מגזין

קומוניזם? לחולי נפש?

דני מלקונוביצקי צפה בהצגה "ההיסטוריה של הקומוניזם כפי שסופרה לחולי נפש" מבית היוצר של תיאטרון "קרוב" וחזר עם תובנות שפויות במיוחד

מאת דני מלקונוביצקי. 30-09-2007
קומוניזם? לחולי נפש?

שמו של תיאטרון 'קרוב' אכן מעיד על קירבתו. בשונה מתיאטראות רפרטוארים כגון הקאמרי או הבימה, תיאטרון קרוב מייסודו של ניקו ניתאי הינו תיאטרון פרינג', המאמין שאומנות ואיכות אינן נחלתם הבלעדית של בורגנים הפוקדים את מתחם הקאמרי המחודש שעל יד משכן האופרה. על כן, מיקומו במתחם האומנים שבקומה הרביעית של התחנה המרכזית החדשה בתל אביב (כן, קראתם נכון. מתחם האומנים שבתחנה  המרכזית החדשה) הינו חלק אינהרנטי בכינון אופיו המיוחד של התיאטרון. 

עליי להודות שבתחילה, כשם שאתם מרימים גבה כעת לשמע כתובתו של המקום, המעטתי בערכו המקצועי של התיאטרון והעובדה כי ניקו ניתאי הוא מנהלו ומייסדו של המקום לא הרשימה אותי במיוחד. כמנוי בקאמרי (מנוי הסטודנט שברשותי מקנה לי כמות כרטיסים מגוונת במיוחד- לא יותר מחמש הצגות למנוי ועוד במקומות הטובים ביותר- ביציעים האחוריים) ציפיתי שבמקום שבו האוכלוסייה מורכבת בעיקרה מעובדים זרים, אזי אל התוכן ואל המשחק תתלווה רמה של בינוניות מקומית (בניגוד נחרץ לקאמרי אשר שריין את מקומו של הראל סקעת בארסנל השחקנים המפואר שלו).

כמה טוב להתבדות. בערבו של יום, עמדתי בכניסה לתחנה המרכזית החדשה שברחוב לוינסקי, גמרתי אומר בליבי ש"לעולם לא אשפוט ספר לפי כריכתו" ופסעתי פנימה. חלפתי על פני הזבנים והרוכלים אשר עמדו בפתחי החנויות והשווקים השונים ועל פני פועלים קשי יום שמתנהלים בתזזיתיות מחנות אל חנות בכדי שיספיקו לרכוש את מנת המוצרים הבסיסית למסע הישרדותם היומי. לדאבוני, אף לא אחד מאלה שציינתי נכח כקהל בתיאטרון. בבואי אל מתחם התיאטרון פגשתי קהל שאני כבר התרגלתי לראות בקאמרי.  קהל שמורכב ברובו משוחרי תרבות אליטיסטית ממעמד של צווארון לבן. אולם, יכולתי להבחין בניצנים של קהל צעיר יותר שמחפש אלטרנטיבה פחות רשמית ופחות ממסדית.  (יש שיאמרו פחות "פלצנית"). לדברי מנהל השיווק, ליאור אלגזי, הקהל אשר פוקד את מועדי ההצגה ברובו הטרוגני, ואין בכוחי להסיק מסקנות חפוזות על סמך ביקור בודד.

