מגזין

מחוץ למסגרות המקובלות

מועדון הצימר שבדרום תל אביב פתח בקמפיין הדסטארט למען המשך קיומו, וברק הלר-חיון נזכר ברגעים יפים של תרבות שוליים קיצונית שלעולם לא תמצא את עצמה במרכז

מאת ברק הלר חיון. 17-02-2017

תגיות: לילה, פאנק, עממי, Punk, פוליטיקה, מוג'הדין, רייסקינדר, הצימר, noise, א.י.ל.ה, תרומה, ישראליות, נויז, הדסטארט, תרבות, שוליים, צימר

 

קרוב לעשור שהצימר קיים.

קרוב לוודאי שאם תעשו מעשה ותלכו לצימר לא תוכלו לסבול את זה.

הצימר הוא מקום קיצוני.

זה התחיל בחדר ממש קטן, ואז עבר לחלל גדול - באופן יחסי כמובן. ועכשיו הוא מצא את ביתו השלישי באזור תעשייתי בפאתי שכונת פלורנטין. המקום מטונף. האנשים שנמצאים בו יוגדרו על ידי רובנו כממש מוזרים. והמוזיקה - לעתים קרובות מה שתשמעו שם לא יוגדר על ידיכם כמוזיקה.

המחיר של ערב בצימר הוא זול. זול מדי. דמי הכניסה מגוחכים, והבירה תעלה בערך כמו במכולת ליד הבית. אוואנגרד הוא לא דבר מזמין. חיל החלוץ האמנותי עושה את מה שהוא עושה כי הוא חייב לעשות. לא כדי שיקשיבו ולא כדי שיראו. בטח שלא המונים.

מטונף. זו מילת המפתח. מדובר במקום קטן של אנשים קטנים שעושים את הדבר המתקדם ביותר, כי הם מוכרחים, וכי זה מה שנמצא אצלם בבטן. וגם בלב ובראש.

עברתי ערבים נפלאים בצימר. חוויתי והבנתי ומצאתי שם כאלו כמוני, מנטלית ובמנטליות. קשה להגדיר. אלו באמת ערבים ולא לילות כי המקום פועל מהשעות המוקדמות של הערב ועד השעות המוקדמות מאוד של הלילה. כי מתחשבים בשכנים. כי מתחשבים גם במי שאין לו יותר כוח להמתין לתחילתו הרשמית של הלילה כדי לשמוע מוזיקה. כי זה פשוט אחרת.

מועדון. יש בו מסיבות (דיסקו צימר) ויש בו פסטיבלים (פסיבל הטייפים בו כל המופיעים "מנגנים" על מכשירים עם קלטות מסוגים שונים, ופסטיבל "לא כלים", בו כל המשתתפים מנגנים על דברים שהם לא כלים מוזיקליים). יש בו ערבי שירה, וגם תערוכות והקרנות סרטים.

 

Photo by Eddie BotsteinPhoto by Eddie Botstein

ראיתי בצימר את צ'ארלי מגירה ז"ל ואת ערופי שפתיים ואלי לס, ואת להקת "לילה" שהיא בוודאי הלהקה הטובה ביותר בימינו בתל אביב. ואת א.י.ל.ה ראיתי מספר רב של פעמים - הלהקה הישראלית הטובה ביותר. ואת מוג'הידין ראיתי מול קהל עצום, וגם את "מורה חיילת" וכמובן רייסקינדר. רקדתי שם, לצלילי אסיד האוס וגם טכנו המתכנה "חופשי", וראיתי שם מיצגים שממש הזדעזעתי מהם.

זה מקום מוזיקלי. לא התפאורה, לא הסביבה, וכמעט בטוח שלא האנשים בו ימשכו אתכם אליו. אם אתם אוהבים מוזיקה, את הצד הקיצוני שבה, מכל סוג, אז תגיעו. רוק'נ'רול, פאנק, נויז. זה הכל שמות של ז'אנרים מוזיקליים שמצאו לעצמם רגעים בהם הזרם המרכזי הכיר בהם. אבל בכל שאר הזמן, מההתחלה ועד בכלל, הם בשוליים. ולא כי עוד לא גילו אותם, אלא כי הם שייכים לקצה. קיצוניות היא לא דרך למצוא את עצמך במרכז, ולא משנה מה יגידו לכם.

אני אוהב את הצימר אהבת אמת. אני קורא לו בית, למרות שאני לא מבקר בו מספיק. כי מקום כזה "חייב להתקיים". כי מקום כזה חייב להתאפשר כדי שיוכל לאפשר לדברים לקרות. מסיבות אישיות. כוח האינרציה הוא כוח עצום שמניע את רוב חיינו. זה התחיל אז זה ממשיך. והנה, גם בצימר רוצים להמשיך, ולמרות שנראה שזה כבר הצליח להם באתי לחזק.

הצימר פתח בקמפיין הדסטארט ומגייס כספים על מנת שיוכל להתקיים בגלגולו הנוכחי ובכלל, והנה הזדמנות חשובה. אם אתם אוהבים מוזיקה ואם אתם בכלל מחשיבים את אלה שנמצאים בקצוות, יש לכם הזדמנות. אפילו בלי להתלכלך. לשלם קצת ואף לקצור תשורה.

ומעבר לזה אגיד לכם, כשמשעמם לכם, או כשבא לכם לשמוע משהו אחר, תבקרו בצימר. אני לא מבטיח שממש תהנו.

ולא דיברנו על פוליטיקה, אבל הכל פוליטי.

 

ההדסטארט של הצימר – תיכף ייגמר

 

>> האזינו לתכנית ששודרה ב-2009 לקראת פסטיבל הטייפים השלישי של הצימר

 

>> האזינו ללילה מתארחות לסשן לייב במערת הטרול

תגובות