מגזין

צרות של פולנים

"כמו שתי הבחורות מהפרסומת של מילקי משנות ה-80 העליזות התחרו ההורים שלנו על ליבנו הקטנטן". טור אישי.

מאת עופר רגב. 10-03-2007
צרות של פולנים

מהיום בו נולדתי האכילו אותי לא מעט לוקשים. כשאתה גר בבית עם שלושה ילדים וכלב, שני הורים ממוצא פולני יכולים לשגע לך את המוח די בקלות, אפילו בלי לנסות יותר מדי. שנים שאנחנו שומעים את המשפטים הכי לא ברורים בעולם – "אל תצא מהמקלחת עם שיער רטוב, תקבל דלקת ריאות", למרות שהקשר בין שיער רטוב לבין המחלה לא נבדק מעולם מחקרית. "השחור בבננה הוא הכי מתוק" – למרות שברור לכולם שזה סתם קמצנות גרידא ולא בא לאמא לזרוק את הבננה הרקובה. אבל כל הימים בהם הלכתי עם סוודר או לקחתי מטריה למרות שהשמיים ריקים מענן, לא הכינו אותי למה שעתיד לבוא כשאגדל ואפרוש כנף.

>

בקיץ האחרון ארזתי את ארון הדיסקים שלי, דחפתי כמה בגדים לתיק ויצאתי לחופשי. דירה במרכז תל אביב, מטר מהשיפוצים של הבימה, מטר מהסנטר, מטר מחיים משל עצמי. במשך חודשים שלמים ניסיתי להגיד להורים שלי שאני חושב על לעבור לתל אביב, להיות קרוב לעבודה, לחברים. ציפיתי שיבכו, ציפיתי שינסו לשכנע אותי לסיים את הלימודים קודם, שינסו לעצור אותי, לשים איזה טנק בכניסה לבית. אבל לא, הם שמחו. התחלתי לדמיין איך החדר שלי הופך למחסן או לחדר כושר חדש. איך ההליכון ואופני הכושר שזרוקים בסלון עולים קומה, ואין לי איפה לישון.

אבל דווקא אז אחרי שעברתי דירה, הפולניות הראתה את פרצופה המכוער, ובגדול. כששותפתי ואני נכנסנו לדירה החדשה והריקה שלנו, עמד לו מקרר ישן ומרעיש באמצע הסלון. לא עברו שבועיים וכבר אבא שלי נסע לדרום תל אביב וקנה לנו מקרר, יד שנייה מרופא. אבל מה לעשות, חולה. עבר שבוע נוסף והמקרר החולה הוחלף בדגם ישן אך בריא. זו הייתה רק יריית הפתיחה למרוץ הגדול – מי רוצה להיות פולני? התחרות בין האבא הפולניה שלי לאמא הפולניה של השותפה. כמו שתי הבחורות מהפרסומת של מילקי משנות ה-80 העליזות התחרו ההורים שלנו על ליבנו הקטנטן, כשהם דוחפים לנו אוכל לכל מדף במקרר ודואגים להכין לנו קופסאות מוכן עם אוכל קפוא שהפריזר לא יהיה ריק חלילה.

>

בחורף, שאוטוטו נותר מאחורינו, נהיה קצת קר. מחוסר זמן משווע לא הספקנו ללכת לקנות תנור או רדיאטור ובמקרה בשיחה של כל אחד מאיתנו עם ההורה המלווה, אמרנו שקר לנו ושאנחנו רוצים לקנות תנור. תוך שניות ספורות הגיעה הדפיקה בדלת ואמא של השותפה עמדה שנים עם חיוך מאוזן לאוזן ותנור ספירלה בידה, אח"כ הגיע גם וידאו ובדרך נשטפו הכלים בדרך פלא. כשנסעתי לביקור השבועי בבית הוריי חיכתה לי קופסא ובתוכה, ניחשתם נכון, תנור. כששמע אבי המאוכזב שהוא איחר את הרכבת ושיש לנו תנור, הוא לא יכול היה להישאר חייב. הוא ידע שיומו יגיע והוא ימצא מה לתת לי, במשך שבועות הוא קנה בזול (כי הרי תל אביב יקרה משאר הארץ) קולה, דלי פקאן וקולפן שום כדי להגביר את סיכויו להיבחר לפולני הנולד. אבל הוא ידע שזה צריך להיות משהו הרבה יותר גדול מזה.

עברו כמה שבועות, החורף והמנקה של חדר המדרגות הביא אותנו למסקנה אחת ברורה: חייבים שטיח לדלת הכניסה. אי אפשר להמשיך לנגב את הרגליים בקומה שמתחתינו ולנגב רגליים ברצפה לא בדיוק עושה את העבודה. כשנסעתי הביתה שוב להוריי באותו שבוע נפלטה לי העובדה שאני צריך ללכת לקנות שטיח. ניסיתי לתפוס את המילה שטיח לפני שהיא עזבה את הלשון ויצאה לאוויר העולם, אך זה היה מאוחר מדי. "אבא" אמרתי, "בבקשה אל תקנה לנו שטיח, אני לא צריך, באמת. אני אקנה בשבוע הבא, אחרי המבחנים". אבא הבטיח. הבטחות, לא תמיד מקיימים. שבוע לאחר מכן הגעתי שוב הביתה להורים ומצאתי שטיח חדש ועל חשבון הבית אבא הוסיף גם מסך מחשב שהוא זכר שרציתי לקנות לפני כמה חודשים.

>

השבוע, האמא הפולניה של השותפה ניסתה להחזיר קונטרה במלחמה. המילקי עדיין לא שלה והיא תמות לפני שתפסיד לאבא פולניה. על גופתי הקרה! שבת בבוקר, אנחנו חוזרים מצילומים בים והיא מגיעה עם תא מטען מלא בשקיות, קצת חטיפים, העוגיות הכי טעימות בארץ, אוכל קפוא שיספיק לשבועיים, אוכל חם להיום, פסטה ואפילו פומלה. היום, כשאגיע הביתה, אבא פולניה יצטרך להוכיח שהוא ראוי לתואר והתחרות תחזור לנקודת ההתחלה.

אז קדימה לרשום – אמא פולניה ואבא פולניה. עדיין לא קנינו טלפון אלחוטי, תיבת דואר, טוסטר של סנדוויצ'ים ונגמר לנו הסבון הנוזלי במקלחת. מי הולך להגיע ראשון?

תגובות

  • כיפיי נורא

    נויה, 08-03-2007 21:13

  • מזעזע

    אתה בעצם מתאר את הצורה המזעזעת בה התסביכים הפולניים משתלשלים בדורות .. כבמין סוג של חוסר שליטה "נפלט לך מהפה" בכל פעם מחדש שאתה זקוק לעוד משהו ועוד משהו, כך אתה הולך מפתח את התלות בינך לבין הוריך. שום דבר לא פסול באופן מוחלט, אבל פינוק כזה פשוט מקשה על להתבגר ..

    תומ, 09-03-2007 23:45