מגזין

God is a cockroach

אורלי נקלר במשנה סדורה בגוף ראשון על פחד ותיעוב בעיר הגדולה, על התקפי לב פתאומיים באישון לילה, הכל בגלל דמותם המתועבת של הג'וקים

מאת אורלי נקלר. 26-07-2007

תגיות: ג'וקים, Blonde Redhead, Iggi Pop

God is a cockroach

"We are not the pinnacle of so-called evolution. That honor belongs to the lowly cockroach. Capable of living for months without food. Remaining alive headless for weeks at a time. Resistant to radiation. If God has indeed created Himself in His own image, then I submit to you that God is a cockroach" (Heroes)

07.07.07  מוצ"ש

 איגי פופ סיים להתרוצץ מצד לצד על הבמה, לרקד בגוף חצי ערום עם נערות ישראליות בגיל הטיפשעשרה לכל היותר, הקהל סיים לשעוט על דוכן המכירה בו עבדתי, יצא עם מיטב המרכולת הרחק מביתן 1 שבגני התערוכה, צוות המכירה סיים לארוז את השאריות ולהעמיס את הדוכן ואת עצמם אל תוך הרכב . תוך כדי קיפול אני מספרת לתמי מהצוות את נפלאות ליל שלשום, והיא עונה לי בפשטות:

אחותי, את גרה בבית של ג'וקים.

  • 06.07.07 חמישי

ההופעה של בלונד רד-הד בהאנגר הסתיימה לא מזמן. תכף צריך לקום ליום עבודה חדש, שסופו מתנגש עם ההופעה השניה של אותם מחומצנים-אדומי שיער בלוקיישן אחר.

אני מורידה לאטי את הנעלים, מחליפה לבגדים נוחים,נמסה מול המזגן, מפלרטטת עם סטנד הדיסקים שעבר סידור מיוחד ממש באותו בוקר, כשלפתע מאחורי, בחדר שלי, מתגנב קטן הקומה (השמן והגדול מכל) עם קסדת הברזל החומה שלו,חרב ביד,תמצית הרוע והרשע, כנפים זקורות-כמו מוכנות לתעופה עזה, והנה אני-בחורה ככל הבחורות,עולה על הספה, צורחת ורועדת, בורחת כמו משואה גרעינית אל השותף האמיץ הישן לו שינה נינוחה בחדר השני, מוציאה אותו בעל כורחו למלחמת חורמה בפולש האכזר.

                                           ************* 

"הבלוג" הזה יכול היה להמשיך עד אין סוף, מהרגע בו נכנסנו וריססנו את הדירה החדשה,

לעצם היום הזה בו פגה לאיטה השפעת הריסוס והג'וקים אורבים לנו פעם בכמה ימים, בפינות הנסתרות ביותר של הבית.

זה לא כל כך נעים לראות ג'וק הפוך, אני לא אומרת, אבל זה יותר לא נעים לפחד מהצל של עצמך מהרגע שיורד החושך ועד הבוקר שלמחרת, מהאימה שאולי מסתובב פה בבית איזה ג'וק.

אני חוזרת בלילה הביתה, חרדה להדליק את האור במטבח, להכנס לשירותים, לצחצח שינים, מי יודע מהיכן הם יגיעו. אני נעמדת בכניסה של המטבח, מדליקה את האור ומחכה לראות שהם לא חוצים את המטבח, זורקת מטבע לכיור שבצד השני-לראות שהם לא קופצים מאיזה חור, שולפת שתיה מהמקרר ובורחת מהר החוצה.

 אם היתי יודעת שאני גרה בבית של ג'וקים היתי שוקלת פעמים.

מה זה בית של ג'וקים?  גם אני שאלתי. קיץ, תל אביב,לח, מזוהם, חם.  הג'וקים פושים בכל חלקה חיה.

תמי אומרת שאפשר לדעת מראש- לפי הצמחיה ברחוב, הבתים, מערכת הביוב, הקומה, הדירה,איך השאירו אותה הדירים הקודמים.

המצב עכשיו הוא אף יותר מסובך.  כל לילה מגיע טרקטור אימתני, הופך את כל המרצפות שברחוב ליד הבית, השיפוצים הללו לא נגמרים כבר שנה, מוציא את הקקה-רוץ' האלה מהחורים הכי נידחים שלהם,יחד (סביר להניח) עם מזיקים לא פחות מזיקים אחרים (עכברושים, לטאות, גופות של עגלונים מתקופת התחייה שאיש לא טרח לחפש כבר 50 שנה).

