מגזין

תחייתו המחודשת של הג'אז

2016 בישרה את הולדת הג'אז מחדש, והצמיחה שהתחילה בשנים האחרונות הביאה עמה אמנים צעירים וותיקים שהוציאו אלבומים מופלאים. רגע לפני סיכום השנה, ניר חסון בוחר את האלבומים שעשו את השנה בז'אנר החדש-ישן הזה

מאת ניר חסון. 26-12-2016

תגיות: ג'אז, אלבומי השנה, סיכום שנה, 2016

 

אחד האלבומים המופלאים שיצאו בשנה שעברה הוא The Epic, של הסקסופוניסט המוערך Kamasi Washington, אלבום עצמתי ועשיר שמתפרש על כמעט שלוש שעות ולוקח את המאזין לחוויה אחרת וחדשה בכל האזנה. קמאסי הוא חלק מחבורה של מוזיקאים שכוללים את הבסיסט ת'אנדר קאט, את המפיק פליינג לוטוס, ובכלל את הלייבל בריינפידר, שבו כל אלה חברים, והביא את הבשורה של הג'אז.

גם קנדריק לאמאר, שהוציא בשנה שעברה את האלבום המופתי שלו, שבו כל החבורה הזאת מנגנת, הושפע מאוד מהסאונד החדש של הג'אז. הג'אז כבר לא נתפס מוזיקה של מבוגרים אליטיסטיים שנהנים ללכת פעם בשנה לפסטיבל באילת. הוא מגיע למועדונים הכי מגניבים, הדי ג'ייז מובילי הדעה מנגנים אותו, ולייבלים מוציאים מחדש אלבומי ג'אז ישנים בהוצאות מחודשות ומגלים לנו דברים שנשכחו.

2016 בישרה את הולדת הג'אז מחדש, והצמיחה שהתחילה בשנים האחרונות הביאה עמה אמנים צעירים וותיקים שהוציאו אלבומים מופלאים, למשל האלבומים של yousef Kamaal, Ezra Collective, Theo Croker, The Olympians ו-Esperanza Spalding.

מכל האלבומים הטובים והמיוחדים שיצאו, אלה האלבומים שעשו לי את השנה במוזיקה.


Shabaka and the Ancestors - Wisdom of Elders

האלבום הטוב ביותר שיצא לדעתי הוא של הפרויקט של הסקסופוניסט Shabaka Hutchings, סקסופוניסט ויוצר צעיר ומוערך, שניגן עם Mulatu Astatke ועם Sun Ra Arkestra - הרכב משפיע שהוא ניגן איתו בסשנים, ובאלבום אפשר לשמוע את ההשפעה שלהם על הנגינה של שאבקה ועל הקטעים באלבום. ורק ארבעה חודשים לפני צאת האלבום הזה, הוציא עם The Comet Is Coming, הרכב שהוא חבר בו, את האלבום Channel The Spirits, שעליו הם היו מועמדים לפרס מרקורי היוקרתי. באלבום 9 קטעים טריפיים ומיוחדים שהוקלטו במהלך יום אחד עם חבורה של נגנים דרום-אפריקאים ששאבקה העריך ורצה לנגן איתם. מספיק לשמוע את Mzwandile, הקטע שפותח את האלבום, וגם אחד מהקטעים היפים והמרגשים ביותר ששמעתי השנה, כדי להבין מה מצפה לנו בהמשך. 13:30 דקות בלי שנייה מיותרת.

 

 

BADBADNOTGOOD - IV

הרכב הג'אז רערעלאטוב כבר הספיק לבסס את מעמדו כאחד מההרכבים הבולטים בסצנת המוזיקה העולמית. הרכב ג'אז צעיר שהחל כטריו של סטודנטים במגמת ג'אז שאהבו גם היפ הופ ודאבסטפ ושילבו את כל העולמות יחד. בהתחלה הם יצרו גרסאות משלהם לקטעים של Tyler the Creator (שגם דאג לפרסם אותם ואף שיתף איתם פעולה), ג'יי דילה, ג'יימס בלייק ונוספים. בהמשך הם התחילו ליצור קטעים מקוריים והוציאו אלבום עם הראפר גוסטפייס קילה. השנה הם הוציאו את האלבום הרביעי שלהם והמגובש ביותר. אחרי שביססו את מעמדם, הם כבר עברו לליגה של הגדולים. הם כבר לא להקה של בלוגים, אלא של פסטיבלים גדולים והופעות מפוצצות (אפילו בארץ הם מילאו את הבארבי ולא השאירו את הקהל אדיש). באלבום הם משתפים פעולה עם סאם הרינג, קייטרנדה, מיק ג'נקיס ועוד. זה גם האלבום הראשון שהם מנגנים בו כרביעייה אחרי שנוסף אליהם רשמית נגן סקסופון שהנוכחות שלו בולטת ברוב הקטעים. ב-iv הם ממשיכים את הקו המוזיקלי המהפנט שלהם, שבבסיסו מושפע מג'אז, ועליו הם מלבישים הפקות היפ-הופיות, אלקטרוניקה, אוונגרד ורוד, ויוצרים מיקס של כל מה שטוב במוזיקה.

