מגזין

אומנות או נמות!

טור שני שעוסק בקשר בין הון לתרבות ובו יתואר איך התאגידים גוזלים מאיתנו את חיי הרוח בכדי להחליפם באובססיית שופינג חולנית

מאת סער גמזו. 01-10-2007

תגיות: יום ללא קניות

אומנות או נמות!

אחרי הטור הקודם שעסק ביצירת הביכורים של הלייבל "ארומה מיוזיק בר" התחלתי לחפור בעניין הקשר שבין הון ואומנות. הנושא הזה הוא אולי אחד הנושאים המאתגרים ביותר תחת גג הנושאים שנקרא תרבות. מצד אחד האמנים זקוקים לכסף, שמגיע ממכירת היצירות שלהם, בכדי להתקיים ולפרנס את עצמם והמשפחות שלהם. מצד שני התערבות של בעלי הון או אספני תרבות עשירים בתהליך היצירה או הזמנה של עבודה "לפי מידות" יכולים לסרס את האומנות. המתח הזה מורגש במיוחד כאשר בוחנים את תחום הציור. ציירים מנסים לייצר אמירות חברתיות/ פוליטיות/ אנושיות נוקבות אך עיקר קהל היעד שלהם הוא למעשה בעלי השליטה בתאגידים הקפיטליסטים שאוספים אומנות ונהנים להתהדר ביצירה חדשה ויקרה שרכשו בגלריה נחשבת.

לא קשה להבין שאני לא מתומכיו הנלהבים של הקפיטליזם הדורסני אבל אפילו אני הצלחתי להבין שלא ניתן יהיה להכחיד אותו לגמרי בקרוב וכדאי לנו לנסות וללמוד איך לחיות איתו בסימביוזה. לא כל אחד מאיתנו חייב להיגרר למירוץ המטורף וחסר המטרה אחרי הממון ואפשר בוודאות מוחלטת למצוא את האושר שבחיים גם עם משכורת שממקמת אותך סביב הממוצע. לא מדובר בספרטניות או בהתנזרות אלא בהעדפה ובחירה מודעת לא להגדיר את עצמך בעזרת הרכוש שצברת. אבל כנראה שגם אם בחרת לא להשתתף במירוץ ולהסתכל על הכל מהצד לא תוכל להימלט משיניהן החדות של אילי ההון. אלה מבקשים ללא הפסקה להגדיל את הנתח שלהם בעוגה ולחלוש על חלקים גדלים והולכים של החיים שלנו, האזרחים הקטנים. היום נתקלתי בשני מקרים שמתארים בצורה כמעט מזעזעת את ההשתלטות הזו ואם היינו חיים במדינה סבירה עם פוליטיקה הגונה ומשרד תחבורה מתפקד (ומערכת ביטחון יעילה ומוסדות חינוך מוצלחים וכבוד הדדי בין אנשים ו... ו.... ו....) ייתכן והנושאים הללו היו זוכים למקום הראוי בסדר היום הציבורי.

העניין הראשון והוא הקרוב יותר ללבי הוא הצעת החוק שהגיש ח"כ גלעד ארדן בנושא זכויות יוצרים. הצעת החוק קובעת כי יצירה מוזמנת לא תזכה את יוצרה בקרדיטים ולכן הוא גם לא יתוגמל על השמעות שלה. הכוונה כמובן היא שעם תחולת החוק בעלי תאגידים כמו חברות סלולר שמזמינים יצירה מאומן לא יחויבו לשלם לו תמלוגים שכן הם בעלי הזכויות עליה. ואם לא די בכך על האומן יהיה גם לוותר על זכותו המוסרית על היצירה (!!!). המשמעות הפשוטה של החוק היא שהאומן יוותר על תמלוגים בגין השמעות של היצירה שלו ואפילו יצטרך להכחיש כי הוא זה שכתב את היצירה. בעבור תשלום חד פעמי האומן יחוייב לוותר על כל זכות, בהווה ובעתיד, על היצירה והיא תהיה בבעלות בלעדית של מזמין היצירה.

