מגזין

זאב זאב

זאב טנא משיק דיסק חדש ומעלה בסער גמזו שאלות על הקשר שבין אומץ למוזיקה.

מאת סער גמזו. 12-11-2007

תגיות: זאב טנא

זאב זאב

ויקימילון מגדיר אומץ כ"נכונות לפעולה החלטית במצב מעורר חרדה, לעתים תוך סיכון עצמי". הקישור של המילה הזו למוזיקה נראה לפעמים קצת תמוה. הרי כולנו מקשרים אומץ ללוחמים או לאלה שמעמידים את חייהם בסיכון ובטח שלא לאנשים שעוסקים באמנות. אנחנו מתקשים להבין על איזו חרדה בדיוק מוזיקאי צריך להתגבר ואיך לעזאזל זה יכול להעמיד אותו בסיכון. נראה לי שהכי קל יהיה להסביר את התופעה הזו בעזרת דוגמא.

כבר ארבעה עשורים שהשם זאב טנא מקשט את שולי השוליים של המוזיקה הישראלית. סביר מאד להניח שהרוב המכריע של מאזיני הרדיו בארץ בכלל לא מכירים את השם ואם הם מכירים את היצירה שלו אז זה דרך הקיבה ולא דרך האוזניים. זאב טנא הוא בכלל מהנדס מזון (שלפי השמועה הביא לצלחתנו את ה"מאמא עוף") ומסעדן שהבין בשלב מאוחר יחסית בחיים שציפור הנפש שלו רעבה ליצירה מוזיקלית. באנגלית קוראים לזה late bloomer.

אומרים שעם הגיל נעשים רכים יותר. וותרנים יותר. מישהו שכח לספר את זה לטנא שנמצא כמה צעדים מגיל הפרישה. הוא בוחר ללכת עם האמת האומנותית שלו הכי רחוק שהיא יודעת לקחת אותו. אם הגיל כבר מצליח לשחק אצלו תפקיד אז זה הוא שאחראי לזה שטנא מזמן לא מחפש לרצות אף אחד. הוא לא מכוון פלייליסט כמו הרבה מאלו שתשמעו בתחנה מדרום העיר, הוא אנטי רוק סטאר בעליל, הוא מחוספס ודוקר ולא מפחד לשלוח חיצים מילוליים מושחזים אל המקומות הכי כואבים ורגישים. המילים שלו נכתבות על הנושאים שברוב המקרים נשארים בחושך, על אלו שכואב מדי, מפחיד מדי או פשוט לא פופולרי להחריד לעסוק בהם. היציאה המופגנת הזו מול הזרם המרכזי מגדירה מחדש מהו אומץ. כל בר דעת מקובע בדעתו שמתרחק מחשיבה ליברלית כמו מאש ישאל בוודאי "למה הוא צריך את זה? יש לו עבודה טובה, הכנסה מספקת. ואם כבר מוזיקה, למה כ"כ נוקבת?". והתשובה תהיה "כי הוא אמיץ". הטקסטים חריפים ביותר ולא מתכסים באנלוגיות שחוקות או בדימויים זולים. כאן תקבלו הכל לפנים והמנה העיקרית תצבוט לכם בבטן הרבה לפני שתספיקו לבלוע אותה. היכולת המילולית היא לא מפגן האומץ היחידי של טנא. גם המוזיקה שעוטפת את המילים לא מזכירה אפילו ברמז את עולם התוכן של בני גילו. דיסטורשנים, גיטרות צווחות ובוכות, תופים הולמים בזעם נבואי ותחושה כללית של להקת רוק צעירה ואוונגרדית הם הרקע ההולם ביותר למילים הביקורתיות והלא קלות (וזה ממש אנדרסטייטמנט) שלו. גם אם זה רק עיסוק צידי טנא מצליח להחזיר לרוק את הכוונה המקורית שלו ועושה את זה בכבוד.

כל המילים הללו נועדו לשמש הקדמה לאלבום החדש של זאב טנא. בעצם לא מדובר בחומרים חדשים אלא ביצועים מחודשים לשירים ישנים שלו שהוקלטו בג'אם חי בחדר החזרות. ההקלטה לא מעובדת ולא מופקת מעבר למינימום הנדרש כדי לשמר את הדינמיקה המופלאה הזו והקסם שביצירה. כחלק מההפקה גם וויתרו על דחיסת הצליל מה שאומר שבכדי להאזין לאלבום בווליום שאתם רגילים תצטרכו לשלוח יד אל המגבר ולגלגל את החוגה לכיוון שבו פועם הזמן. אם חספוס הוא שם המשחק והמרחק משנת הלידה של טנא מונע ממנו לנסות להרשים בכח אז הרעיון של "חדר" הולם אותו להפליא.

"חדר" הוא למעשה פרוייקט של הלייבל הקטן והנהדר ent-t שבחר לייצר סדרת אלבומים של האמנים שלו כשהמוטיב בכולם הוא אותן הקלטות חיות וגולמיות שמעבירות את חווית המוזיקה בצורה הכי ישירה ולא מתווכת שהמדיום מאפשר. טנא הוא הראשון לחנוך את הפרוייקט הזה והאלבום שלו משמש כמתאבן נפלא לקראת אלה שיבואו אחריו. האלבום נפתח ב"איה" עם ביצוע מלא עצמה וכח ולוקח במהירות למקום שאליו התכוון המשורר. אחריה מגיע "ביירות" שבמציאות הישראלית פשוט מסרב לאבד מהרלוונטיות שלו. "מחומצנת" מהווה מעין אתנחתא קומית אבל לא נטולת עוקץ ומכאן בחירת השירים מציגה את טנא כזמר מחאה נטול אינהיביציות טקסטואליות ואמנותיות. "אחרי שכולם ימותו", "שאכטה" ו"שרה ודוד" הם רק חלק ממה שממתין לכם ב"חדר". שווים במיוחד הם הביצועים ל"איפה טעינו" המעולה ול"גרמנים" הסנסציוני. בולט בחסרונו באופן מיוחד "שלא תדע עוד" שהיה יכול להשלים את מצגת המחאה הזו באופן מושלם.

"חדר" שיושב עכשיו על המדפים בחנויות התקליטים מחכה לבדוק עד כמה אתם אמיצים. וכמו אחרי כל מפגן אומץ - תחושת סיפוק מובטחת!

תגובות