מגזין

קנו לעצמכם מתנה לחג

סער גמזו מקנא בגויים ומוצא מתנה מוזיקלית מרגשת לחג בדמות אלבום הבכורה של ED. לזה מתכוונים שאומרים איחור אופנתי?

מאת סער גמזו. 31-08-2007

תגיות: ED

קנו לעצמכם מתנה לחג

בעולם המערבי בואם של החגים מסמן שפע מוזיקלי מגוון ועצום. אמנים, מפיקים, לייבלים ויחצ"נים עובדים שעות נוספות בכדי שהקהל יוכל לחגוג את הולדת הנוצרי עם דיסק חדש בבית וליהנות מהשנה החדשה עם מוזיקה טרייה. אצלנו מיד יתחיל ספטמבר השחור והחגים היהודיים ישובו לתקוף. לעומת הנוצרים אצלנו לא מורגשת תכונה רצינית בשוק המוזיקה המקומית בעונה הזו ובמקומות מסוימים ניתן לזהות אפילו סימני יובש קיצוני במחוזות המעניינים. כנראה שאת הישראלים הרבה יותר מעניין איפה אפשר לקנות עוף קפוא מס' 2 במחיר הזול ביותר לחג מאשר לציין את תחילתה של שנה חדשה עם ביכורים מוזיקליים מרגשים. אמנם גם כאן ינועו גלגלי היח"צ ויתזמנו יציאת דיסקים בעונת החגים, אך מדובר רק על האמנים ה'גדולים'. ההפסקה הכפויה הזו בזרימה השוטפת של אלבומים חדשים מאפשרת לחזור רגע אחורה, לעשות סדר בערמת הדיסקים שהצטברה על השולחן ולבחון מחדש את היבול המוזיקלי של התקופה האחרונה. המבחר גדול יחסית ולצד כמה דיסקים שנשפטו לגלות ארוכה וכואבת בצד החשוך והקר של ספרית המוזיקה שלי אחרי האזנה אחת (או שתיים בימים של סבלנות) גיליתי כמה כאלה ששווה לחזור ולהתעכב עליהם. אחד הבולטים מאלה הוא דיסק הבכורה של ED.

מספר לא מבוטל של ביקורות כבר נכתבו עליו אבל לכתוב ממרחק של זמן, אחרי ששכחה ההמולה הראשונית סביבו מאפשר מבט דרך פריזמה רחבה יותר. עכשיו, חודש אחרי מופע ההשקה (שהיה מעולה בפני עצמו ושווה טור מילים מפרגן - מי שהיה יודע), התיישבתי מול המסך, הזנתי את המגש של הקומפקט ב-Mind on hill וצללתי שוב לתוך העולם של ED. ביקורות שנכתבו סמוך לשחרור של הדיסק חזרו והדגישו מילה אחת שוב ושוב. לכלוך. כולם נהנו להתפלש בלכלוך של ED ולהציג לראווה כתמים שלו על הבגדים. די ברור למה בחרו דווקא בלכלוך כדי לתאר את הסאונד של הלהקה. הדמיון העצום ל-Sonic youth (ששם אלבומם המצליח ביותר הוא Dirty ואולי זה המקור לאותו לכלוך) לוקח את המחשבה לכיוון ההרכב הניו יורקי הזה באופן כמעט אוטומטי. למרות הסאונד המאד מחוספס ובועט של ED אני לא מאמין שלכלוך היא המילה לתאר אותו. אולי הנקודה שקרצה לי לכיוון של Sonic youth היא דווקא זו של Daydream nation שיצא ב-1988 וסיבוב ההופעות שלו הפגיש אותם עם נירוונה האגדית. וכאן נמצאת נקודת ההשפעה הבולטת השניה. ברור כבר בהאזנה הראשונה שחברי ED אמצו לעצמם את תרבות הגראנג' והם חיים בתוכו בצורה נהדרת. אפשר למצוא בדיסק גם רמזים לקולות נוספים מאותה התקופה כמו ה-Melvins אבל הם מינוריים יותר.

מכלול ההשפעות הזה, בתוספת ערמות גדולות של כשרון הם המתכון שמרכיב את ED. ההרכב עצמו מונהג על ידי דייוויד בלאו שמציג בדיסק מנעד קולות רחב ויכולת מרהיבה לנוע בין המרגש והמרטיט (בדומה ל-EP שלו) לבין הכוחני והמחוספס. את עבודת הבס המצוינת עושה יונתן בירנבאום ונותן תוספת נפח חיונית למנוע של ED. גיא שכטר יושב מאחורי התופים וקנה אותי כבר במהלך ההופעה. מדובר באחד המתופפים האנרגטיים והמוצלחים שראיתי בארץ. כמות עצומה של כישרון ויכולת תמנונית כמעט נותנות שלד מוצק ומקפיץ להרכב כולו. אחרונה וחביבה ביותר היא תמר אפק שהחליפה את זואי פולנסקי ומאיישת את המשבצת שעליה יושבת קים גורדון ב-Sonic youth (גם היא, כמו אפק לא היתה בהרכב הראשון והחליפה את אן דמריניס). אפק אחראית על הקולות והגיטרות בשיתוף עם בלאו ומי שלא ראה נערה כה משובבת שרה ומחליקה באצבעותיה על צוואר של טלקאסטר לא יבין את הסיפור לעולם.

הדיסק נפתח ב-Jack spirit הבועט שנותן תצוגת תכלית מעולה ליכולות של ED. הקטעים כולם לא מלוטשים עד הסוף ולא בהכרח שווים באיכותם. ישנם כאלה שנגמרים טרם זמנם ומשאירים אותך זועק לעוד ומצד שני ישנם אלו שנמתחים קצת מעבר לגבול ומאבדים קצת מכוחם אחרי אותו הקו. בולטים לטובה במיוחד Dry me out שגורם לנענועים בלתי רצוניים בראש ובגוף גם אם אתם לא חסידי הז'אנר, Mind on hill שמאיר את ההרכב כולו באור מופלא ובמיוחד את תמר אפק עם ביצוע מעולה וצבעוני ו-When I held you by the neck שמעורר געגועים עזים לקורט קוביין.

החיסרון הבולט של Mind on hill הוא המיקום של המוזיקה לפני המילים, בחירה שמונעת מהן לקבל קצת שמש ולצאת החוצה. הבחירה במוזיקה כמרכז העניינים מובנת מפאת כשרונם העצום של חברי הלהקה אבל סביר להניח שקצת יותר דגש על הטקסטים וצירוף שלהם לחוברת של הדיסק (אלה שעדיין קונים דיסקים בדרך הישנה מכירים את העונג שבדפדוף בחוברת הדיסק החדש שזה עתה רכשתם) היו יכולים להיות תוספת ראויה.

המוצר הסופי הוא דיסק איכותי, מסקרן ומעניין, לא מהודק מדי אבל באותה מידה גם לא בוסרי, דיסק שקורץ החוצה אבל ברור שהגיע מכאן, מסוג הדיסקים שיישארו לאורך זמן בתוך רשימת ההשמעה הפרטית שלי ולו רק בגלל המקומות הקסומים שהוא יודע לקחת אותי אליהם.

גם אם פספסתם את ההשקה, הנה הזדמנות שנייה ליהנות מתוצרת מוזיקלית ישראלית משובחת רגע לפני ש-ED פורשים כנפיים וטסים לסיבוב ההופעות האירופי שלהם בסתיו הקרוב. ועוד עצה אישית - אל תסתפקו בדיסק, נסו לתפוס אותם בהופעה. מנה גדושה של צפצופים באוזניים מבטיחה איכות!

תגובות