מגזין

חתול מפלצת

פורטיסחרוף מגיעים לטלטל את שלוות היומיום של קול הקמפוס.אפילו לאון לא נרדם בלילה.

מאת אורלי נקלר. 12-03-2006

תגיות: נפולאון, רמי פורטיס, ברי סחרוף, פורטיסחרוף

בליל חמישי ה 4.5 מסדרון בית הספר של המכללה למנהל נראה כמו ניסוי מוצלח בביולוגיה: אוסמוזה המורכבת מזרם יוצא של תלמידים מותשים מיום לימודים ארוך ומפרך, וזרם נכנס של שדרנים, מפיקים, כתבים צלמים וקבוצת נערים נרגשת. מי שעמד במרכז הזרם ליד שולחן הכיבוד העמוס בפירות ובשוקולד ותהה על מה המהומה (ובעיקר ממתי יש תקציב לכיבוד איכותי בתחנה), נתבשר בתגובה בת שתי מילים: פורטיס וסחרוף. וזה אומר הכל.. אמנם תחנת הרדיו "קול הקמפוס 106" ראתה מימיה מבחר אמנים לא מבוטל מהשורה הראשונה בארץ ובחו"ל, אך קשה להתעלם מהעובדה שכשהצמד המוביל ברוק המקומי מגיע לתכנית "נפולאון", העולם,או לפחות כל מי שבטווח הקליטה של האנטנה האזורית, עומדים מלכת לשעתיים. אפילו לאון פלדמן, העורך והמגיש של "נפולאון" כבר עשור שלם, השדרן שאירח כבר עשרות הרכבים בעבר, התקשה להירדם ערב השידור. כמו לוחם שוורים מנוסה תופס לאון את מקומו באולפן בדיוק בזמן ומציג את האורחים. פורטיס וסחרוף מסיימים באיטיות של פסון סיגריות שדקה קודם ניסו להגניב לאולפן השידור- עד שנתקלו בסירוב אמיץ של מנהלי השידורים וגלאי עשן, ונכנסים לאולפן. מרגע זה מתחיל השידור לרוץ. 3 דפים של שאלות שנורות לאוויר, הבזקי מצלמות של אתרי אינטרנט ומעריצים שמתעקשים להיכנס לאולפן. לאון לא מאבד את העשתונות ומצליח לתמרן ביעילות בין שאלות של מעריצים מהבית שכותבים ללא הרף בפורם של האתר (www.106fm.co.il), שאלות שהוכנו מבעוד מועד בהפקה, שיחות מסדרון עם נערים שרוצים לשמוע הכל על פרויקטים צדדיים של סחרוף וכמובן הרבה מאד מוסיקה. פורטיס וסחרוף הופכים את השידור לשיחת סלון קולחת. התשובות שלהם שנונות ואפופות נוסטלגיה, ולמרות שקבל עם ועדה העידו על עצמם בשידור שהם מאד לא נוסטלגיים אלא חיים בהווה רציונאלי, כמעט נדמה שכל כך חסר להם זמן איכות להעלאת זיכרונות משותפים, לנער את האבק מהתאים שהאפירו. הם כן מצליחים במיומנות פתלתלה של חתול להחליף נושא כשלא נוח להם, פשוט בוחרים באלגנטיות נושא אחר, אך בסופו של דבר כשקצת מפקסים אותם הם מדברים על הכל, נאמנים לאמת המוחלטת שלהם, לא מסתירים כלום. הם כבר לא צעירים. מאחורי כל אחד מהם קרירה ארוכה של עבודת סולו, הפקת אלבומים ושיתופי פעולה יצירתיים עם אמנים מהקשת הרחבה בתעשייה הארצית. רוב מה שיצרו זכה לתהילה אך לא כל מה שעשו בנפרד נחל הצלחה. שאלות קשות כמו רגעי קנאה זה בקרירה של זה לא הועלו לאוויר כי אווירת השידור הייתה פשוט טובה מדי, וחבל היה להעכיר אותה. אך בכל זאת הם מאד צעירים ברוחם, אפילו ילדים. הם מעודכנים מאד בכל הנעשה בתחום המוסיקה בארץ ובעולם, משווים הרכבי עבר שלהם למארס וולטה ומפרגנים לאיזבו. המוסיקה, כך נראה, היא הסיגריה שאחרי הסקס עבורם. והבגרות עושה למוסיקה שלהם רק טוב. הצניעות של פורטיס וסחרוף מפתיעה. הם נענים לכל תביעות המעריצים להצטלם איתם, מסמיקים בתגובה להפגנות החיבה שלהם. אולי הצניעות,ואולי הפרפקציוניזם, הובילו אותם לסרב לנגן ולשיר בשידור למרות תחנוני ההפקה בשבועות שקדמו לשידור. למרות זאת דאג לאון לשים גיטרה באולפן, בתקווה לנס. ואמנם בחלקו השני של השידור נכנעו השניים לנוכחותה הממכרת של הגיטרה וביצעו יחד גרסאות מאולתרות לשירים משותפים שלהם ושל כל אחד מהם בנפרד. אז הנס בהחלט קרה (ברי שותה את שלו עם 2 כפיות סוכר, פורטיס בכלל מעדיף קפה שחור, עם קצת חלב!) . תחושת הנס הזאת אפפה את האולפן המבולגן גם כשכבר חלפה חצי שעה ללכתם. מין שבירת מתח כזאת, ובעיקר אופוריה. לאון טוען שזו פסגת הקרירה שלו עד כה כשדרן. לא, אל תדאגו לו, תמיד יש לאן לשאוף קדימה. ובגלל שטבען של הפתעות הוא בניית מתח, מי אני שאהרוס את הלוגיקה. פשוט חכו ותראו.

 

תגובות