מגזין

הרקדה והרכנת ראש

חנוך לוין, אילו היה בחיים, היה ודאי מרוצה מהעובדה שקיימת להקה כמו הבילויים בארץ. אייל דסקל חזר מההופעה של הבילויים

מאת אייל דסקל. 30-09-2007

תגיות: הבילויים

הרקדה והרכנת ראש

ההופעה האחרונה שקיימה להקת הבילויים בתל אביב נפלה על ערב חג סוכות. תזמון מושלם לכל הדעות. אני ושאר השכירים במשק בישראל נהנו מהופעה ארוכה ואיכותית מבלי שנזדקק לאחיזת עיניים בעזרת קיסמים בזמן ההדרן, מה שככל הנראה היה נדרש מאיתנו לעשות ביום חול. גם חיילים ששוחררו מצה"ל למה שנקרא בז'רגונם רבעוש יכלו להגיע לבארבי ולשיר על חיליק פורצלינה ועל הדודה מינה.  אך בל נשכח את המיעוט שנעדר מההופעה מפאת עבודתו ותפקידו. כי אי אפשר להפקיר את עמדת התה, והיא חייבת להישאר מאוישת. אי אפשר להמשיך בלי משהו כמו תה. מישהו חייב לעשות את העבודה עבורנו בכל זמן נתון, ולשלם את המחיר שכולל לפעמים שכיבה ליד בלונים בטנדר או הרחת גלדיולות ממעמקי האדמה.

הציניות הזאת מלווה את הבילויים לאורך כל הדרך מאז ימי האוטו זבל. "אנחנו להקה רצינית ואיכותית" עונה ימי ויסלר בטון סמכותי למאיה דוניץ, הקלידנית, כשהיא מחליטה לנגן את "יונתן הקטן" כתרגיל שמטרתו להסיח דעתו של הקהל מבעיות הסאונד הקלות שמתרוצצות על הבמה. ימי ,למעשה, מתבדח בדבריו בעקיפין על כל ביקורות המוזיקה שמשפריצות ליטרים של סופרלטיבים על אלבומם החדש, 'שכול וכישלון'. ואיך אפשר שלא כשהטקסטים כל כך שנונים - מצחיקים ודוקרים בו זמנית, דואליות של הרקדה והרכנת ראש. כשמתנתקים מהמילים ומקשיבים רק למוזיקה מבינים שהבילויים הם גם מוזיקאים מחוננים. מוכשרים הבני זונות בכל הפרמטרים. ועוד הם מסתתרים מאחורי הערות סרקסטיות כדי שלא ניקח אותם יותר מדי ברצינות, שלא נפסל אותם ונשתחווה לדמותם, מה שגורם בדיוק לפעולה הפוכה שמרטיבה אצל הקהל את בלוטות ההוקרה והסימפתיה לדרגה שאף פרסומת לטמפון לא תספוג.

יש שמאשימים את הבילויים בפלסיפיקציה (ראו שי להב מ'פורומו' של מעריב לפני מספר שבועות), ומזלזלים בהם מתוך חשד בתרגיל יחצני הפוך על הפוך, טריק של מזוקנים חכמים שיודעים ליצור הייפ מסביב לחידודים אינטליגנטים שבעצם לא אומרים כלום, והתוצאה שלהם היא פלופ אחד גדול. קשה לי מאוד להאמין שהקהל האיכותי שמגיע להופעות ועוד כמה אלפים שרכשו את הדיסק החדש היו מוכנים לקבל בחילה בחינם והרבה כשהם בולעים את הפלופ הזה. לדעתי, זהו עוד ניסיון לצאת, כמו תמיד, נגד קבוצה עם אג'נדה אלטרנטיבית שחדרה אל קרבת מרכז המעגל.

