מגזין

איזהו גיבור השורד את היום

גלית גרינר חוזרת לערוך מסעות נפשיים בתוך האלבומים שהיא אוהבת. הפעם Time Loves a Hero של Little Feat

מאת גלית גרינר . 24-10-2007

תגיות: Little Feat

איזהו גיבור השורד את היום

 

Well they say time loves a hero, but only time will tell

If he's real he's a legend from heaven, if he ain't he was sent here from hell

גיבורים הם כמו יין טוב, הם פשוט משביחים עם הזמן. מצד אחד, הם עשו איזה משהו שחורג מהמסגרת הרגילה לטובת האנושות והמוסר האנושי. מעשיהם מכניסים אותם באופן אוטומטי תחת הכותרת "גיבורים". השמועה עוברת מדור לדור וכמה שאתה פחות קרוב לתקופת הגיבור אתה פחות רואה אותו, וכך הוא מצטייר בדמיונך כמלאך, שנשלח מגן עדן לגאולה.

מצד שני, ככל שאנחנו מתקדמים טכנולוגית ומתרחקים מעצמנו, אנחנו מתרחקים ממעשי גבורה, שנכנסים תחת הכותרת של "פרייארים". עדיין, המוסר מנצנץ איפשהו מאחורי קיר האגואיזם הפוסט מודרני שמוציא מאיתנו משפטים נוסטלגיים כמו "פעם היה טוב", "אנשים היו אחרים" ועוד כל מיני פנינות שישאירו את הגיבורים של פעם תחת הכותרת הנחשקת.

נסיעה באוטו, הרוח מנשבת בשערות ופתאום ברדיו שיר כל כך מתוק שלא מכירים אבל מעביר תחושה נעימה של פעם, של געגועים למשהו ישן ולא ברור, שרק ברור שהוא טוב. מעט מאוד דברים מצליחים להעביר אצלי תחושה כזו. את המעטים שכן אני מכתירה כגיבורים.

Time Loves a Hero של Little Feat הוא גיבור. אומנם לא גיבור קדום מימי הביניים, שהרי האלבום יצא ב- 77', אבל הוא מצליח להעביר בצלילים, במילים , בסיפורים שנשזרים בינם ובאינטונציה, תחושה של פעם, תחושה טובה ומתוקה שמנתקת אותך לרגע וממלאת אותך בחמימות ובתמימות של שנות ה- 70', שנות הקסם, שנים שעדיין גיבור לא נחשב פרייאר.

האלבום משלב רוק, בלוז, קאנטרי ופאנק בדיוק כמו שנכון לשלב בינם, ועל כך הם מקבלים עוד צל"ש. הם מצידם מעניקים צל"ש לאורך כל האלבום לדמויות שהחברה מגנה ומגדירה כאנטי גיבור. באמצעות ההפקה המוסיקאלית המעולה, הם מרחיבים את המסגרת החברתית ונותנים חומר למחשבה.

האלבום נפתח עם סולו של גיטרה חשמלית מלאת עוצמה, אליה מצטרפות מילים שמגוללות את סיפורו של מהמר שמרגיש בגן עדן בקזינו. מכריו הם נסיך, אס ומלכת הלבבות ובאותן שניות שהוא מגלגל את הקוביות על המשטח, שניות שמעוררות קנאה, הוא שוכח את שגרת היומיום שלו כפועל שחור, לוזר.

שיר הנושא מכתיר גיבור חדש, כזה שאם רואים בטוחים שהוא אפס. דוד שעזב את ארה"ב בספינת דייגים וברח רחוק ככל שניתן מאשתו, שלא מבינה שהבריחה אותו. חברים ואנשים מסביב רואים בו כלום, כזה שברח מהמחויבויות וחי בבועה. חברי הלהקה בוחרים בו כגיבור, שמבלה את ימיו בשמש, וכמה לספר לחבריו שרצים לפי צלצול השעון כשקולר הצווארון הכחול ההדוק חונק אותם, ואת הלילות בקזינו. במקרה הזה הזמן יהפוך אותו לגיבור שעשה מעשה מוסרי לעצמו וחסך לעצמו חיים אפורים.

השיר השלישי מכתיר בחור שחברתו גוררת אותו למועדון המקומי. הוא שם את נעלי הריקוד שלו, מניע את האוטו החדש ורוקד בסוף עם עצמו ועם רגל אחת של חברתו, שכל הערב מחפשת לברוח ממנו, והוא נתקע עם טיל בכיס, איזה גיבור.

בהמשך, האלבום מכתיר אנשים מבוגרים, שמתים לרקוד ומדמיינים זאת במוחם, גופם העייף לא יכול לספק את הסחורה. ומשם עובר למכונית אדומה ומבריקה, הוריקן מפלדה שגורמת לך להזיל ריר, כמו לזמר, שרק שומע אותה וחולם עליה בלילה, שבור מבפנים אך עדיין חי.

הגיבור הבא הוא כזה שכולם חושבים שהוא משוגע, עזב את הכפר, את שמו ואת האהבה שלו לניו דלהי, לנסוע ברכבת, שלוקחת אותו רחוק רחוק מאותו יום, שרצח את ג'ורדן המחייך. נוסע ברכבת משאיר מאחור את חייו, האקדחים והאהבה.

הגיבור הבא הוא מסומם, שמערער על המשפט "הדברים הטובים בחיים הם חינם". נשוי טרי, שחי מהיום להיום ושוקע בחובות, לא מביא אוכל הביתה והורג את עצמו.

הגיבור שמסיים את האלבום מתגעגע למשפחה, לאהבה או לעיר מולדתו, לא כל כך ברור. הוא  משאיר בי תחושת געגועים למשהו לא ברור, רק ברור שהוא טוב.  

תגובות