מגזין

הפסקת אש

אריאל בן דב ביקרה במופע הפרינג' הסאטירי-פוליטי מבית קבוצת "קברט טוטאל" וראתה איך מניחים בקדמת הבמה פצעים שעוד לא הספיקו להגליד, אז היא התבקשה לחטט בהם

מאת קול הקמפוס. 26-05-2017

תגיות: בארבי, הפסקת אש, קברט טוטאל, קרקס, אריאל בן דב

 

מאת: אריאל בן דב

 

השבוע נסעתי לקיבוץ גלויות, והופתעתי לגלות שמועדון הבארבי התעטף באוהל קרקס. היו בו כמה קרעים, באוהל, היות ואנחנו בעיצומה של (עוד) הפסקת אש. בכניסה לאוהל בירך אותי (/עשה לי עיניים) סגן א', לוליין שחזר זה עתה משדה הקרב, ואפילו לא הספיק לפשוט את מדי ה-ב' המעופשים שלו. סגן א' הגיש לי תפריט, מאחר וזהו אינו ממש קרקס אלא מועדון קברט, ספק בית בושת, שמאכלס הערב מקבץ אמנים אשר הגיעו לשמח אותנו, האזרחים הכואבים, ולנסות לנמנם את תחושות המלנכוליה והייאוש. השמועה אומרת ששרת התרבות בכבודה ובעצמה עלולה להימצא בקהל. האמת שלא היה לי כל כך ברור כיצד ניתן לשלב בין אקרובטיקה לפוליטיקה, אבל התמונה החלה להתברר כשהעפתי מבט בתפריט וראיתי שתחת קטגוריית הקינוחים, המועדון מציע למרבה במחיר ביקור בלתי נשכח בחדר האחורי עם מנחה סליזי חובב הצלפות.

"הפסקת אש" הוא מופע פרינג' סאטירי-פוליטי מבית קבוצת "קברט טוטאל" אשר משלבת קרקס מודרני עם תיאטרון והופעות אינטראקטיביות. על הכתיבה חתומות אמניות הקרקס נועה מורדוביץ וטלי רגב בשיתוף עם השחקן רועי אסף שמגלם גם את דמות המנחה. השלושה הרכיבו עבורנו ערב חסר כל תקינות פוליטית מצד אחד, ושופע מונולוגים שמצליחים לדקור את האמת בדיוק בין שתי העיניים מהצד השני, תוך שחיטה כנה עד כאב של כמה פרות לא-כל-כך-קדושות.

נכנסנו אל תוך מועדון הקברט ופגשנו את יפה אטיאס, חובבת ידועה של הפרינט המנומר ובעלת הבית שמבטיחה לעשות כל שביכולתה על מנת לספק לנו ערב שכמותו עוד לא חווינו, ועל הדרך מקווה להרוויח כמה לירות. אתן יודעות, בזמני מלחמה עסקי השעשועים סופגים גם הם מכה או שתיים. בכל אופן, היא מתכוונת לעשות זאת בעזרת שורה מגוונת של אמנים רב-תחומיים. להטוטני קרקס שהם גם רקדנים וגם זמרים, ומעל לכל - שמאלנים. כי מסתבר שהגענו הערב לא רק כדי לשכוח מהמלחמה, אלא גם כדי לפתח רגשות מסוימים בהקשר שלה. בכל רגע מתקיימות על הבמה מספר התרחשויות במקביל. בין אם מדובר בסגן א' ובת הזוג שלו, נערת הגומי, שמתמזמזים בפינה, או במנחה שמתקשה לשמור את כפתורי מכנסיו סגורים למשך יותר מכמה דקות, נדמה כאילו הערב הזה תוכנן במיוחד לבני הדור שלי, בעלי הפרעות הקשב והריכוז שסף הגירויים שלנו שואף לאינסוף. כאלה אנחנו, צורכים את המסר כאן ועכשיו, ורצוי בעירום. הגרסה הישראלית שלנו צמאה לדיונים פוליטיים, היות ובבית הספר התעסקנו בעיקר בעצמנו ובשולחן ארוחת הערב שקענו במסך הקטן שהחבאנו מתחת למפה במקום להקשיב לשיח שהתנהל סביבו. ועדיין, בזמן שכולם מוחאים כפיים ומשתאים למראה החייל שעושה את דרכו במורד עמוד החשפנות, אני מתקשה לאמוד את הגיל הממוצע של באי המועדון. התקבץ כאן תמהיל מגוון של צרכני תרבות, חובבי קברט, ומעריצי מירי רגב. 

"הפסקת אש" מדבר פוליטיקה במובנים של שמאל-ימין, תוך שהוא שם בקדמת הבמה פצעים שעוד לא הספיקו להגליד וכבר אנחנו מתבקשים לחטט בהם. בצעדים אמיצים ושנויים במחלוקת, העיסוק על הבמה נוגע בשכול וזיכרון בצורה שמעלה בי תהייה דיי טרייה. הרי רק לפני כמה שבועות עמדתי דום וחשבתי על הזכות לזכור, ועל כך שלפעמים נדמה כאילו לא כולנו חולקים אותה ומסוגלים לכאוב, לדבר ולעסוק בו. והנה, חבורה של שחקנים (מבריקים, יש לציין) עושים בדיוק את זה. פורסים את הטאבו הגדול, מפשיטים אותו ומפזרים מעט נצנצים בשביל הגלאם.

 

 

מופעים קרובים של הפסקת אש: 11.6, 25.6

>> כאן אפשר לרכוש כרטיסים

 

תגובות