מגזין

מוזיקאים של מוזיקאים

רגע לפני שאנחנו חושפים את בחירות המאזינים, ביקשנו מכמה מוזיקאים שאנחנו אוהבים במיוחד לבחור את אלבומי השנה שלהם. התשובות שלהם היו מפתיעות

מאת חן ליטבק. 25-12-2016

תגיות: יאיר יונה, עמית ארז, אלבומי השנה, סיכום שנה, יהוא ירון, גיא בן שטרית, איה זהבי פייגלין, מצעד, אלבום השנה, רותם אור, יובל שנהר, קוסטה קפלן, ניר שלמה, 2016

 

רגע לפני שנחשוף את אלבומי השנה של מאזיני קול הקמפוס, במשדר הסיכום החגיגי שלנו שייערך ביום חמישי הקרוב החל מהשעה 17:00, ביקשנו מכמה מוזיקאים שאנחנו אוהבים לבחור את האלבום האהוב עליהם משנת 2016, ולהגיד עליו כמה מילים. חלקם בחרו אלבומים שלא עברו את הסינון הראשוני שלנו ולא נכנסו לרשימה הסופית, חלקם בחרו אלבומים שספק אם שמעתם עליהם, וחלקם בחרו אלבומים שמתמודדים בגבורה על צמרת המצעד שלנו. הבחירות שלהם כאן לפניכם, ואם אתם עדיין לא בחרתם את אלבומי השנה שלכם, אתם מוזמנים להיכנס לממשק ההצבעה, ולעשות את זה מהר לפני שייגמר.

 

הבחירה של יהוא ירון:

Michael Kiwanuka - Love and Hate

"לגמרי אלבום השנה שלי, וסוג של פנטזיה רטובה. שירים יפים אבל לא מושלמים, מושרים בקול הכי יפה בעולם עם נגינה מושלמת וסקסית והפקה מלאת השראה ואהבה, עם הרבה כבוד לעבר וסאונד מהעתיד".

 

הבחירה של רותם אור (Totemo):

Yoni & Geti - Testarossa

"אלבום קונספט משונה, מגוון ובכל זאת קוהרנטי. אני אוהבת את הרעיון שמאחורי האלבום (תסריט שכתבו ביחד יוני וולף ו״סרנגטי״ - דיוויד כהן), ואת החזרתיות הלירית שלו במהלך האלבום. מעניין מאוד, ונשמע מצוין. כנראה האלבום ששמעתי בשלמותו הכי הרבה ב-2016".

 

הבחירה של עמית ארז:

Eleanor Murray - Lost Songs

"היכולת לכתוב שירים באמת מצוינים אינה נתפסת בימינו כתכונה הכי חשובה בשביל להיות מוזיקאי מצליח. הרוב המוחלט מפצה על כך עם יכולות אחרות. אלינור מארי היא זמרת יוצרת שחיה באולימפיה שבמדינת וושינגטון ונחשפתי לחומרים שלה זמן קצר לאחר שעברתי לפורטלנד (שעתיים דרומה). אלינור *היא* תגלית השנה שלי. היא מנגנת בעיקר על גיטרה קלאסית, יש לה מהלכים הרמוניים מורכבים ומהפנטים, קול מדהים ומדויק שמטייל בקלילות בלתי נתפסת בין מלודיות מוזרות וקסומות, והטקסטים שלה פשוט מושלמים. בזמן הקצר שאני מאזין לשירים שלה הספקתי לספוג ממנה כמויות עצומות של השראה ולא מעט תובנות שעזרו לי לשדרג גם את כתיבתי. אני מאמין שהיא יוצרת מהסוג שלא ישר מבינים כמה היא גדולה, זה בדרך כלל כך עם יוצרים גאונים. אם תאהבו את צליליה ותתעמקו מספיק זמן, תגלו שהיא לא פחות מגאונה שכזו. האלבום Lost Songs הוא אסופת שירים שלא נכנסו לאלבומים קודמים, והוא מלא פנינים. אם אהבתם אז נסו גם את Bury Me Into The Mtn מ-2013".

 

 

הבחירה של קוסטה קפלן:

FAT WHITE FAMILY - SONGS FOR OUR MOTHERS

"זה אלבום פגום, לא שלם ובפירוש לא מושלם, אבל כנראה שאי אפשר לצפות למשהו אחר מלהקה לא מתפקדת שמחליפה את חבריה באופן קבוע, מתאוששת מאפיזודות נרקוטיות לעתים תכופות והיא במקרה גם הלהקה הכי טובה בעולם כרגע. למרות חוסר היציבות המורגש היטב יש בו רגעי שיא שמצדיקים את הרגעים הזוהרים פחות בתוכו. שיר כמו TINFOIL DEATHSTAR הוא סיבה מספיק טובה בשביל להגיע לראש הרשימה שלי".