'ההיסטוריה של הקומוניזם כפי שסופרה לחולי נפש' הינה קומדיה שנכתבה על ידי המחזאי הרומני מטיי וישניאק אשר נס ממשטרו של צ'אושסקו ברומניה הקומוניסטית. כבן דור שני של יוצאי מסך הברזל, חשוב לי לשים חוצץ בין התיאוריה המרקסיסטית והרעיונות הסוציאליסטיים שאותם אני מוקיר יותר מכל, לבין משטר האימים שהילך הרודן הנורא סטאלין כמו קודמיו וממשיכיו בקרמלין. השנה היא 1953. מוסקבה נשלטת על ידי המושל בכיפה של מסך הברזל, האיש עם אגרוף הברזל, או יותר נכון, אגרוף הפלדה. כשם שלכל אזרח סובייטי יש את הזכות (זכות היא לא בגדר המלצה במקרה הזה) ללמוד ולדעת אודות תרומתה האדירה והנפלאה של המהפכה הגדולה, כך החליט סגל רופאים שעומד בראש בית חולים לחולי נפש כי גם לחוסיו מגיע ללמוד ולדעת אודות המהפכה. ועוד איך מגיע. אך כיצד מסבירים למי שכבר מאותגר, את האתגר שבאתגר? - באמצעות סופר צעיר ומבטיח אשר זכה בפרס סטאלין, ולו דרך ייחודית ומקורית משלו לדבר אל החוסים בשפה שהם מבינים, ועל הדרך הם גם יעסקו קצת בתרפיה קבוצתית. הסופר הצעיר לא מפליג איתם בזמן לימי מרקס, אלא מתחיל מלנין, והאלגוריה שהוא בנה סביב רעיון המהפכה מדהים בפשטותו (כעת אתם בוודאי מסתקרנים אך אני לא אוסיף דבר מלבד ציון העובדה ש"חרא" הייתה מוטיב מרכזי באלגוריה).

מערכת היחסים של הסופר עם סגל הרופאים ועם החוסים מלמדת כי לאו דווקא החוסים הם אלה שלוקים בנפשם, וכי פולחן האישיות של סטאלין הגיע למימדים גרוטסקיים. יתרה מזאת, מערכת היחסים חושפת את האמת על הרשע שפשע ורקם לו מתחת למרקם ה"סוציאליסטי". בהמשך, אנו מתבשרים כי מצבו של החבר סטאלין רופף וכי ימיו ספורים. שערו בנפשכם את ההשפעה הדואלית של מצבו הרופס על הדמויות.

הטקסט, אשר תורגם ועובד לעברית על ידי ניתאי טומן בחובו כפלי משמעויות שנונים ומרתקים, וכל דיאלוג הורכב בבסיסו מסאבטקסט קולח שנע בין איפוק לגסות מתפרצת. לכל אלו חובר משחק מקצועי ומהימן של צוות שחקנים נפלא ומשעשע, שלא שיעמם אותי ולו לרגע בודד, ובהחלט הטיל את הגושפנקא אשר בדתה מליבי את הספקות שהיו לי בתחילת הערב.

נדמה אפוא, שניתן למתוח קו ישיר בין תוכן ההצגה לבין אופיו של התיאטרון. אין זה מקרי שתיאטרון אשר מאמין בתרבות וחינוך שווים לכל, מעלה הצגה אשר עלילתה מתרחשת במדינה שאפשרה לימודים גבוהים לכלל אזרחיה, על מנת שכו-לם יוכלו ליהנות מפרות הספרות והתיאטרון במידה שווה (אני לא מנסה להישמע נאיבי, רק ניסיתי לזקוף יתרון לזכות ברית המועצות לשעבר...).

"ההיסטוריה של הקומוניזם כפי שסופרה לחולי נפש", מאת מטיי וישניאק. עיבוד ובימוי: ניקו ניתאי. שחקנים ראשיים: ענת שגב, עומר עציון, שמואל וולף, מיקי מרמור ועוד.