 

 

Jeff Parker - The new breed

ארבעים השניות הראשונות שפותחות את האלבום נותנות תחושה שמדובר באלבום ביטים קלאסי. בהמשך כבר שמים לב שמדובר בנגינה חיה שמושפעת מסימפולים וממפיקי ביטים אגדיים, ושיש משהו מיוחד בערבוב הז'אנרים המלווה את האלבום. הגיוון שבאלבום הוא לא סתם. פארקר נגן ותיק וגיטריסט בהרכב הרוק האקספרימנטלי Tortoise, ובאלבום הסולו השישי שלו - והראשון שהוא מוציא תחת הלייבל International anthem recording - שומעים את ההשפעה ואת האומץ שמלווים את ההרכב גם על הנגינה של פארקר. עם המעבר ללוס אנג'לס החליט פארקר לשוב לקטעים רדומים שיצר בעבר וישבו אצלו בהארד דיסק, ועם חבורת נגנים מוכשרים יצר את The New Breed - אלבום שמצליח לשלב בצורה מדויקת את הסאונד של הג'אז של שנות ה-60 עם מפיקי ביטים עדכניים, וכמובן את ההשפעות של הרכב הפוסט-רוק שבו הוא מנגן ויוצר את אחד האלבומים המרתקים שיצאו השנה.

 

Miles Davis & Robert Glasper - Everything Beautiful

רוברט גלאספר הוא סוג של גאון, מחשבה שהתחזקה אצלי בעיקר אחרי שראיתי אותו בהופעה בנובמבר בתל אביב. הוא נגן-על, וירטואוז מלא בצניעות ובהומור ומפיק שיודע בדיוק מה יעבוד. לא סתם לאורך השנים כל ראפר או זמר מוביל עובר דרכו - החל בקנדריק לאמאר וקומון ועד לאריקה באדו ונורה ג'ונס. השנה הוא הספיק להוציא שני אלבומים, ושניהם ראויים להיכנס לכל מצעד. האלבום הראשון - והמעניין יותר בעיניי - הוא Everything Beautiful, שהוא סוג של אלבום מחווה עם פרשנויות אישיות של גלאספר לקטעים של מיילס דיוויס, וכולל סימפולים של מיילס מקטעים שראו אור והפכו לקלאסיקות לצד כאלו שלא נכללו באלבומיו. בסגנון ובמספר האירוחים שבו הוא מזכיר את שני אלבומי ה-Black Radio שהוציא. האלבום, שנע בין ג'אז, סול והיפ הופ, ובו גלאספר משתף פעולה עם אריקה באדו, בילאל, ג'ון סקופילד (שגם היה הנגן של מיילס דיוויס), סטיבי וונדר ונוספים, נותן לנו את האפשרות לחשוב איך היה מיילס נשמע אילו היה בחיים ויוצר מחווה מיוחדת ומרגשת לאחד מנגני החצוצרה החשובים שהיו.
 

האלבום השני, שיצא כמה חודשים אחרי האלבום הזה, הוא האלבום ArtScience. את האלבום הוא הוציא עם ההרכב שלו, Experiment, והוא שונה במהותו מהאלבום Everything Beautiful. באלבום הזה הוא לא מארח אף אחד, ואת רוב השירים שר קייסי בנג'מין, חבר ההרכב שגם מנגן בסקסופון, ואפילו רוברט גלאספר עצמו שר פה. ב-ArtScience מרכז היצירה הוא של גלאספר עצמו, ואם עדיין לא שמעתם את שני האלבומים, אולי אפילו כדאי להתחיל באלבום הזה.


השתכנעתם? מהרו להיכנס לממשק ההצבעה ובחרו את האלבומים שעשו לכם את השנה.

התוצאות ייחשפו במשדר הסיכום החגיגי שלנו שייערך ביום חמישי הקרוב, 29 בדצמבר, החל מהשעה 17:00.

 

 

תגובות