"אחרי ההצלחה של אוטו זבל מהדיסק הראשון שהיה להיט גלגלצי, החלטנו לייצר עוד אחד" אומר בנימה האירונית האופיינית נועם ענבר, הסולן והבסיסט, כשהוא מתכוון ל"שגר פגר", אחד השירים הכי טובים שהבילויים כתבו לטעמי. עד כמה שאני מבין אותו, השיר מדבר על זונה שיודעת לעשות עם העיניים טוב מאוד, אם היא תרד על הברכיים עוד נגיע לסידור, ועל לקוחות שלא היו נוגעים בה עם מקל אם רק הייתה להם את האפשרות לגעת בלי. החיבורים התמוהים בין פרטי הלבוש עצמם שהיא חיה איתם כבר שנה (של שחור על סוודר תכלת, ז'קט יקר ומחרוזת כורדית) לצד אזכורים של דמויות אבודות כביכול כמו איש נדל"ן בלב אטלנטיס או הלן קלר מתארים את הדמות בשיר בצורה מושלמת. ימי ויסלר, שכתב והלחין את 'שגר פגר', מגלה את חולשתו לאנשים תועים גם בהופעה, כשהוא לובש חולצה עם הדפס של הסופר פרנץ קפקא. ככה זה כששני מרצים באקדמיה מקימים להקה. הם תמיד יעדיפו טי שירט של פוקו על פני התינוק והדולר.

כשחושבים על זה, לא הייתה בארץ עד היום להקה שדומה לבילויים. ההקשרים התרבותיים הישראלים בשירים, שממעטים להופיע במוסיקה הישראלית, באים אצלם לידי ביטוי באופן עשיר ומעמיק. באב אל ואד, סע לאט, ערבב את הטיח (חידוש לשיר של אהוד בנאי), ירדנה ארזי, ציטוטים מפרסומות נוסטלגיות והתייחסות ל"גיבורי תרבות" כמו דובי גל, ננסי ברנדיס, חיים משה ויצחק מודעי - כל אלה רק מעידים על הייחודיות של הבילויים בזירה הדי משמימה של המוסיקה הישראלית בשלוש השנים האחרונות, במיוחד כשצופים עליה מנקודת המרכז ועד לצפון המיינסטרים.

חנוך לוין, אלמלא היה בחיים, היה ודאי מרוצה מהעובדה שקיימת להקה כמו הבילויים בארץ. שיש למלכת האמבטיה שלו ממשיכת דרך שיכולה להתרווח בתוך אמבט שרדונה. בניגוד להצגות של מלכת האמבטיה בשנות השבעים, אף אחד לא בא לסתום לבילויים את הפה, אף אחד לא זורק עליהם עגבניות בהופעה. גם לא חזיות. הקהל הגיע כדי לשמוח.  "זאת הופעה חווייתית, לא אינפורמטיבית, באנו להתרגש" מכריז ימי בהופעה מתוך מודעות מלאה שהקהל משתוקק לשיר, לרקוד ולחבק יחד איתם את השירים, כמו שירה בציבור מסביב למדורה, סובב לו סובב הפינג'אן. הניתוחים, הפרשנויות, הצד המקשיב והחושב נשאר להאזנות בבית. בהופעה, כמו שימי תאר, באנו להתרגש. עבד להם.

נ.ב או הדרן אם תרצומכיוון שלא מזמן התפרסמה כאן  ביקורת על ההופעה של הבילויים בחרתי שלא להיכנס לפרטי פרטים על הנעשה בהופעה, ובמקום לסרטט תמונה כוללת יותר גם מחוץ לה.עם זאת, חשוב לי לציין את החימום המשובח לבילויים מצד הצמד Malox. חגי פרשטמן המתופף ואייל תלמודי הסקסופוניסט ברצף של קטעים כליזמרים-צועניים איכותיים, אנרגטיים ושמחים, כולם אינסטרומנטאליים. חלק מהקהל איבד את הסבלנות כלפי מלוקס, ואני מזמין אותו להיכנס לכאן לתת להם צ'אנס נוסף (שלושה קטעים של מלוקס כבר מחכים לכם).

צילומים: עידית נרקיס.

תגובות

  • אם לדייק אזי הסחת הדעת בשעת התקלה הטכנית היתה דווקא עם "אני פורים"

    ואין ספק די דבר כזה עוד לא היה לנו!!!! תודה לכם בילויים יקרים!

    יולי, 30-09-2007 23:08

  • דיסקלת אותה, דסקל

    ביקורת מעולה! ~two thumbs up~

    גיאחה, 30-09-2007 23:31

  • כתבה מעולה!

    לצערי לא הייתי בהופעה. ערס חג סוכות- משפחה, דודים, דודות והרבה אוכל. אבל אני משוכנעת שההופעה הייתה טובה כתמיד. אין על 'הבילויים', פשוט אין. הם מעולים. תודה על הכתבה.

    גון ישי, 27-10-2007 22:20