מגזין

פינת הקוביות

"קצת לפני שירדתי במחלף לה-גווארדיה, הרדיו החליט שהוא רוצה לבחור את הפסקול". סיפור קצר מאת מאור בוכניק

מאת מאור בוכניק. 09-03-2007
פינת הקוביות

אמרתי לך שזה יגיע בסופו של דבר, למרות שלא עבר זמן רב. כמעט חודש חלף מאז חיבקתי אותך ואת  הוגולינה ונפרדתי מכם לשלום. המזוודות על הגלגלים, לוחות אלקטרונים של טיסות נכנסות ויוצאות, תחנת מעבר ואלפי זוגות רגליים ממהרות. אני מביט בעיניך, אוחז בידך ונענה לבקשתך. רצית שאלך. צעקתי להוגולינה – "להתראות", הסתובבתי במהירות, ובלב כבד יצאתי כמעט בריצה מהטרמינל, לגשם שחיכה בחוץ. עשינו בשכל, גם אני שונא את הפרידות האלה. בנסיעה חזרה לדירה, הרכב משייט על טייס אוטומטי, אני בוהה במגבים המתרוצצים ומבין מה שלא הבנתי שנים. אנחנו ביחד כבר שנים. התמונה הראשונה שלך, מאופסנת אצלי באחת ממגירות התודעה. קצת דהוייה, בסביבות גיל חמש, על קרוסלה או נדנדה וגננת עבת בשר.(ולא אחי, לא נכונה השמועה, שכילד בגן, נהגתי לפרוש לשנת צהריים, מאחורי פינת הקוביות).

 ביציאה משדה התעופה, אחרי שעליתי על הכביש המהיר, שיחזרתי את הערב הקודם, אצלך במתבן. בסמוך לחוות הסוסים, כשמסביב שדות של אדמה רטובה, גשם זלעפות ואוויר הרים שערבבנו עם עשן סמיך ומתוק. שלוות עולמים, כמו שאמר המשורר, ולאיש מאיתנו לא איכפת שכבר ארבע בבוקר.אתה לא תאמין, אבל קצת לפני שירדתי במחלף לה-גווארדיה, הרדיו החליט שהוא רוצה לבחור את הפסקול. את הבלוז הכנעני של אהוד בנאי, שנינו מכירים, מאז, כשאני הייתי שם. עכשיו אתה זה שבאוסטרליה ואני בארץ. הבלוז נשאר אותו בלוז, גם כנען. אתה יודע שכמעט תמיד בשנים האחרונות יש לי מישהו מהחברים בחו"ל?, אחד חוזר, אחר יוצא. מין מצב קבוע, כאילו ג'ה נתקע עם עודף של עשרים קילו געגוע, בלי מקום בפריג'ידר, והחליט לדחוף לי אותם, שאני אסתדר איתם.