הנושא השני שמקומם לא פחות הוא ההודעה של "אפריקה ישראל" לרשת בתי הקולנוע "לב" על סיום ההתקשרות העסקית ביניהם וסגירתם של בתי הקולנוע בקניון רמת אביב. אחרי שקיבלו את תכתיביה של אפריקה ישראל במשך שנים ונמנעו מהקרנת סרטים במהלך השבת, עכשיו ייאלצו חובבי הקולנוע ברמת אביב להרחיק מהבית בכדי לבדוק האם "ביקור התזמורת" הוא אכן יצירה כל כך מופלאה. אף אחד בסביבתו של לבייב (הבעלים של אפריקה ישראל, בעלת השליטה בחברת הניהול של הקניון) לא מעניק משקל ראוי לעניין התרבותי ומעדיף להקצות את שטח הקולנוע לטובת בתי אופנה יוקרתיים מחו"ל בעבור נזיד עדשים עשיר יותר. כנראה שהנוער שמבלה בקולנוע לא מבזבז מספיק כסף ואם יחליפו לו את הנוף באזורי הבילוי לסביבה עתירת מותגים ניתן יהיה לחלוב אותו יותר ביעילות.

ובתוך כל זה אני מנסה להקשיב ולשמוע את לחישתו של ההיגיון שטובעת בים של צלצולי מטבעות. למה מנסים להעלים לנו את התרבות? האם רק תרבות צריכה היא ראויה ואותה יש לקדם? עד כמה אטומים ועיוורים צריכים להיות יושבי החלונות הגבוהים בשביל לא להבין את מה שקורה? הרי סופו של התהליך הוא חברה נטולת אמירות ייחודיות ומיוחדות שמנחה ומנתבת את החברים בה לצרוך את עצמם לדעת בכדי להזין את גלגלי הקפיטליזם.

ועוד שורה אחת אליכם - צרכני התרבות. קומו, צאו מהבית, והרימו קול צעקה בחוצות העיר! we got to take the power back!.

אומנות או נמות!

התמונות לקוחות מעמודי הפליקר של  Jacob Bøtter ושל seven_resist

תגובות

  • זה נשמע כמו אוי אוי אוי אוי אוי

    נו באמת, נתחיל מהנושא שמקומם לא פחות. האם נראה לך הגיוני להגביל את החופש של בעל הקניון בקביעת אילו בתי עסק יפעלו בו. אתה יכול למחות ולהפגין. אבל באמת, הסגנון הזה של טרוניה אינו במקום. כן, קניון זה מוסד מסחרי שאמור להכניס כסף לבעליו ולבעלי העסקים בו. אגב, גם בית קולנוע זה מקום כזה. הבעלים של "לב" לא היו חושבים פעמיים וסוגרים את הרשת אם היא הייתה מפסידה כסף. וביחס לנושא זכויות היוצרים. נפריד בין הזכות המוסרית, שאיני יודע אם באמת אפשר לגנוז אותה בעזרת חוק לבין הזכות המסחרית. אני לא מבין מה הבעיה שיצירה שהוזמנה (האם אפשר לכנות יצירה כזאת יצירת אמנות?) תקבל תשלום חד פעמי, במידה והיוצר מסכים לכך. כמובן שבמו"מ היוצר יכול לדרוש תשלום בשיטת תגמולים. כשאני מזמין ממישהו דלת חדשה לבית, הנגר מקבל צשלום חד פעמי, ולא שקל על כל פעם שאני מסתכל או פותח את הדלת. מה ההבדל בין דלת לרינגטון?

    דורון רותם, 02-10-2007 18:01

  • לי זה דווקא נשמע כמו חדשות לבקרים.

    וולטר בנג'מין ושות' התריעו ממפגעים שכאלו. גם גאלבריית' וגם בודריאר. הבעיה שהתעסקות בדברים הללו לא מניבה רייטינג ולכן הדיון הזה נשאר נחלתם של אקדמאים. בדיוק כמו שאני רואה קורלציה בין החלטתו השיווקית של לבייב לבין פלח השוק של קניון רמת אביב. כרטיס קולנוע לא זוהר במיוחד כשמנופפים בו לעומת מעיל פרווה, סינטתי או לא...

