מגזין

סרטים שרואים משם -Nine Souls

אסף בן קרת על מה קורה כשתישעה עברינים מסוכנים מצליחים לברוח מהכלא.

מאת אסף בן-קרת. 18-03-2007

תגיות: סרטים שרואים משם, קולנוע

סרטים שרואים משם -Nine Souls

``סרטים שרואים משם`` הוא טור שיבקר כל שבוע סרטי קולנוע שלא הוקרנו באופן מסחרי בבתי הקולנוע בארץ, והגיעו ישירות ל- DVD. נתייחס אל סרטים חדשים וישנים כאחד, ונשתדל לחשוף בפני הקוראים סרטים מעניינים ששווה לצפות בהם. 

Nine Souls   בימוי: טושיאקי טויודה. שחקנים: יושיו הארדה, ריוהיי מאטסידה. (2003)

לפני מספר שבועות נכתבה במדור זה ביקורת נלהבת על סרטו האחרון של הבמאי היפני טושיאקי טויודה "הגן התלוי" (The Hanging Garden) שתיאר את התפרקות התא המשפחתי החונק של משפחה מהוגנת למראה מבחוץ וקרועה לחלוטין מבפנים. הסרט 9 Souls הוא סרטו הקודם של טויודה מ-2003, שרק לאחרונה הגיע למדפי האוזן. חיכיתי, חיכיתי בכיתי, בכיתי – ובסוף הוא בא. היה שווה לחכות.

 9 Souls נפתח בסצינה של נער שרוצח את אביו (לא רואים את הרצח) והוא נשלח לכלא. בחדר ממתינים לו עוד 9 אסירים. הוא מגיע בדיוק לארוחה, בה אחד מחבריו החדשים פוצח במונולוג משעשע מאוד שבית הכלא הוא החור בתחת של העולם, מה שהופך את הכלואים בו ל...... בכל אופן, סצינה קטנה של התפרעות, עכברוש קטן שלפתע חוצה את החדר ונכנס דרך חור, וכבר בשוט הבא אנו מגלים את תשעת החברים שלנו בורחים מהכלא דרך ביוב מצחין לאוויר העולם. סיפורנו עוסק בתשע נשמות אבודות:

 טוראקיצ'י – 10 שנים - רצח את בנו

קזומה – 18 שנים – אופנוען אלים

ואגדי שישידו – 11 שנים – נולד עבריין

סארווטרי – 10 שנים – סוחר סמים בבסיס חיל הים בארה"ב

שיראטורי – 20 שנים – אמן הימלטות

קאמיי- 12 שנים – מלך פורנו

אושיאמה – 14 שנים – התנהגות פרועה באופן כללי

 אינוי – 15 שנים – מפציץ סדרתי ומטורף

 קנקו – 13 שנים – רצח את אביו.

המפגש של תשעת האסירים נגוע בהמון רגעים של צחוק, דמע ואלימות. כצפוי, התנתקותם של הגברים מהציוויליזציה הופכת אותם שונים וחריגים בכל נוף מקומי אליו הם מגיעים. החיים הרגילים נראים לפתע רחוקים וזרים להם וההסתגלות לנורמות הינה בלתי אפשרית. את כל החבורה מאגד מכנה משותף יחיד – מטמון שהוסתר אי שם בהרים שעשוי להוות את המפתח לעתידם והתאקלמותם מחדש בחברה. כבר בלילה הראשון בחוץ, לאחר מפגש טראומתי ומלחיץ מול מכונת פחיות, הם משתלטים על רכב של נהג מסכן ויוצאים למסע בעקבות האוצר האבוד והחופש המתוק. לכולם מטרה משותפת, ולכל אחד חלומות מנופצים מחיי האזרחות שהם רוצים להגיע אליהם – אהובה שעזבה, משפחה אוהבת, עבודה הגונה... כל אחד ושאיפותיו האישיות; אך הדרך אל האושר, מן הסתם, רצופה מכשולים ומהמורות.