הם יותר גדולים מאי-פעם, מסוכנים זוהרים בחושך ורדיו-אקטיביים.

כמו צבי הנינג'ה, כך  הפכו הג'וקים למוטציות של השיפוצים בבימה.

הם שתו יותר מדי מלט וזפת, ועכשיו הם חסיני מוות ורצחניים יותר מאי פעם.

(אני כבר מדמיינת אותם, זזתי לרגע והצל שלי זז אתי, היתי בטוחה שזה ג'וק!)

אני יכולה לטייל ברחוב לצידם, לזוז קצת הצידה לפנות להם מקום לעבור-רק  לא דרכי.

זה משהו אחר לגמרי שהם הופכים את הבית ש-ל-י למשכנם הטבעי

רעש שבירת המפרקת הנוראי שהם משמיעים כשהם מתפחלצים,הנוזלים שהם משפריצים, כל דבר שקשור אליהם לא יכול להיות בר קיום אתי באותה חלקת מחייה.

חברים אומרים שאני פסיכית.אני אומרת שאני יודעת.

למזלי זו חרדה מוגבלת ב(שוב יתוש שהתעופף סביב המנורה הטיל צל כל כך גדול על הקיר שקפצתי ממקומי בבהלה, אני שונאת להיות פה לבד בבית, הם אורבים לי בכל פינה) זמן, אני פסיכית לחודשיים בלבד, החל מהיורה (הג'וק הראשון) המסמל את בוא הקיץ, ועד המלקוש (אותה גופה מרוטה, הפוכה, של 8 רגלים כלפי מעלה, מבט של "למה עכשיו,למה אני" הנסחפת בזרם הגשם אל תעלות הביוב) המסמל את תקופת השקט שעד הקיץ הבא.

החתולים, שאימצו את הבנין שלי למשכן קבע, מייללים בכל פעם שמישהו יורד במדרגות,קוראים לאוכל,מתרפקים כמו כלבים. לא נאה להם ואפילו הם לא מסכימים לאכול את הג'וקים, הזקנה מקומה ראשונה הרגילה אותם לאוכל מלכות בלבד (מזון חתולים ועצמות עוף).

אפילו איפה שמקובל לאכול מקקים ( עינים מלוכסנות, משכורת שערכה שמינית מהמינימום לשעה) כבר נהיו הרגלים "ישראלים" חדשים, "אחרים", מוקפץ תאילנדי עם ירקות,צמחוני,יותר טוב לקארמה, מקצר את השלב לעולם הבא.

ואם חשבתם שבעולם הבא כבר נפטרתם מהם, תחשבו פעמיים.

1.יש סיבה לכך שהג'וקים ישארו אחרונים על פני האדמה, בתוך ואחרי השואה הגרעינית, שורדים לנצח

2. יש סיבה לכך שהיפנים כבר מצפינים מידע בקסדות של חיפושיות זבל

3. בניגוד למה שדאגלס אדמס כתב (=העכברים הם הגאונים האמיתיים)

-הג'וקים בעצם הם אימפרית הידע, המרגלים האולטימטיביים,כשהם באים-כולם בורחים, הם אוספים להם מידע בשקט בלי שאף אחד בסביבה

4. יש סיבה לכך שאנחנו מפחדים כל כך מיצורים שאנחנו יכולים לרמוס כל כך בקלות.

5.  אל באנדי-נשואים פלוס: "הג'וקים היו פה לפני בני האדם, יהיו פה אחרי בני האדם, יודעים למה? כי הם אוכלים חרא! ומה שמספיק טוב בשביל ג'וק-טוב מספיק בשביל המשפחה שלי!"

אם תסכמו את כל הנתונים אולי תבינו מה שב    heroes          הבינו מזמן.

אלוהים הוא לא אישה, הוא לא דיג'יי, הוא לא עכבר.

אלוהים הוא ג'וק

And may have mercy on our souls

אמן

התמונות לקוחות מעמודי הפליקר של CellarDoor Photography ושל phrenophile

תגובות

  • אורלי תקחי אותי לאימוץ

    החתול שלך

    mew, 14-08-2007 06:31

  • fXTqVFuKMYcRXBViDs

    Hey, that post leaves me feeling floisoh. Kudos to you!

    Burchard, 13-07-2011 03:55