מגזין

אומנות ההקשבה למוזיקה

אורי בנקהלטר על האלבום החדש של קותימן

מאת אורי בנקהלטר. 08-11-2007

תגיות: אלבומים, Kutiman

אומנות ההקשבה למוזיקה

להקשיב  למוזיקה זה לא דבר קל כמו שזה נשמע. להקשיב למוזיקה זו אומנות. אומנות ההקשבה למוזיקה... 

להקשיב למוזיקה זה לא רק להתרגל למלודיה ולדעת לזמזם את השיר, זהו סיפוק מהיר וקל. לא שאני מזלזל בפופ, גם לקוויקים, סיפוקים מהירים שמענגים את הבשר יש מקום בחיינו, אבל מה זה לעומת טנטרה מוזיקלית. מה זה לעומת הקשבה טוטלית של כניסה למוזיקה ולהיעלם, להיות המוזיקה ובאמת באמת להרגיש אותה.

כל העניין הוא להיות רגוע ולהיות במצב מקבל; לא להיות מוטרד עם מה שצריך לעשות או מה שעשיתי להיות רק בהווה. במוזיקה........כן בדיוק כמו במדיטציה, ואז, כשאתה נותן לעצמך להיות המוזיקה...אז אתה יכול לעוף איתה ולהתרחב. מוזיקה היא בעצם צורת תקשורת שנותנת לך לעוף מעל המציאות ולקבל חוויות שהם לא דווקא רציונאליות או בשרניות או נהנתניות זולות......Music Is The Most Higher.

אני יכול להרגיש מתי יש אמנים שעושים את המוזיקה כשהם נמצאים במקום הטהור הזה של יצירה, כשהם לא חושבים על הכסף או על הפרסום אלא פשוט מוציאים אותה מעצמם. גם אם לא בצורה רציונאלית ומודעת, הם מצליחים להעביר משהו מתוכם שהוא מעבר למילים ומעבר להסברים רציונאליים. וכשהמאזין מקבל את זה הוא יכול להרגיש את זה באמת רק כשהוא נמצא במקום הטהור של, באמת שלו. כך שבעצם אם חושבים על כך, מוזיקה היא סוג של תקשורת בין שני אנשים שנמצאים במצב טהור. תקשורת כל כך אמיתית, הרבה מעבר למה שאנחנו יכולים לעשות באיזה סמול טוק....זה סוג של Blis.

כשחזרתי ממסע שערכתי בעולם לפני שנתיים בערך, קיבלתי מחבר לשמוע דמו של קותי. עותק צרוב לפני מיקס. יום אחרי שחזרתי, וכמובן שכשאתה חוזר ממסע מרפא אתה נכנס בקלות רבה מאוד למצב הטוטלי הזה של הקשבה למוזיקה, שמתי את הדיסק במערכת ושכבתי על המיטה. האלבום הצליח לקחת אותי למקום הזה....הרגשתי את המוזיקה ..את קותי...התפוצצתי... יום אחרי זה חיפשתי את הטלפון של קותי רק בכדי להגיד תודה..לא משהו שאני עושה כל פעם שאני שומע אלבום ....אבל פה זה היה משהו אחר .... רציתי להגיד לו שהרגשתי אותו....ותודה.

איכשהוא זאת ההשפעה של האלבום הזה, הוא מצליח לכשף את מי ששומע אותו. בועז מורד, המנהל של קותי, סיפר לי שאחרי שהוא שמע את האלבום הזה הוא החליט להיות מנהל אומנים בכדי לנהל את קותי ולקדם את האלבום. זה קרה גם לבחור צרפתי שמנסה לקדם אותו בצרפת ולארגן להם את הופעת ההשקה, זה קרה ללייבל קטן בקנדה וקרה לחברי הלייבל Melting Pot שהוציאו את האלבום הזה בגרמניה ומפיצים אותו בכל העולם וזה קרה גם לאחד האנשים שהשתתפו בפרויקט הזה- אלרן דקל (פאנקנשטיין) שהוציא את הביצוע הקולי המדהים ביותר שלו עד כה. קותי סיפר לי שהוא פשוט נכנס לאולפן הקטן והביתי, שם את המוזיקה ואלרן פשוט שפך הכל החוצה כמו MC, פריסטייל לגמרי. אם תשמעו את הקטע המדובר No Reason For You תבינו על מה אני מדבר. הקטע הזה מכושף לגמרי, אי אפשר באמת להקשיב לו ולהיות אדיש. גם קרולינה שהשתתפה בתור אורחת סיפרה שזה היה הסשנים שהיא הכי נהנתה מהם.