התמונות לקוחות מעמודי הפליקר של  Harald HAEUSLER

תגובות

  • הקומוניזם לחולי הנפש-ביקורת-תיאטרון קרוב-ת. מרכזית החדשה

    אם כדאי לראות את ההצגה "ההיסטוריה של הקומוניזם כפי שסופרה לחולי נפש" המוצגת בתיאטרון קרוב ,ובהחלט כדאי,זה לא בגלל המחזה שהוא לא יותר מבינוני-מטיי וישנייק,זה לא בגלל הרעיונות שידועים ושחוקים ,זה לא בגלל המשחק שהוא אמנם בסדר אך יש כמהו הרבה ,זה לא בגלל התפאורה-לינור קוצ'וק- שהיא קומפקטית ויעילה, אלא זה בגלל הבימוי המבריק ,הקולח,הקיצבי,הגרוטסקי במקצת, המשעשע והמקורי של ניקו ניתאי שבזכותו יש הצדקה להעלות אותה על הבמה. ניקו ניתאי יצר יש מאין. הצגה משעשעת "משוגעת" שבה אינך מפסיק לצחוק ,לחייך ,להנות. 16 משתתפים בהצגה.קשה להשתלט על צוות גדול כזה וביחוד כשכולם "משוגעים" הן החולים והן הצוות המטפל בהם אך ניקו כ"רופא פסיכיאטר" ומנצח מעולה קרא אותם לסדר ,השתלט עליהם ויצר הווי "משוגע" נהדר. המחזאי ממוצא רומני שעזב את רומניה ועבר להתגורר בצרפת כתב את המחזה לאחר תום התפוררות בריה"מ והוא עוסק בימיו האחרונים של סטלין כאשר סופר צעיר נשלח לבית חולים לחולי רוח כדי לספר לכל האוכלוסיה שם על היופי של המשטר וזאת כתרופה לריפוי החולים. המחזאי השתמש בבית משוגעים כאלגוריה למשטר שאת סופו ראינו. הוא -הסופר נתקל במצבים שונים ובקטיה -ענת שגב מתמחה רפואית פנטית בקשר לסטלין המיצגת את פולמוס פולחן האישיות והיכן מקומו. היא מלאת התרגשות מהעובדה שנמצאת עם אדם שפגש את סטלין .במשחקה היא מביעה את ההתרגשות הזו בחן רב. כאמור זאת הצגה של הבמאי.הוא התמקד על כל אחד מהשחקנים הרבים ויצר טיפוסים שונים.פסיכיים מכל הסוגים והמינים.קלים בינוניים וקשים. לכולם נוכחות במה גם כאשר על פי תפקידם אומרים מילים ספורות בלבד. יש ביניהם מנהל בית חולים-אילן מלאכי שהוא לא פחות משוגע מהחולים שלו, פרופסור-שרון פרידמן,אמן בובות-אדר אשתר,איכרה-יעל יעקב,חולה עם חבל-אייל רוייט,ריבנטרופ מולוטוב-אריאל כהן,סטלין-דגן פרנקל,אשתו-דפנה יעקובוס ואח' גלריה שלמה של טיפוסים המגלמים אותם היטב. אינני יכול להזכיר את כל הצוות הענק .התרשמתי במיוחד משמואל וולף-הפסיכי הבינוני במשחקו השקט והמסוגנן,מהסופר יורי -עומר עציון שלא היה משוכנע בעבודה שהוא עושה,מסגנית המנהל-מיקי מרמור שהרשימה למרות הופעותיה הקצרות במהלך ההצגה,רפאלו ברזילי הנמרץ והשתלטן וכו'. פה ושם היה המשחק מוגזם אך בהתחשב בעלילה המתרחשת בבי"ח לחולי נפש הענין התקבל ,בזכות הבמאי, כנדרש ובטבעיות ולא כמשהו חריג. הליווי המוסיקלי של פרדי גוטליב הוסיף רבות להצגה ולהפיכתה לקומדיה-סטירה ערבה לעין ולאוזן. לראות או לא לראות : הרוצה לראות הצגה מצוינת,שונה,בימוי רענן חי ונושם יטריח את עצמו וילך לקומה 4 של התחנה המרכזית החדשה שם שוכן תיאטרון קרוב ולא יצטער. נכתב על ידי elybikoret , 3/10/2008 17:00

    elybikoret, 05-10-2008 01:32

  • הצגה מצויינת

    יש 3 הצגות שראיתי בשנים האחרונות ושעשו לי את זה. ההסיטוריה של הקומוניזם הנ"ל רוזנקראנץ וגילדרשטיין מתים- קאמרי בידרמן והמציטים- חאן. הייתה עוד הצגה שראיתי ממש לא מזמן שנקראת חינוך מחדש- קבוצת תאטרון צעירה ומדהימה!\

    אריק, 20-01-2011 02:31