מגזין

Mrs. Jackson

גלית גרינר נשענה אחורה על הכורסא ונכנסה לטיול השבועי שלה בתוך אלבום. הפעם The Best Of Millie Jackson

מאת גלית גרינר . 31-10-2007
Mrs. Jackson

לפעמים לא בא לי להתאמץ. זה לא משהו שמפריע לי, זה קורה מדי פעם ומבחינתי זה הכי אנושי שיש. כל אחד צריך מדי פעם פשוט לא לעשות כלום. את הכלום הזה, מעצם היותנו יצורים חושבים כביכול, צריך למלא משהו. זה יכול להיות מחשבות נודדות ללא כיוון, שמתחילות במה אני אוכל היום ומסתיימות באיזה משכורת גרועה יש לי. אני מעדיפה לחסוך מעצמי את הלופ הטורדני הזה ופשוט לשים מוזיקה.

השבוע בחרתי באלבום של מילי ג'קסון. Polydor בשנת 76' הוציאו את הטוב ביותר ממילי וערכו אותו בסדר שלא גורם לי לזוז מהכורסא ולהעביר קדימה. פשוט להישען אחורה.

אז נכון שאפשר להגיד את זה על הרבה אלבומים, אבל משהו בקול המחוספס, העמוק, הכואב, הציני, המשוגע, פשוט משבית אותי ושולח אותי לדמיין סיטואציות שבין אישה לגבר שהיא לא אני והבן זוג שלי. הכלום שלי מוטרד בבעיות או שמח בשמחתה של מישהי שאני אפילו לא מכירה. הקול שלה פשוט, קול של מישהי שיכלה להיות חברה שלי. היא לא שרה על, היא שרה מתוך.

האלבום נפתח בביט סקסי נעים וישן, ואז היא נכנסת. היא כאילו קופצת בדיוק בין התופים מבלי להפריע את שלוותם. לאט היא מתעצמת ומספרת כמה כואב זה לאהוב וכמה זה טוב. כשהיא מגיעה לשיא, הכלים לא מפריעים את שלוותה ומלווים אותה באווירת ניצחון שמתעצמת ומתעצמת מספר פעמים בשיר.

ממשיכים למילי אחרת, מילי ששואלת את הגבר שלה איך הוא מרגיש בבוקר שאחרי, אחרי שאני שוכבת כאן כל הלילה מחכה לך. הקול שלה הופך קשוח ושבור, קול שלא נותן אמון וטוען חד משמעית- אתה מרגיש מת בפנים. היא לא משאירה ספק לעצמה או לי, ויוצאת מנצחת.

מעבר חד למילי מתקתקה שמוגשת על מקצב סול. הגבר שלה מתוק ונחמד והוא שלה. מתכון פשוט לחיים זוגיים ללא בעיות.

והנה מגיעה הבעיה. הגבר המתוק עוזב אותה, אחרי שהיא, סקסית מתמיד, השקיעה כל כך הרבה ופתחה את הדלת בפניו. אין מצב שהוא עוזב. היא מעמידה אותו במקום ומסדרת לו את הראש.

פסנתר, ג'אז נעים, מילי מדברת לעצמה, מתבאסת מהמסיבה שהיא הגיעה אליה. אין עם מי לרקוד, יותר נשים מגברים, ומי שכן נראה משהו תפוס. רגע, הנה אתה. מתחילה לשיר, מתאהבת, מרחפת, מתלבטת אם לגשת, מפחדת שאולי יש לו מישהי, פרפרים בבטן. אל תזוז מהמקום, אני צריכה שמישהו יציג אותי, לא לגשת לבד, אבל הנה אתה. חוזרת לדבר, לעצמה, מבקשת מהחברה המעצבנת שלה שתציג ביניהם, היא לא מוכנה ורק אומרת לה ששמו ג'ימי. חוזרת לשיר ומדמיינת את הפגישה החלומית והגורלית של מילי וג'ימי.

חוזרת הביתה, עצובה ושבורה. איבדתי אותה. איבדתי אהבה אתמול, אתמול שנראה רחוק רחוק.

זה לא בדיוק אתמול. בסוף השיר אנחנו מבינים שמילי בבית משוגעים, בטוחה שהוא יחזור, שהוא אוהב אותה, צוחקת כמשוגעת אמיתית, צווחת על הרופא.

הגבר הבא שמילי לא מוכנה לוותר עליו הפעם נשוי פלוס. לא אכפת לה מה כולם אומרים- מבחינתה אם לאהוב אותו זו טעות, היא לא רוצה להיות צודקת. חלשה.

היא חייבת לברוח ולעזוב, נשמעת חזקה מתמיד, יושבת בחספוס על תופים וכלי נשיפה, בטוחה.

תחושת נוסטאלגיה נעימה. אחה"צ חם, היום האחרון של יוני. השמש כשטן שמפחיד את העננים. מדרכה לוהטת. עוברת ברחוב, רואה אותו. מאוהבת, נמסה, מרגישה גשם. כמה רומנטי. גבר בן 31 ונערה בת 17, גבר שמעוניין להבריח ממנה את הילדה שבה. היא הפכה אישה. עכשיו היא בת

27, זה כבר לא טוב כמו שזה התחיל, הגיע הזמן להגיד שלום.

עכשיו היא מחליטה לצאת מהעניינים שבינו לבינה, לחזור לגוספל ולהתעסק בשאלה- האם כולנו הילדים של אלוהים? אחת שבאה מהגטו ראתה הרבה דברים שמישהי כמוני יכולה רק לדמיין. אז נדמיין.

השיר האחרון, שיר אהבה גבירותיי ורבותיי, לרגל יום הנישואין שלי. אני מקדישה אותו לבעלי  איפה שהוא לא יהיה (הקהל צוחק). אז נכון שחייה של ג'קסון היו מעניינים, בין אם הם דמיוניים או לא, כרגע היא קוראת לגבר, אולי לאחד שהופיע בשירים הקודמים, אולי לגבר ערטילאי, שיבוא. היא רוצה להפוך לגברת ג'קסון. הקהל מסכים ומוחא כפיים.   

תגובות

  • כתבה מעולה ואיכותית...נהנתי מאודדדדד....

    ואני כמובן רץ לשמוע

    אואן, 02-11-2007 03:01