    דני מלקונוביצקי, 02-10-2007 22:02

  • אם יורשה לי להוסיף

    בעצם האמנים מתלוננים על פגיעה בכיסם. וכותב המאמר נותן שופר לתלונה על פגיעה כלכלית באמנים, ובאותה נשימה מדבר על היכולת או הצורך להסתפק בפחות ולא לקחת חלק במרוץ החומרי. אז תחליט אתה רוצה שאמנים יהיו עשירים או שיפרשו ממרוץ העכברים? ואם מותר להם להשתתף במרוץ, למה ללבייב אסור לעשות שיקול כלכלי ולהעדיף חנויות בגדים על מסכי קולנוע. ועוד הערת שוליים: עד לאן יצטכו להרחיק תושבי קריית גת כדי לצפות בסרט החדש של אטום אגויאן? מדוע דווקא תושבי רמת אביב זקוקים לקולנוע כ"כ סמוך לביתם? גם ככה יש קולנוע לב במרחק מספר תחנות אוטובוס.

    דורון רותם, 03-10-2007 01:22

  • ואם יורשה לי שוב

    איני מכיר את לבייב, אבל קשה להאשים אותו שהוא איש עסקים "קר" שאינו מערב ערכים הקרובים לליבו בעסקיו. הרי הוא התעקש שהקניון יהיה סגור בשבת בגלל אמונתו הדתית.

    דורון רותם, 03-10-2007 01:45

  • יורשה גם לי?

    הי דורון, קודם כל תודה על התגובה. ברור שישנו גם צד שני למטבע וחשוב שיהיה לו ייצוג. אני לא מטיף לסגפנות ובכלל לא מאמין שצריך לחפש את הקוטביות. ניתן לקיים חיים נהדרים גם בלי להיות עשיר כקורח או עני כקנפו. הבחירה בלרדוף אחרי הקפיטל היא אובייקטיבית לגמרי ותמיד יהיו את אלה שאלוהי הממון יקסום להם. בנוגע למר לבייב היקר ולתאגידים בכלל - בשנים האחרונות גוברת התנועה של אחריות חברתית של עסקים. חברות דואגות יותר למיחזור, לא נעשים ניסויים בבעלי חיים ועוד פעולות שנועדו לשוות צביון הומני יותר לאותן חברות. במסגרת התנועה הזו על התאגידים להבין כי הם מתקיימים בתוך מרקם חברתי מורכב ולא בתוך ריק שמכיל חוקים עסקיים בלבד. חיי רוח הם חלק חשוב ביותר בתוך המרקם החברתי ויש לשמור עליהם מכל משמר בכדי שלא נהפוך לחברה אפורה ואחידה בה אין מקום לאמירה אישית. עניין הקולנוע בקניון רמת אביב חורה במיוחד לאור ההצלחה לה זוכה הקולנוע הישראלי לאחרונה. הן תושבי רמת אביב והן תושבי קריית גת זכאים בעיני למנת תרבות שתרחיק אותם קצת מחיי השיגרה ("לחם ושעשועים", זוכר?) כמו כל אדם אחר בארץ ובעולם. ההתנגשות הבלתי נמנעת בין האומנות לבין ההון מולידה קונפליקטים רבים ומאתגרים מאד וחשוב לזכור שתרבות הצריכה היא לא האופציה היחידה וישנן עוד אפשרויות ועוד קולות שיכולים לייצר שיח רב גוונים ומעניין יותר. גם אתה לא תיהנה ללעוס את אותו המסטיק שוב ושוב...

