מגזין

יאללה איזה רייס

שרשרת של תשעה סולני רוק שרים שירים שלהם ושל אחרים אחד אחרי השני בפסטיבל הפסנתר

מאת ברק הלר חיון. 05-11-2007
יאללה איזה רייס

 

יום שישי את יודעת. יש בעיר מופע פסנתר. כי זה היום האחרון של פסטיבל הפסנתר. ויש וואחד הפקה. תשעה סולני רוק שכולם די מוכרים שרים שירים. כל אחד שר שיר אחד שלו ושיר אחד שהוא גרסת כיסוי. אני לא פנאט של גרסאות כיסוי אבל באינטימיות של הפסנתר זה יכול להיות נפלא. עמי רייס הפיק את המופע המוזיקלי ומנגן על הפסנתר, וגם קצת על אקורדיון. מנגן נפלא. וכך כמו בפס ייצור שמתקתק היטב עולים אחד אחר השני. בלי הפסקות  מיותרות ובלי הדרנים. די מצחיק כי כל פעם אני מוצא עצמי סופר אחורה וקדימה. כמה כבר היו. כמה עוד נשאר. מי שחיכיתי לו כבר היה, ולמי אני מחכה. אצולת הרוק הישראלי השנות תשעימית כאן על הבמה. ועוד קצת.  מאלונה דניאל של טאטו ועד יובל מנדלסון משייגעצ. אני רוצה להגיד הרוק האלטרנטיבי אבל זו לא הגדרה מדויקת. לא כי גם זאב נחמה כאן על הבמה. פשוט גם הרוק ה"משוגע" הוא בעל פוטנציאל המתממש לעיתים קרובות להפוך לאמצע הדרך. אולי ישראלי זה כבר אמצע הדרך? אולי אני מלהג ללא רוח תכליתית דברים שעוברים אצלי בראש ולא קשורים לכלום? אולי זה משהו אחר במדינה קטנה(ומוקפת אוייבים?). הכול בקטן ולכן זה נראה אחרת. חוקי המשחק של העולם הגדול הם אחרים. בעצם נזכרתי במשפט שמנסה להסביר את כל הקשקוש שקשקשתי. כדי שיהיו שוליים צריך שיהיה אמצע הדרך. וכשלא זה ולא זה רחבים מספיק ישנו ערבוב. והאמת שזה לא רע. ברק גביזון הוא סולן להקת מלכת הפלקט. להקת אינדי שהוציאה אלבום אחד בלייבל fast music, זה של אנשי הפטיפון. והשנה הוציאה אלבום חדש. עם שיר בגלגל"צ. אנחנו מגיעים לקראת סיום השיר הראשון שלו אבל בקולו המדהים הוא עושה ביצוע מעולה לכנסית השכל. ואת מתפשטת. ואז הוא ממשיך עם "מיליון פעם" מהתחנה המדוברת. למרות  ששמעתי את השיר הזה המון פעמים הוא נשאר נפלא ולא מאוס. והביצוע האינטימי עושה לו חסד. הלאה הלאה חייבים להמשיך ולהתגלגל קדימה. יובל מנדלסון הוא הסולן של "שייגעצ" להקה חדשה משנות ה2000. הוא שר את "רק עם אופנוע" של גזוז. עוד שיר שגדלתי עליו. הביצוע השקט מנצח גם כאן. ואז יש אנקדוטה על דני סנדרסון. ואז הוא שר את "וזה קשה לי לחשוב" מהאלבום השני של שייגעצ. ומנגן גם על הפסנתר יחד עם עמי רייס. שיר עצוב ויפה ושוב, כן , השקט עושה לו טוב.אבי בללי סולן להקת הטרקטור על הבמה. הוא שר ושורק את "והיא" כמו רוח סערה של הנקמה. עוד שיר שקט ויפה. ואז עושה גירסת כיסוי ל"פנס בודד" של התרנגולים. נו עוד שיר יפה. עוד קול נפלא עוזב את הבמה.