מגזין

ומי לא בא? הפסנתר

גם עופר רגב הלך למופע המשותף של נעם רותם ועמיר לב בפסטיבל הפסנתר, אבל הוא לא מצא שם את הפסנתר. להלן הממצאים

מאת עופר רגב. 04-11-2007

תגיות: עמיר לב, נעם רותם

ומי לא בא? הפסנתר

פסטיבל הפסנתר - צמד מילים מוזר שכזה. "פסטיבל" מושג שבד"כ מעלה לי אסוסיאציות של חגיגות, נשים בביקיני ותחפושות רצות ברחבי העיר או לפחות מלא מלא הופעות שמחות. לעומת זאת "פסנתר" מעלה אסוסיאציות של גברים דכאוניים השופכים את ליבם על קלידים שחורים ולבנים. צמד מוזר שכזה היה גם עצם ההופעה של עמיר לב ונעם רותם. סוג של השמן והרזה במוזיקה הישראלית. האחד גבר חסון, גדול, בעל קול בס עבה מרטיט ועמוק, השני גבר צנום עם גב שביר, רגיש. אם הייתי אישה הייתי רוצה שעמיר יחבק אותי ואת נעם הייתי רוצה לחבק.

אז איך עובד השילוב הזה בין הגבר החסון לגבר הצנום על במה אחת? האמת, בקושי ששמנו לב. אותי לימדו בבית הספר הלא קיים של המוזיקה שבפסטיבל ובאירועים "חד פעמיים" שכאלה, שאני אמור לקבל הופעה שונה ממה שקורה ביום ביום בארצנו הקטנה. ההופעה המשותפת, או לפחות באופן שבו שווקה לקהל, של לב ורותם, הייתה למעשה הופעה של נעם, בהשתתפות קלילה לקראת הסיום של עמיר לב. לא יותר מדי ביצועים משותפים, לא משהו מיוחד מדי, הופעה רגילה עם סיום שונה.

את ההופעה של רותם ראיתי עשרות פעמים בעבר וכאן לא הגיעה שום בשורה חדשה; תלמודי על הפסנתר ניתן גיבוי לגיבור הגיטרה עם הגיטרה האדומה רותם, ואת הקצב סיפק כרגיל אדם שפלן עם הבס שלו, כשלעיתים התחלפו החברים על הכלים. עד השלושה השירים האחרונים של ההופעה קיבלנו את נעם רותם פרופר, עם שירי האלבום החדש שלו מול קהל של אנשים ישובים בכסאות האולם שמקבלים אותו בחום ואהבה. נדמה שמאז צאת האלבום החדש שלו, מקבל נעם את ההוראות חזרה אל המרכז והמיינסטרים שמחבק אותו משולי המוזיקה הישראלית, שם היה בשנים האחרונות. מצד אחד רותם לא עשה שינוי בחומרים שלו, הוא שר את אותם שירים כבר כשנתיים, באותם ביצועים ועם אותם סיפורים מאחוריהם. מצד שני, נדמה כי הקהל שבא היום להופעות של נעם הוא אינו אותו קהל שבא כדי "לסבול" ולהיקרע, אלא קהל ששמע אותו ברדיו וחושב שזה נורא מגניב עכשיו לאהוב אותו. או שאולי זה בעצם סתם בראש שלי. נעם עושה צעדי ענק קטנים אל תוך הקונצנזוס, בדרכו שלו, מבלי להתפשר על האומנות שלו ומבלי להתייפיף ומגיע לו ההסתערות של רוכשי הדיסקים שהיו בסוף ההופעה.

אך מבחינת הפסטיבל, מדובר בהופעה שאינה תואמת את הכותרת שלו. נעם הוא גיבור גיטרה, כזה שלקח על גבו את הכלי שלו במשך שנים ארוכות, עד שזה עיקם לו את הגב. ההופעה כולה מבוסס על שתי גיטרות לפחות ובכמה שירים הפסנתר אפילו לא משמש תפקיד ליווי. פסטיבל הפסנתר, על פי תפיסתי האישי, צריך להיות מקום הנותן במה למשהו אחר, שונה. אנשים שמנגנים על פסנתר ומבצעים ביצועים מיוחדים, פסנתריים, לשירים מוכרים. את ההופעה שהעביר נעם אפשר לתפוס בכל כמה ימים בעיר אחרת, בפאב קטן או מועדון קטן לא פחות, לא צריך את מרכז סוזן דלל בשביל זה.

ואז, הגיע עמיר לב. תחילה היה נראה שהוא שם רק לנגן ולעשות קולות מדי פעם. נעם ביצע את "חבק אותי" של לב שרק ליווה בגיטרה ונראה שהאירוח לא מתרומם. הצמד התחיל להתחמם כאשר עמיר ביצע את "אסף אמדורסקי" של קרח 9 והפך אותו משיר קצבי ושמח לשיר עצוב ועמוק נוסח עמיר לב. בדיוק בשביל ביצועים כאלה, צריך הופעות משותפות של אמנים. התענוג האמיתי של הערב חיכה בהדרן הראשון; רותם התיישב ליד הפסנתר, לראשונה בהופעה שבה נוכחתי, והחל לבצע לבדו את "כחול וירוק" כשתלמודי מלווה באקורדיון והחברים האחרים בגיטרות.

הופעות משותפות של אמנים חייבות להיות כאלה שמשנות את השירים המקוריים בצורה מעוררת כבוד ומענינת, אחרת כל אירוח כזה הוא סתמי ונועד למכירת כרטיסים בלבד. עדיף היה אם נעם היה מארח את עמיר לב לאורך כל ההופעה ושלכל אורכה היו השניים מבצעים שירים אחד של השני או יחדיו. אירוח למספר שירים כלכך מועט בסוף ההופעה איננה הופעה משותפת. אם היו רוצים המשווקים של המופע להיות קצת אמיתיים יותר עם הקהל היו מפרסמים כי מדובר בהופעה של נעם עם הופעת אורח קצרה של עמיר ולא הופעה משותפת. והפסנתר? קצת הלך לאיבוד גם כן. אולי אפשר היה לקרוא לפסטיבל - הפסנתר עושה הופעות אורח אצל הגיטרות.

צילום: עופר רגב.

תגובות

  • ePbDDjbDOaXwnyCTDN

    tcykDB <a href="http://puxfownlmxhq.com/">puxfownlmxhq</a>, [url=http://vfqsrjbirkno.com/]vfqsrjbirkno[/url], [link=http://yyvcgizdkmkr.com/]yyvcgizdkmkr[/link], http://bhgqtguehpbi.com/

    fjqdntt, 24-02-2011 16:22