוד לתדמית ה"בריט פופ" החנונית שמתקבלת בארץ היה חוליגני במיוחד. ואנחנו, ישראלים שמודעים לחד פעמיות של הארוע, רקדנו כמו שצריך לשירים שתמיד ידענו שצריך לצרוך במצב קפיצה. רקדנו וצעקנו כמו משוגעים כל פעם שגריף פתח את הפה. אפילו שלא הבנו מילה מהמבטא הוולשי הבלתי אפשרי.

עכשיו אזרוק ניימדרופינג קצר רק כדי לגרום למעריצים להתכווץ. מתוך השעה וחצי הופעה ויותר מעשרים שירים שבוצעו בלטו במיוחדslow life, zoom, rings around the world, if you don't want me to destroy you וכמובן ה"מחרוזת" , receptacle for the respectable כולל סולו סלרי בלתי נשכח של גריף רייס. סולו שבמקור בוצע על ידי איזה אחד- פול מקרטני. השיא מבחינתי הגיע בסוף ההופעה. צפיתי שיסיימו עם הנאמבר הקבוע שלהם the man don't give a fuck וכבר הסתובבתי לחתוך אחריו כשגריף הכריז שהם ינגנו שיר אחרון. שיר שהם לא מנגנים בדרך כלל, שיר שבמקרה הוא גם השיר האהוב עלי. הוא נקרא keep the cosmic trigger happy. ותסלחו לי, זה הולך להיות צפוי, אבל באותו רגע באמת היה משהו קוסמי באוויר. והייתי שמח. כאילו הם ניגנו את השיר במיוחד בשבילי.

כאמור אחרי ההופעה לא ממש הצלחנו לחדור אל מאחורי הקלעים אבל מרוצים ומותשים המשכנו ארבעתנו לכיוון המסיבה. המסיבה התקיימה במקום קטן יחסית עם שני חדרים וחצר. את המוזיקה ניגנו חברי הלהקה וחבריהם, שתקלטו ממגוון השפעותיהם מטכנו עד לפסיכדליה איזוטרית. היה מגניב ממש אבל הגוף שלי בגד בי ואפילו עזרים חיצוניים כשלו בשמירת האנרגיות. חתכנו יחסית מוקדם ובעודנו מכרסמים קבב דלוח קיבלתי הודעה מנורית שגריף השתחווה בפניה על שעשתה את כל הדרך כדי לראות אותם. טוב נו, אמרתי, עכשיו יש לי אינטרס יותר גדול להיות מפיק ולהביא אותם לארץ. בינתיים אני רק צריך לחזור למציאות, בהתחלה הפיזית ואחר כך הכלכלית שמחכה לי עם שובי. אז נכון זה לא היה הכי אחראי, אבל הי, לפחות עבורי ועבור שותפי לנסיעה, סופר פרי אנימלס הוכיחו עצמם שוב כלהקה ששווה לחצות יבשות עבורה.

Super furry animals- live @ the roundhouse 04/11/07

 

מאת: ניר גורלי

תגובות

  • ~קנאה עמוקה~

    עידית, 14-11-2007 06:49

  • פשששש

    גורלי, אחלה כתיבה. פגעת בול בבלוטות הרוק. תרתי משמע. ברוך הבא למשפחה.

    אחד , 14-11-2007 08:05