בסוף השבוע האחרון הייתי בבית של ההורים, אתה מכיר את השעה. הטיול בשדה של שבת בצהריים שמסתיים אצלך בקפה. בדרך עברתי ליד מגרש הכדורסל המאולתר שלנו. כן, איפה שהבסת אותי באחד- על אחד, אבל קיבלת שלשות בראש. כן אחי, אני מתגעגעג. חבר ילדות זה שונה, זה מזכיר לי את ההרגשה, כשאתה מגלה בפעם הראשונה את הפרוסה עם ממרח השוקולד. אנחנו בטח גם סוג של ראי אחד לשני. דרך העיניים שלי אתה רואה את עצמך הקטן, דרך העיניים שלך, אתה יכול לראות לאן צמחת. אני עושה את זה. אתה גם יכול לראות זוג ילדים מפגרים, שניסו לייבש גאנג'ה במיקרוגל, שרכבו על אופניי הבי.אמ.אקס (ופעם גם נמרחו על הקוביות חציר), שיש להם הגדרה מדוייקת לריח של חדר המורים, שחיפשו "זולות" בירדנית וחזרו הביתה בסוף יום, מסריחים מעשן של מדורה או מזיעה.עכשיו העיניים שלך בטח בולעות את החופים בסידני, והריאות שלך את העשב המקומי. אני לא יודע מי מבין שנינו הוא הגדול יותר. האח הגדול. אני אמנם מבוגר ממך בשלושה חודשים, אבל לפעמים הרגשתי כמו אחיך הקטן. מצד שני, פעמים רבות הייתה בי תחושת אחריות כלפייך, אחריות של אח גדול. גם ראיתי אותך לפעמים מנסה ללמוד ממני. מצד שלישי, לבד כנראה שלא הייתי לומד, איך לפרק את הצנרת של הכיור ולשחרר את הסתימה. אותו אחד גם יודע להסביר לי את המכתבים בגי'בריש שהבנק שולח לי, בדבר ריבית הפריים הרבעונית, נומינלית דיפריציאלית, בתוספת עמלת הקצאה, לאחר ניכוי דמי ניהול, תשואה רקטלית ומס אנטילופה.

אני מוכרח להתוודות, אני לא בטוח שדיברנו על זה. עולה בי חיוך כשאני רואה את החיבור, בינך לבין הוגולינה, זוגיות יפה בבית על הר. בכל פעם בסופו של ערב, כשהתארגתי אצלך לתזוזה, לוקח את המפתחות, הסיגריות והסלולרי, זרקתי מבט. הראת לי עוד צדדים של גבר – הוגולינה לא הולכת לבד למיטה.    מעבר לכך, איש אדמה יקר שלי, חורף אלפיים ושבע מגיע לקיצו בארץ כנען, ואתה יודע שהיה לי קר החורף הזה. הצפון צבוע עכשיו בירוק "נובלס" משגע. בדיוק אותו הירוק שהיית מתאר לי משם, כשאצלי בעיר, הציפייה היחידה לירוק הייתה ברמזור. אני לא יודע אם דיברת ברצינות כשביקשת ממני לחפש לך דירה בת"א, לפני שאתה חוזר לארץ. תחשוב על זה, אני רק יכול להגיד לך שאפשר להבין למה התכוון מר א. בנאי  באמרו "עוקף מהימין ,אחר כך חוזר לשמאל, היה רוצה להתיישר אבל כבר לא ממש יכול". כשתסיים הרפתקאותייך בממלכת האבוריג'ינים ויצר הנדודים ירגע, אני וקיץ נחכה לך. קיץ כמו שרק ישראל יכולה לתת, כמו בכל קיץ בשנים האחרונות שלנו – ערב קיצי בעמק הירדן, "להקה של איש אחד" כנראה כהרגלו, יגיע להופעה וימלא את האמפיתאטרון בצמח (ולא איכפת לי אם הוא הופך לרינגטון), "גולדסטאר" בכוס פלסטיק, יחפים על הדשא, אתה, הוגולינה ואני. "אנד ספיק דה לאנגוויג' אוף דה היברומאן". גאד-דאמט. לא ככה?

תגובות

  • רק ככה!!!

    צמרמורת ב40 מעלות בצל..רק אתה מסוגל לעשות

    אנחנו.., 08-03-2007 15:19

  • תמיד כייף לקרוא את הטור שלך מאור

    איילה, 09-03-2007 07:30

  • חומר אמיתי

    לקחת את החיים ועטפת אותם בשמיכה כזאת שעושה נעים, עשויה 100 אחוז מילים אמיתיות לחיים

    בן, 09-03-2007 08:51

  • מדברים אמת

    מאור, איזה יופי של סיפור. התרגשתי ממש... ככה זה שמדברים מהלב, שמדברים אמת

    מיכל, 09-03-2007 19:33

  • וואו...מרגש

    וואו...מרגש

    להלה, 18-03-2007 22:51