קותי הקליט את כל האלבום הזה לפני כמה שנים בתקופה של כמה חודשים בתוך האולפן הקטן שלו בדירה בתל אביב. פשוט הוציא הכל במוזיקה, הוא לא חשב למה הוא עושה את זה, פשוט ניגן והקליט...שפך. כמעט את כל הכלים הוא מנגן לבד- תופים, בס, גיטרה, קלידים, אחרי שרב החומר היה מוכן הוא הזמין חברים לתרום מכישרונם: כלי נשיפה, קצת זמרים שמתארחים, כלי הקשה, אנשים שבאו לתת קצת מהצבע שלהם למוזיקה של קותי. אנשים ששמעו את המוזיקה נבהלו מכמות הכישרון וכושפו. אין מה להגיד קותי הוא גאון, אין הרבה דברים כאלה, מישהו שהצינור שלו מכוונן קצת יותר בקלות. זאת המשמעות של גאון לא?

אחרי ששמעתי את האלבום הייתי בטוח שקותי זה מישהו שגדל על מוזיקה, הייתי בטוח שהוא נברן מוזיקה שהוציא את כל ההשפעות שהוא אסף בחייו באלבום הזה. התפלאתי לראות שקותי בכלל לא כזה, אין לו כמעט ידע מוזיקלי, הוא קיבל ארגז של דיסקים מרונן סבו (סוליקו) שותפו לדירה אז (והיום עושה איתו מוזיקה בפרויקטים אחרים) דברים כמו פלה קותי וג'יימס בראון הפכו אותו והפכו לחלק מההשראה בתקופה בה הוא יצר את האלבום. אבל קותי ממש לא מחקה איזשהוא סגנון וגם לא נכנס ממש לאף ז'אנר מוגדר, למרות שכרגיל יש כאלה המנסים לקטלג אותו בכדי להכניס אותו לאיזשהוא סצנה מוגדרת. קותי לא עשה אלבום Fאנק וגם לא עשה אפרו ביט ולא לגמרי רוק. הוא עשה אלבום של קוטימן עם הצבע האינדיבידואלי שלו. הצבע של הנשמה שלו באותו זמן. נשמה צבעונית פסיכדלית מלאת חדוות יצירה. אבל כאן מרגישים גם הרבה כאב בלבול זעקה אמיתית של הנשמה החוצה דרך המוזיקה..... מרגישים איך הוא הסתגר שם בחדר והעולם שלו באותה תקופה, אפשר להריח את ריח העשן המתוק ולהרגיש את הוויב העוצמתי של אומן המרוכז ביצירה, המתפרצת החוצה ממנו ללא שליטה.

יש לי תחושה שהילד הזה יגיע רחוק, שכולם יבינו במה מדובר והוא יהפך להיות אחד המוזיקאים החשובים של המדינה הקטנה שלנו, ואולי אפילו להיות מישהו שעשה את זה בעולם, בואו נגיד שאני לא רק מרגיש אני גם מקווה...

אנשים שמצפים לאלבום מלא קטעים כמו הסינגל No Groove Were I Come From (אחד הקטעים הכי פאנקים שיצאו מישראל) יתאכזבו. האלבום לא מלא בשירים טובים וקליטים שיעשו לכם גוד טיים, הקטעים האלה  הם רק חלק מהשלם מהיצירה כולה. בכדי להאזין כמו שצריך, תרוקנו את הראש ממחשבות, תהיו רק עם קותי, עם סבלנות ועם קבלה בלי לצפות לשום דבר, לא לאלבום פאנק ולא לכלום, תנו לו לקחת אתכם לתוך הנשמה שלו......תקשיבו...באמת תקשיבו...תנו לו לכשף אתכם.......

במוצ"ש הקרוב (10.11) תכלו לשמוע את האלבום ואת קותי ברחצה לילית מ-22:00 ועד 2 בלילה.

תגובות

  • תוך כדי גלילת העמוד למטה, ההיי בפנים עולה למעלה

    יפה תודה

    שחור בלי סוכר, 09-11-2007 13:20

  • אפשר להשיג את הדיסק בחנויות בארץ?

    אנה, 09-11-2007 20:32

  • תשובה לאנה

    יש לאלבום הפצה בארץ...תוכלי להשיג אותו כמעט בכל חנות

    אורי בנקהלטר, 09-11-2007 22:37

  • כתוב עם הנשמה

    יעל, 10-11-2007 03:33