 

הבחירה של איה זהבי פייגלין:

ANOHNI - HOPELESSNESS

"האלבום הזה הוא דבר מאוד אקספרימנטלי, לפחות במונחים שלי, שנכנס לי לאוזן וללב, וזה תמיד ממש מעודד לגלות שהשריר עוד גמיש ואנחנו לא מקובעים לגמרי בטעם המוזיקלי שלנו אפילו בגיל 29. קבלו את אנוני, לשעבר אנת'וני הוגרטי מאנת'וני אנד דה ג׳ונסונז, ועכשיו הוא בת ולא הבנתי איך קוראים לו לה אבל לאלבום קוראים הופלסנס. מה זה המילה ההיברידית מדהימה הזאת הופ-לס-נס שמגלמת בתוכה את הדבר והיפוכו ועוד פעם היפוכו ולא מוכנה להיכנע למילון ולהסתדר תחת משמעות אחת חד משמעית.

תקשיבו ל-"Four Degrees" ול-"Obama".אני מקשיבה לאלבום הזה בפטיפון בבית בחדרה איזה כייף ויפה וקורע לב". 

 

הבחירה של יאיר יונה:

Pantha Du Prince – The Triad

"אני לא יודע איך בוחרים תקליט שנה, אז נעזרתי בסטטיסטיקות של ספוטיפיי שאמרו לי, כן חביבי, האלבום ששמעת הכי הרבה השנה היה אלבום טכנו מרהיב, צבעוני, עמוק, חכם ומעל הכל – לבבי. כן, טכנו לבבי. הרחק מהלהב המשונן של גרזני הברגהיין, האלבום הזה עשה לי בנשמה את מה שהאלבום של ג'ון הופקינס, Immunity, עשה. טכנו אנושי. הנשמה שבמכונה.

The Triad הוא לקלאב בשש בבוקר, הוא לצ'יל של שעות הערב בבית, הוא מרים שבתות בבקרים. הוא כיף ועמוק ואם תחפשו ביוטיוב את הבוילר רום של האלבום הזה, לייב שואו אחד ארוך, תישארו עם לסת שמוטה".

 

הבחירה של יובל שנהר (Joove):

Anderson Paak - Malibu
"באופן אישי אני פחות מתחבר למונח 'אלבום השנה'. אני מאמין שכמות האלבומים שיוצאים היא כה גדולה, כך שאני בטוח שפספסתי את הדבר שהכי הייתי אוהב. משהו אחד שלא פספסתי הוא היצירה "Malibu" של Anderson Paak. מעבר להפקה הלא מתפשרת, האיש פשוט הפך אותי. הוא שר עם התופים ומתופף עם השירה שלו. הגרוב נח כל הזמן מאחורי ספירת הקצב הישר, ונשען בצורה קסומה ומניעת אגנים. השיר הראשון "The Bird" משלב הרמוניה ג'אזית אופיינית אבל כה מרגשת כמצע על השירה הנהדרת שלו. ומה שעוד נפלא בסיפור הזה, הוא שבלייב כל הטוב הזה לא פחות מעולה".

 

הבחירה של גיא בן שטרית (אינפקציה, איטליז):

Charles Bradley - Changes

"יש חתימות קול שאותן אי אפשר לזייף, גם אם הקול מגיע מאדם שהתחיל את הקריירה שלו כחקיין (של ג׳יימס בראון). מהתו הראשון ששר צ׳ארלס בראדלי ברור שמדובר באדם ששר את נשמתו, ללא מיסוך, ללא מניירות, עם גוון אישי ייחודי שהופך גם קאבר ליצירה חדשה".

 

הבחירה של ניר שלמה:

David Bowie - Blackstar
"האלבום הזה הוא יצירה שלמה מלאה במורבידיות ואופל מצד אחד ואהבה ואפילו גרוב מצד שני.
הדרך האמיצה ומפוכחת בה הוא מסתכל למוות בעיניים ממש קנתה אותי". 

 

השתכנעתם? מהרו להיכנס לממשק ההצבעה ובחרו את האלבומים שעשו לכם את השנה.

התוצאות ייחשפו במשדר הסיכום החגיגי שלנו שייערך ביום חמישי הקרוב, 29 בדצמבר, החל מהשעה 17:00.

 

 

תגובות