מגזין

הקלאש

רם אוריון ויוסי בבליקי התחברו להופעה בפסטיבל הפסנתר , אייל דסקל היה שם

מאת אייל דסקל. 04-11-2007

תגיות: רם אוריון, יוסי בבליקי

הקלאש

מנהל פסטיבל הפסנתר: הלו, רם?

רם אוריון: כן

מנהל פסטיבל הפסנתר: שלום, מדברים מסוזן דלל. זה בקשר לפסטיבל הפסנתר. אנחנו יושבים עכשיו על הליין אפ והשם שלך עלה. חשבנו שאולי תרצה להשתתף השנה. מה דעתך?

רם אוריון: נשמע לי מעניין, אבל אני לא יודע איך ניגשים לפסנתר. אתה יודע, אני גיטריסט, לא איש של קלידים. אני אשמח להשתתף, אבל ברור שאצטרך מישהו שיהיה עזר כנגדי על הבמה.

מנהל פסטיבל הפסנתר: אני מבין. טוב תשמע, יש לך הרבה חברים מוזיקאים, ואני סומך עליך בקטע הזה. תחשוב על מישהו שנראה לך מתאים לעניין ותעדכן אותי. רק אם אפשר בימים הקרובים כי אנחנו שלושה שבועות לפני הפסטיבל.

אני עומד מחוץ לאולם ענבל בסוזן דלל. שלום גד יושב בכניסה ושואל מישהו מאיזה צד הוא - מהצד של הפסנתר או מהצד של הגיטרה. ההופעה מתחילה עוד חמש דקות, ואני ממהר לתפוס את מקומי לפני שיוסי בבליקי (פונץ') ורם אוריון (הסוגריים קטנים מלהכיל את כל ההרכבים) עולים לבמה.

המופע נפתח עם Gun Sucker, קטע אינסטרומנטאלי מאלבום הבכורה של רם אוריון, 'כן', שיצא השנה. אחריו הם ממשיכים ל'שיטוט ברחובות' מהאלבום הראשון של פונץ' משנת 91'.

כבר עם שני מטחי הפתיחה הנ"ל מסתמן באוזני שישנה דילמה בקומפוזיציה שבין הקלידים של יוסי לבין המיתרים של רם. יש דיסוננס מוסיקלי בין השניים, הגיטרות גונבות לקלידים את הפוקוס, והנגינה של בבליקי נשמעת כמו תחנה פיראטית שעלתה בטעות על התדר של עולם הרוק.

ההיסטוריה של המוסיקה הישראלית כבר הוכיחה בעברה ששתי פתרונות הרמוניים חסרי הומוגניות יכולים להיות בעלי עניין אינטלקטואלי ורגשי וקבילים בעליל להאזנה.

רגרסיה רגעית לשנת 93' אל האלבום 'סימנים של חולשה' של ברי סחרוף עוזרת לי להיזכר באותן סתירות מוסיקליות מופלאות שהופיעו כמעט לאורך כל הדיסק, ובמיוחד בשירים כמו 'חבל שאת לא', 'אם הייתי', ו-'אני רוצה מידבר'. השירה של ברי והלחן ההרמוני שליווה אותה הצליחו להתמזג באופן מושלם עם הרעשים האלקטרונים והחיים ששתל רע מוכיח מתחתיהם. החיכוך בין השכבות המסודרות לשכבות המבולגנות הוא, למעשה, רקימת הקלאש הצלילי שהפך את האלבום הזה עם השנים לחתיכת סלע בנוף של הרוק הישראלי.

ובחזרה לשנת 2007. במקרה של אוריון ובבליקי ההתנגשות בין שני כלי הנגינה, בין הקלאסי לרוק, נשמעת לעתים כמו תאונה כתוצאה מאי ציות לתמרור עצור. הם דוהרים במעלה הדיסטורשן בלי להסתכל לצדדים, ומבלי שתיווצר התלכדות בין השניים שתוליד ערך מוסף. להיפך, העיבודים החדשים רק גורמים למאזין להבין שיש כאן ניסיון מוסיקלי שאולי עדיף היה להשאיר על ריצפת חדר החזרות. כל זאת נכון עד לרגע שהם מגיעים לפינת הלהיט הבודד מאלבום הסולו הראשון של יוסי בבליקי, 'אלבום המצעדים'. השיר נקרא 'יש לך מקום' שזוכה לביצוע מקסים ומרגש. רם עובר מקדמת הבמה אל כיסא בארים שניצב מאחורי בבליקי, מתיישב עליו ופורט על המיתרים בעדינות ובשיא הרגש. אם עד עכשיו הגיטרות ליוו את הפסנתר, בשיר הזה החצים מתהפכים, והדרך החדשה נשמעת הולמת יותר.

השיר מסתיים והחצים מתיישרים אל מסלולם הדיסוננטי הקודם. אוריון ובבליקי ממעטים בדיבורים ורצים לבצע את 'צונאמי ציוני' מהאלבום האחרון של פונץ', 'מוות' מהאי.פי 'גיבור גיטרה' של אוריון ואת 'סודו של היקום', שיר שרם אוריון כתב והלחין במסגרת ההרכב שלו, 'בתרי זוזי' שפעל בסוף שנות ה-90. באלבומם שנקרא 'בתיאבון' הוא היה נשמע יותר טעים.

הזוג יורד מהבמה בחיוכים מבוישים ושב כעבור דקה להדרן שנפתח ב'אדי', מהשירים הראשונים של פונץ' שמספר על בחורה שבבליקי הכיר במסגרת שירותו הצבאי. 'אדי' מחזיר להופעה את הקסם שעטף אותה בשיר 'יש לך מקום'. כנראה שבכל זאת ישנם שירים שהפורמט החדש של הצמד מוסיף להם עוד צבע ללחיים ומציג אותם באור חדש ואצילי.

הם חותמים את ההופעה עם 'שיר סיום' של הפה והטלפיים (עוד אחת מהקדנציות של רם אוריון באלטרנטיב רוק-פופ הישראלי) ו'רוקנרול' מ'פינוקיו' של פונץ', ובסיומם הם עוזבים את הכלים, ניגשים לקדמת הבמה להודות לקהל. הם נראים מרוצים. ניכר שהעשייה המשותפת הביא אותם לריגושים חדשים, להרפתקה מוסיקלית שבתוכה היה להם מרחב בלתי מוגבל וביצים מספיק גדולות להשתוללות מסוג כזה ועל זה יש להגיד בפניהם סחתין.

אוריון ובבליקי רצו להרים מופע שונה ולא שגרתי בפסטיבל הפסנתר האחרון, הם לא נעלו את העוצמות הרוקיסטיות של שניהם בבית, מרבית הבחירות מהרפרטואר הרחב של כל אחד מהם היו דווקא בשירים היותר בועטים, והיה להם מספיק אומץ בכדי לזקק אותן אל תוך התבנית הסולידית שפסטיבל מסוג כזה שבוי בה מטבע הדברים. אז בשיעור הרואיות מוסיקלית הם ראויים להערכה וזוכים לציון גבוה. הבעיה הגדולה היא התוצאה הסופית שבקושי מגרדת את העובר.

תגובות