מגזין

זה היה בסוף אוקטובר

יום שני האחרון של אוקטובר ציינו אירוע שנתי חד פעמי במופע בלבונטין. סער גמזו היה וחזר עם חיבה מחודשת לעיר הקודש

מאת סער גמזו. 30-10-2007

תגיות: שני אחרון של אוקטובר

זה היה בסוף אוקטובר

תל אביבית אחת שפעם אהבתי מאד והיום כבר פחות לא מוכנה להודות שהיא קצת תקועה. לא ממש מתחדשת ובשום אופן לא מסכימה עם הקביעה שהיא פאסה. מרוב ריבים עליה ואחרי כ"כ הרבה ידיים שהיא עברה היא יותר נראית היום כמו בובת טלאים. מנסה להיראות אטרקטיבית וזה  רק חושף כמה היא שבורה ומפורקת. משתדלת שלא לתת בקלות אבל פותחת רגליים לכל אחד שרק מנסה. אבל ככה זה בכדורגל. אי אפשר תמיד לנצח.

ובמוזיקה? גם כאן אותו סרט. עיר לא גדולה במונחים עולמיים שבטוחה שהיא מרכז ההתרחשויות הגלובלי ואנחנו למעשה עיר לוויין של ניו יורק. יש כאן הרכבים מעולים יותר וכאלה שהרבה פחות ובעיקר כאלה שנעים בטווח שביניהם. מה שתשתמעו ברוב המקומות זה פשוט more of the same עם ליטוש שעוד לא הכרתם. לא שלא קורים פה דברים מדהימים ומרגשים אבל כשאתה שבוי בקונספציה של עצמך אתה לא ער למה שקורה מסביב ואז יכולים להפתיע אותך. החלק הבא מיועד לאלה שאוהבים הפתעות.

אי שם בסוף שנות ה-80 התגבש בתיאטרון הפרגוד בירושלים גרעין של מעריצים סביב הרכב תימהוני שנשא את השם "נושאי המגבעת". אף אחד בת"א לא התרגש במיוחד ולפני שמישהו בכלל הבין מה קרה נושאי המגבעת כבר היו חתומים על חוזה סירוס עם הד ארצי ונמצאים בנתיב הבטוח והבלתי נמנע אל פירוק הלהקה אחרי שהאירו בהבזק קצר ובלתי נשכח את שמי המוזיקה התל אביבים. אתמול בלבונטין שוב הגיע "הרכב שפועל בסצנה הירושלמית כבר מספר שנים" כדי לערער את הביטחון בקונספציה התל אביבית.

אז קצת על מי הם בעצם יום שני האחרון של אוקטובר.  עלמה מצודדת ומוכשרת שמנגנת גיטרה מובילה, בחור שעושה אהבה (ולא מזיין) עם הבס שלו,  מתופף מדויק ומוכשר שמתחבא מאחורי תחפושת הילד הטוב של השכנים, גיטרה שנייה והמיקרופון של השירה נמצאים בידיים של חיית במה בסקיני ג'ינס שחורים. כמו נושאי המגבעת גם כאן מדובר בחבורה של אמנים (בוגרי בצלאל) צבעוניים להפליא, ברוכי כישרון ונטולי גינונים מיותרים.

המוזיקה עצמה לא נותנת לשום עצם בגוף להישאר במקום. פאנק רוק מחוספס ונעים שלקח אותי ברגעים מסוימים עד הפיקסיז האגדיים. אבל מוזיקה היא רק הדרך להעביר את הדבר האמיתי. יום שני האחרון של אוקטובר הגיעו עם המון מה להגיד. הטקסטים שלהם יוצאים מהקלישאות הסוריאליסטיות ומשגרים רגל אמיצה אל מרכזה של הבטן הרכה. הבעיטה לא מכוונת בהכרח לאלו שלמעלה אלה מכוונת הרבה יותר נמוך. לפנים שלכם. והמסר הוא כזה: שלום, ככה נראית המציאות שלכם ואם תמשיכו לשבת עם היד בביצים או לבהות מול הטלוויזיה סביר להניח שהיא תתפוצץ לכם בפנים!

אבל אין שם רק מחאה. יש גם אהבה, יש חברות ויש עוד משהו אחד ואולי הכי חשוב. חדוות יצירה. ההופעה כולה נמשכה בערך שעה אבל לאורך כל רגע על הבמה הייתם יכולים לראות את התענוג האמיתי שהלהקה שואבת מהבמה ומהקהל. הכיף והפורקן הזה הם מה שעושים את האמנות לדבר כל כך חשוב לכולנו ולא רק לפלח מצומצם של מבינים או משוגעים לדבר.

יכול להיות שקצת מוקדם להשוות בין שני האחרון של אוקטובר ובין נושאי המגבעת אבל אחרי כזו הופעה זה כמעט בלתי נמנע. מוזיקה בת זונה, ערך מוסף טקסטואלי עצום ואנרגיות לפנים לא משאירים הרבה ברירות.  חפשו אותם עכשיו בהופעות ורוצו לראות. יש לי תחושה אישית שיש כאן משהו גדול ומיוחד באמת. נכון,הם לא סוריאליסטיים ומתחכמים כמו נושאי המגבעת אבל שלא תתנו לחיוך התמים לסובב אתכם - פאנק איז נוט דד!

ועוד מילה אחת טובה לפני סיום. את ההופעה חיממו הרכב שנקרא "מני פיפל" ומכנה את העשייה שלו רוק מהגרים. לא ממש מכיר את הסגנון אבל גם להם יש המון מה להראות ולהגיד. תשאלו את מי שהיה.

תגובות

  • שני אחרון

    יופי יופי יופי , 02-11-2007 05:25

  • כצת התלהבת מה?

    כמה זמן אתה בת"א שהיא כזאת מפורשת לך?

    רוני, 02-11-2007 05:39

  • להקה מטורפת

    מוזיקה מדהימה, המון זמן לא שמעתי איכות כזאת,מומלץ

    liran, 02-11-2007 09:24

  • אחלה הופעה ועל הכותב

    באמת תודה לשני האחרון על הופעה מוצלחת לתל אביבים. סער גמזו לדעתנו אחד הכותבים המפרים והנכונים שיש היום במדיה ישר כח גילית ידע ורגישות מפתיעים מקווים שאכן יפתחו חלונות יותר לשמוע את הלהקה המוזרה נפלאה זו חוויה היתה זו לצפות בצמיחתם של ילדים מוכשרים אלה תודה

    שוקי ורוויה נאור, 04-11-2007 23:22