    סער גמזו, 03-10-2007 02:17

  • WELL

    וזו כמובן רק דעתי, בנושא הראשון, אין ספק שמדובר בהחלטה לא קלה. משני הצדדים עומד הגיון מסויים, מהול באינטרסים כשמהצד השני הוא נראה מעוות יותר. יצירת אמנות היא לא דלת(!!!), אלא משהו שבמקרה הטוב היא חלק מהאומן, משהו שאדם חשף בפנינו ואנו (במקרים טובים) נהנים ממשהו שלא שייך לנו. כן, כל שמיעה או מבט או טעימה (או כל אמנות אחרת). יש צורך לדון בנושא הזה ולנסות למצוא באמת את טובת האומנים במקרה הזה בכדי לא להפוך את "ארומה" לחנות דיסקים שמציעה קפה על הדרך. לא ייתכן שבזמן שלייבל כמו "פיתקית" יתן הזדמנות לאמני אינדי ואנשים שבאמת רוצים ואוהבים מוסיקה יילחמו על קיומם כאזרחים וינסו בתוך כל הכאוס הזה ליצור מוסיקה (למשל) בזמן שמהצד השני, מורחים בדם את האומנות ומפזרים אותה במים בהם שוחים כרישי הממון. בקיצור, היצירה היא של האומן! רק שלו. לגבי הנושא השני, אין בי אפילו את הכוח להתחיל להתייחס, מכמה סיבות פשוטות. בזמן שאני כותב את המילים הללו, מספר לא מבוטל של אנשים (לדעתי בחתך גילאים 14-21) מתעניין בתווית התפורה להם מעל הישבן,על המעיל, על החולצה. מדובר על תרבות העדר וביצת האופנה הזו, בה כולם דומים וכמעט זהים כך שניתן לעשות את ההפרדה רק לאחר שזה פוצה פיו ומדבר. תראה לי מה אתה לובש ואומר לך כמה הפסדת שלא חיכית עוד שהועים למבצעי סוף העונה הממשמשים ובאים. הסיבה השניה היא שבזמן שהמילים ההן כבר נכתבו, השימוש בפס הרחב של האינטרנט הביא עד מפתן ביתם של אלו, את כל הסרטים שעוד לא יגיעו לארץ לפחות בשלושה חודשים הקרובים (שלא נדבר על שימוש זהה שמבטל את זכויות היוצרים לגמרי של המוסקיאים - אך זה כבר נושא לכתבה אחרת - ראו ערך הדיסק החדש של רדיוהד). בכל אופן, סרטים, סדרות, קליפים, מגיעים עד הבית, עם תרגום, עם אפשרות לבחור באיזו איכות וכו' וכו' וכו'. לכן, בעצם משני צידי המטבע, המציאות לוקחת אותנו למקום בו העשירים יהפכו עשירים יותר בעוד השכבות החלשות ימצאו את הפירצות האלו בכדי למשוך בכל הכוח את החבל ואולי להינות גם ממה שהם חושבים שמגיע להם. היוצר בכל הבועה הזו יכול להסתכל מהצד ולראות איך הסירה בה כולנו נמצאים בסופו של דבר, בין או בירכתיים ובים אם בחרטום, טובעים. אחלה כתבה !

    ליריקס, 03-10-2007 17:49

  • חברים, על קניין רוחני שמעתם?

    יעל אמנית צעירה, 07-10-2007 07:11

  • זו החלטה שרירותית לקבוע שדלת אינה יצירת אמנות, לא?

    זו אולי אמירה קצת פרובוקטיבית, אבל לא יותר מכמה תיאוריות אחרות בנושא אמנות. נשמע לי קצת שרירותי לקבוע שעל דלת מאד יפה לא צריך לשלם זכויות יוצרים, ועל מוזיקת מעליות מוזמנת כן צריך.בא לי להרחיב בנושא, אבל הסד הקפיטליסטי לא מאפשר.

    דורון, 07-10-2007 22:18

  • דלת

    היא בהחלט יצירת אמנות, אין ספק. הכוונה הייתה שכשאתה מגיע לנגר, מזמין דלת, האומדן הוא שונה. אם ניקח את הדוגמא הזו , אז כשתגיע לנגר החישוב יעשה עפ"י שעות עבודה, חומרי גלם, הובלה+הרכבה. אף נגר לא יוצר דלת הוא מכין דלת(יש מאין?). עוד לא שמעתי על אף נגר שמבקש להכיר בדלת שלו כקניין רוחני. שוב, אני מסכים שיש כמה וכמה זוויות להסתכל על הנושא הזה ובטח שיש מחלוקת מכיוון והקו האמנותי הוא דק במקרה הזה. בכל אופן, הזמן יעשה את שלו וכולנו עוד נאלץ לקבל את המציאות כפי שהיא תתרחש.

