מגזין

קאברים לא מתים, הם רק מתחלפים.

ברק חיימוביץ' היה ב(הרבה יותר מ)הופעת מחווה לגרייטפול דד ולא הצליח להפסיק לחייך.

מאת ברק חיימוביץ'. 05-11-2007

תגיות: Grateful Dead

קאברים לא מתים, הם רק מתחלפים.

את הביקורת הזו הייתי אמור לכתוב כבר לפני שבוע. אבל אני מתאים עצמי לרוח הלא מחייבת של הגרייטפול-דד, ובכל אופן נראה לי שלאף אחד לא איכפת שזה נכתב רק היום.

היו לי ציפיות גדולות מערב שבו חבורה של אנשים מתכנסת ומחליטה לעשות מחווה ללהקה הגדולה ביותר אי פעם (ולא תשכנעו אותי אחרת). היו לי גם חששות, שכן מדובר במשהו שהוא לכאורה חיקוי של הדבר האמיתי, שהיה ולא יהיה יותר, ובכלל אני סולד מתרבות הקאברים על כל גווניה. הופעת מחווה אמיתית לדד תהיה חייבת גם להיות הופעה שלא לוקחת את עצמה ברצינות יתר ולא מנסה להישמע כמו המקור, בעיקר מכיוון שהמקור נשמע אחרת בכל ערב נתון.

באיחור אופנתי מקובל (שלשם שינוי שיחק לטובתי), עלו לבמה חמישה אנשים, חלקם אמריקאיים שהפכו לישראלים, חלקם ישראלים שהפכו לאמריקאיים, שני חילונים, שתי כיפות סרוגות ואחד עם לבוש חסידי מרושל קומפלט. חשוב לציין את זה כי גם הקהל היה מורכב באופן דומה - היפים ויאפים, נערים, תיירים, חובשי כיפות סרוגות ואנחנו.

ההופעה התחילה עם Sugaree קצת מהוסס שגרם לי לחשוב שאולי לא הולך להיות כל כך מוצלח הערב, אבל בדיוק שתי דקות בתוך השיר והלהקה כבר מתחילה להתחבר, אני מתחיל לחייך, והקהל מתחיל להזיז שולחנות כדי שיהיה מקום לרקוד. אותו חיוך בלתי נשלט שהתחיל בתוך Sugaree, רק הלך והחמיר עם הביצוע ל-New Speedway Boogie שהגיע אחר ובו הם אירחו חבר על מפוחית. ראוי לציין גם ביצועים נפלאים ל-Franklin's Tower, Samson & Delilah ו-Eyes of the World ארוך ומשופע באלתורים מבריקים.

בהרכב המצויין חברים בין היתר אנשים מה-Moshav Band ומ-Yood שני הרכבים שבארה"ב משתייכים בצורה כזו או אחרת לסצנת הג'אם בנדס, סצנה שלא ממש קיימת בארץ. ובכלל כל ההרכב הוא מעין מיש-מאש מעניין של אנשים שעשו את החזרה הראשונה שלהם ביחד אחרי המון זמן רק כמה ימים לפני ההופעה. את תפקיד ה-Leader of the Band שאמור לנווט את הספינה מילא בחינניות אריה נפתלי, עם קצת עזרה מהגיטריסט החסידי המחונן לייזר לויד. קרה לי יותר מפעם אחת במהלך ההופעה שהרגשתי שאני מקשיב לאורגניזם אחד שלם ולא ללהקה שחברים בה כמה אנשים. בסופו של דבר ניכר שהחברים פשוט נהנים לנגן ביחד את המוזיקה המופלאה הזאת שהשאירו הדד אחריהם.

הלהקה שמרה על חוקי המשחק שקבעו הדד, ואחרי אתנחתא קצרה חזרו לסט שני ועוד יותר ג'אמי.

China Cat Sunflower > I Know You Rider היווה את הבשר שמסביבו הלהקה בנתה את מרבית הג'אם בסט השני שהתסיים עם Ripple האלמותי ואקאפלה גוספלית של We Bid You Goodnight.

החיוך המפגר שלי נשאר עד הבוקר למחרת.

אני כותב מילים אלה בתקווה (אבל גם עם חצי הבטחה שניתנה לי) שיהיו עוד הופעות כאלה ובהופעות הבאות אני מקווה שלא יהיו רק דד-הדס אלא גם אנשים שמעולם לא שמעו את הלהקה, ופשוט רוצים להרגיש וויברציות טובות ומוסיקה שנוגעת בכל כך הרבה צלילים וסגנונות.

ואיך שר פעם מישהו חביב עם זקן - Nothing left to do but smile smile smile.

תגובות