מגזין

יד ביד לגיהנום

בצפר קיימים כבר כמעט עשרים שנה, וכנראה שיש משהו מאוד מיוחד במה שהם עושים, כי יהל יעקב חזרה מהבסקולה כדי לספר על אהבה אמיתית של קהל למוזיקה שעושה טוב על הנשמה

מאת יהל יעקב. 19-04-2017

תגיות: הופעה, סיקור הופעה, בצפר, Betzefer, בסקולה, ביקורת הופעה

 

הגעתי בדיוק בזמן להופעת החימום וחשבתי שאכנס מיד, טעות. התור בכניסה נמשך כמעט עד הצד השני של הכביש. כולם מחכים להיכנס לראות את להקת "בצפר" בפעם הראשונה בבסקולה; החל מנערים לפני צבא שעוד לא גזרו את השיער הארוך, ועד גברים בני שלושים פלוס, כולם במראה מאיים, לבושים בשחור, מעוטרים בשרשראות וקעקועים. ואני.

באופן מפתיע, למרות ההמתנה הארוכה, כולם חיכו בשקט לתורם, לא היו דחיפות ואף אחד לא צעק או התעצבן. סצנת המטאל, כך נוכחתי לגלות (ולא בפעם הראשונה), מפחידה ככל שתיראה, היא אחת הסצנות היותר מכבדות, את האמנים, את המוזיקה וגם את חבריה.

הסבלנות השתלמה, בסוף כולם נכנסו. על הבמה עמד לוציפר, דמות השטן המוכרת מהקליפ החדש לסינגל "Hand in Hand to Hell". לקול מחיאות הכפיים שאל (ואני מתנצלת על הציטוט הלא מדויק): "למה אתם באתם לכאן? אני מצטער אבל הפעם לא הבאתי את סטטיק ובנאל.. ולמה לא? בגלל שאתם באתם לכאן היום כדי לראות את אחת הלהקות המרושעות ביותר שאי פעם יצאו מתוך מעמקי השאול!", הקהל שאג בחזרה "בצפר! בצפר!" ואכן, אי אפשר להתווכח, הלהקה קיימת כבר קרוב לעשרים שנה והיא אחת הלהקות הבועטות והמצליחות בסצנת המטאל הישראלית.

לפני כשנה עזב מנהיג וסולן הלהקה אביטל תמיר כדי להתמקד בקריירה עם הרכב אחר (OSOG), ואת מקומו החליף אהרון רגוזה מההרכב שרדהד, שגדל על הלהקה כנער והצטרף אל מתן כהן, רועי ברמן ורותם ענבר המבוגרים ממנו כמעט בעשור. מאז הספיקו להוציא קליפ בשם "Never Been" עם הסולן החדש, ועם יציאת הסינגל החדש הגיעו החבר'ה לתת בראש בבסקולה.

נראה שהעובדה שאת הסולן הוותיק החליף רגוזה הצעיר לא מפריעה לקהל בכלל. החל מהמעריצים הוותיקים ועד הנערים, כולם ידעו את המילים לכל השירים ולא התביישו לשאוג יחד עם רגוזה ולהלהיב את הלהקה בקריאות "בצפר! בצפר!" בכל פעם שהפסיקו לנגן.

המוזיקה של בצפר מוגדרת "גרוב מטאל" ומורכבת מגראולינג עצבני יחד עם ריפים מוטרפים של גיטרה. האנרגיות על הבמה לא פסחו על אף אחד בקהל, שלא הפסיד לקפוץ ולרקוד. במרכז הרחבה, כמו בכל הופעת רוק, החבר'ה האנרגטיים לא זנחו את הפוגו המסורתי שנמשך לאורך כל ההופעה, ללא נפגעים, חשוב לציין. מאחור, באזור הבר, עמדו ה"מבוגרים" וצפו מלמעלה על המתרחש. לקראת אמצע ההופעה הציג רגוזה את הסינגל החדש ואל הבמה הצטרף לוציפר שקיבל את פנינו בתחילת המופע, גם את השיר הזה הקהל ידע מילה במילה.

אני לא יודעת אם זה משום ש"בצפר" קיימים כבר כמעט עשרים שנה, או שבאמת יש משהו מיוחד במה שהם עושים, ואולי זה לא משנה? ללא ספק, זו הייתה אחת ההופעות בהן הרגשתי אהבה אמיתית של הקהל ללהקה, קהל מעריצים נאמן שבא בשביל ליהנות, לכבד ולעשות ממוזיקה מה שהיא אמורה להיות, כזו שעושה טוב על הנשמה. 

 

תגובות