ניתן לשער כי מספר כה רב של גברים ששהו יחדיו זה זמן רב ומכירים היטב האחד את השני, היו בעבר בסיטואציות אינטימיות ומקורבים היטב זה לזה, יקלו על המעבר החדש למרחב הפתוח, אך ההיפך הוא הנכון. מערכת היחסים בין כולם אינה מושתתת על יחסי חברות וכבוד הדדי. הרבה זלזול, חוסר כבוד, תחרותיות, השפלות וירידות,ציניות ועוקצנות, אלימות, חוסר פרגון, ניכור, ריחוק ואיבה שוררת בין כולם ומבלי סיבה נראית לעין או מניעים ברורים.

חלקו הראשון של הסרט הוא החלק הקליל יותר והמשעשע. הוא כולל את הבריחה ההזויה, ההשתלטות על הרכב של נהג מסכן שחולם שהוא רואה חבורת סמוראים על הכביש, ההתנחלות שלהם בבית של אסיר לשעבר ואשתו הזונה הפיליפינית, התפרקות מינית עם כבשה ממין זכר, סעודה בלבוש דראג קווינס ומועדון חשפנות אקזוטי באמצע שום מקום. אלו סצינות מאוד שמחות, בעלות עקיצות אירוניות והרבה סוריאליזם בריא. השלווה המלווה את הסצינות האלו מהולה בתחושה כי משהו מאוד לא טוב עומד לקרות, וכי השעשועים והכיף הם רק ספתח לצרות שיגיעו מאוחר יותר.

הצרות הללו כפי שניתן לתאר, מהוות את חלקו השני של הסרט, אכן מכות את גיבורנו ואת הצופים בצרורות. כמובן שאני לא אהרוס ולא אגלה את ההפתעות הרבות, אך כן אגיד שזהו החלק המרתק ביותר, שכן הוא מתאר את קריסת הגבריות, את היצר האלים של האסירים שמתפרץ ברגעים הכי פחות צפויים וברמות הכי מפתיעות. האסירים שלנו לומדים את משמעות השכר והעונש, את ההכאה על חטא והתשלום היקר על חיים נורמליים שלעולם לא יהיו להם. הוא מכה בפני הגיבורים את המציאות הקשה של חיי היום יום ומבהיר להם מדוע אין מקומם בקרב הציוויליזציה. ככל שהחברויות נקטעות, ברור כי לא כל התשעה ימשיכו יחדיו וכי סרטנו לא הולך להיגמר באושר ועושר.

תשעת השחקנים מבצעים עבודה מעולה והמשחק נראה אמין ביותר, צוות מנצח. עם זאת, גדולתו של הסרט הינה נקודת מבטו של הבמאי. טויודה שומר על ריחוק מתשעת גיבוריו. הוא לא מגנה אותם, לא אוהב אותם במיוחד, פשוט עוקב אחריהם מהצד ומודע לעובדה שבחברה של תשעה מסוקסים הטוסטסטרון יעשה את שלו. הוא צודק לחלוטין. זהו לא סרט מרגש כלל. הדמויות הללו מתגלות לנו על צדדיהן החיוביים, אך בעיקר האפלים והרעים. כבר זמן רב לא נצפה סרט בו הבמאי מחפש את הרגעים הפחות אנושיים ומרושעים בגיבוריו. אין אף דמות שאפשר לחלוטין להבין או להזדהות עימה. אין מקום לסנטימנטליות יתר. אין מקום לתקשורת.. הפסקול מצוין, הצילום מוצלח, העריכה קצבית והסרט נע בין רגעים של הומור, שקט מתוח ופרצים בלתי מוסברים של אינטנסיביות נמרצת. סרט משובח!!!!

תגובות

  • הגן התלוי הוא של תום פיצ'גרלד משנת 1997

    גן תליה הוא של טושיאקי טויודה מ2005, 19-03-2007 21:24