המכונה ממשיכה לעבוד ויהלי סובול על הבמה. שיר של "יאפים עם ג'יפים" על הבת של הדיקן שנהנית מסאדו וקוקאין בתנאים אידיאלים. אחלה שיר וכן האינטימיות עושה לו טוב, סעמק. ואז "רקוויאם לבלונדינית" השיר הזכור כשיר הארוך מהאלבום הראשון של מוניקה סקס(שיהלי הוא סולנה). עוד ביצוע נהדר והכלי נשיפה של יוני דרור מענג. ואז זאב נחמה על הבמה. הסולן של אתניקס. להקה מצוינת. הוא שר את התשמע קולי והחצוצרה עושה לו ליווי במקום ג'ודי כץ. עוד שיר אהוב כל כך. יש לו קול קול. ואז "האהבה תנצח" של אתניקס. זאב נחמה תמיד ידע לכתוב שירי אהבה מרגשים. והפסנתר, כן כבר אמרתי את זה, עושה את זה נפלא. כמו פקיד ביטוח עם קול של זמר אופרה הוא נע בגמלוניות ונשמע כמו מיליון יורו. אלונה דניאל האישה היחידה על הבמה. והכי קולית בארץ עולה עם גיטרה חשמלית ועושה את "תמונה אימפרסיוניסטית" של כרמלה גרוס ואגנר. ערן צור סולן כרמלה היה שותפה ללהקת טאטו, סתם שתדעו. יופי של שיר והיא עושה עמו צדק. ואז שרה את "מחבואים" שהיה אחד מהלהיטים שנוגנו כל שבוע במועדונים האלטרנטיביים השנות תשעימים שהייתי יוצא אליהם. פחות קצב מהרגיל אבל שיר מרהיב כהרגלו. אלי לולאי היה הסולן של רוקפור. עכשיו רוקפור ממשיכים לבד וגם הוא לבד. גירסת כיסוי לפרוורים. שיר שאני לא מכיר. עוד סולן עם קול נפלא. ואז "הכעס" מהאלבום הראשון של רוקפור שסוחף הקהל לשירה ומחיאות כפיים סוערות, גם באמצע השיר. וזה ממשיך... הנה בא ועולה מאור כהן. המצחיק. שר שיר של מוניקה סקס. "עוד פעם". שקט ויפה ואחר מיהלי סובול שהיה כאן לפני רגע. ואז "בארמון המלך" מאלבום הפופ המושלם של זקני צפת, הלהקה שהיה סולנה. עם הגוף הוא מפרשן כל מילה שהוא שר כמו פנטומימאי. הוא מצחיק בצורה היסטרית. וגורם לקהל למחוא כפיים לפי הקצב כמו משוגע. והוא יורד עם חיוך על הפנים. הביקורת המייגעת ואיתה המופע הפחות מייגע עומדים להסתיים. xקורבן האחרון שמו אברהם טל. היה אחד הסולנים של להקת "שוטי הנבואה". שר את הזמן שלך של "היהודים" במקור. הקול שלו כל כך מושלם, והוא עולה איתו ועולה ועולה. והנה השיר האחרון כשידוע לכולנו שהוא האחרון. "מי" של שוטי הנבואה, עוד להקה לשעבר. המילים מדהימות ומרגשות, אותי בשמיעה ראשונה. שמיעה מודעת לפחות. והקול הזה מהדהד בראש לרקע מחיאות הכפיים הסוערות. תשעה עומדים על הבמה מחזיקים ידיים ומשתחווים. והקהל מוחא ומוחא עד שזה דועך ויוצאים החוצה. אז מה היה לנו? פלגים(שירים מוכרים) פלטינות(חצוצרה) שמן ברקס(קולות נהדרים) והכול בפס ייצור ממש כמו מוסך. ואת האלמנט(הפסנתר) דחפו לנו עמוק.

 

תגובות