    ליריקס, 08-10-2007 19:06

  • קשה לי לראות את ההבדל בין דלת למוזיקת מעליות מוזמנת

    או לחילופין בין דלת למוזיקה מומנת לבית קפה, שאח"כ הרשת רוצה להוציא אותה בדיסק. אז למי שייכות הזכויות? זה נראה לי לגיטימי שאם עסק הזמין את היצירה, והאמן מסכים לכך בחוזה, אז הזכויות שייכות לעסק.

    דורון, 09-10-2007 05:02

  • קשה לך לראות את ההבדל?

    חבל מאוד. אני מבין את הדרך שאתה מנסה לראות את הדברים, זו דעתך וזו הזווית ממנה בחרת להסתכל. דעתי שונה משלך, אני חושב שאם עסק הזמין ממני דלת , אז הם יפתחו ויסגרו אותה כאוות נפשם, אם עסק הזמין ממני מוסיקה, הם יכולים להשמיע אותה או להפסיק להשמיע. עפ"י מה שאתה אומר, אני כבית קפה יכול ללכת ולהזמין 1500 דלתות ולמכור אותן בבית הקפה, בדיוק כמו דיסקים? לך על זה. אני חושב שאם הייתי נגר, הייתי שמח אם זו הייתה בחירה שלי אם להשתמש בבית קפה כערוץ מכירה, הרי אם יבואו לקנות דלת ועל הדרך קפה או להיפך, אז בית הקפה מרוויח משני הצדדים לא? והאומן? אז שוב, האם קניין רוחני אינו קיים יותר לדעתך?

    ליריקס, 10-10-2007 00:05

  • מה עם שוק חופשי?

    נשמע שאתה דווקא מסכים עם דעתי, אבל אולי זה בגלל שיש שם יותר מידי שאלות רטוריות. בוא נבחין בין מצב שבו החוק אוסר רווח מזכויות יוצרים לבין מצב שבו האומן מוותר על זכויות יוצרים . אני לא חושב שהמצב השני הוא בעייתי, במידה וזה נעשה בהסכמה מפורשת. אני לא רואה בעיה במצב בו אדם מייצר מוזיקה ומוכן למכור אותה תמורת תשלום חד פעמי או שנתי (סוג של רשיון), אולי רק באיזור גיאוגרפי מסויים, ללא קשר לכמות השימוש בה. אני יכול לראות איך סוג כזה של חוזים מפעיל לחץ על אמנים לוותר על זכויות יוצרים, אבל אני מניח שבמצב של שוק חופשי, אם קיים, גם ככה אמנים עם פחות רייטינג יתפשרו על תשלום נמוך יותר על השמעות או סוג אחר של שימוש. יכול להיות שמוזיקאים, ואני לא בקי מספיק בנושא, מאוגדים ומצליחים לגבות תשלום אחיד על השמעות אבי יש עוד סוגים של אמנות, למשל איור, ושם נראה לי שהמצב יותר פרוץ. אבל בעקרון זו אמנות באותה מידה.( פרוץ, אבל לא בהכרח פחות טוב.)

    דורון, 11-10-2007 01:02

  • נמות

    כנראה שנמות. אבל בנתיים ועד שזה יקרה אני חייבת להגיד לך סער יקירי, שאתה כל כך צודק ברמות של בא לי לשים "גמזו" בבחירות הבאות לכנסת. וגם נמאס לי מארדן הח"כ המונפץ הזה. כל הצעת חוק שלו יותר בזויה מקודמתה. כמו שתי הצעות חוק היותר עדכניות שלו, מניעת רעש סביבתי ע"י איסור השמעה ונגינה של מוזיקה בכל שעות היום והצלת האנושות מכלבת ע"י התרת הירי בכלבים משוטטים. איזה איש מפגר

    DLEVY, 12-04-2010 18:53

  • NMRxdQxiaryKkVCxpwl

    JM3Zt0 <a href="http://ucyizwpneobg.com/">ucyizwpneobg</a>, [url=http://atzcdnrzpwsi.com/]atzcdnrzpwsi[/url], [link=http://gdhjdkbaqdad.com/]gdhjdkbaqdad[/link], http://kcuitbticzth.com/

    rifbjdlgvxl, 30-01-2011 22:46